אות א

ענין תפלת המנחה שהזהירו עליו רבותינו זכרונם לברכה ביותר. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה וכו'. וכן הזהירו שלא להתחיל שום דבר סמוך למנחה. כמו שאמרו במשנה לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. ולא יכנס אדם למרחץ וכו':

על פי המאמר ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' (בסימן סד בלקוטי א) עין שם כל המאמר כלו והבן שם היטב. כי הם דברים עמקים ונפלאים מאד:

והכלל שכל החכמות והקשיות והכפירות והבלבולים שאין עליהם תשובה כלם הם באים מבחינת חלל הפנוי שמשם צמצם ה' יתברך כביכול אלקותו בשביל בריאת העולם. כי בלא זה לא היה אפשר לברא את העולם כי היה הכל אחד. ועל כן מאחר שאלו החקירות והקשיות באים מבחינה הזאת דהינו מבחינת חלל הפנוי שמשם צמצם את אלקותו יתברך כביכול, על כן בודאי אי אפשר בשום אפן להבין אלו החקירות ולתרץ אלו הקשיות. כי אם כן אם יבין אותם החקירות ויתרץ אלו הקשיות, אם כן ימצא שם גם כן את ה' יתברך. ובאמת אי אפשר למצא שם באלו החקירות והקשיות שבאים מחלל הפנוי את ה' יתברך. כי משם הינו מבחינת חלל הפנוי צמצם את אלקותו יתברך כביכול בשביל בריאת העולם. כי בלא זה לא היה אפשר להיות בריאת העולם, כי הכל היה אין סוף כנ"ל. ועל כן על אלו החקירות נאמר כל באיה לא ישבון. כי אסור לכנס באלו החקירות כלל, כי בודאי לא יבינם בשום אפן, ולא ימצא עליהם תרוץ בשום אפן. כי אי אפשר למצא שם את ה' יתברך כנ"ל רק צריכים לסמך על אמונה לבד, להאמין בה' יתברך באמונה שלמה בלי שום חקירות כלל. כי באמת לאמתו בודאי נמצא שם ה' יתברך גם כן אפלו בבחינת חלל הפנוי. כי בודאי אין שום דבר בלעדי חיותו יתברך. רק שאי אפשר להבין זאת בשום אפן עד לעתיד לבא. שאז יבינו בחינת הצמצום של חלל הפנוי, איך שצמצם כביכול את זיו אלקותו משם ואף על פי כן הוא יתברך נמצא שם. אבל בעולם הזה אי אפשר להבין זאת כלל, רק צריכים לסמך רק על אמונה לבד. ובשביל זה נקראים ישראל עבריים על שיש להם אמונה וכו' עין שם. רק הצדיק הגדול מאד בחינת משה יכול לכנס לשם וכו'. והוא צריך דוקא לכנס לשם להעלות משם את כל הנשמות שנפלו לשם וכו'. הינו על ידי הנגון שמזמר זה הצדיק הגדול מאד בחינת משה הוא מעלה אותם משם. בחינת אז ישיר משה וכו' בחינת תבואי תשורי מראש אמנה וכו'. עין שם כל זה היטב:

וזה בחינת תפלת המנחה שהיא לעת ערב בשעת פנות היום, ואז דינא תקיפא שלטא כמו שאיתא בזהר הקדוש . כי בכל יום ויום הוא בחינת בריאת העולם, כמו שכתוב ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. כי בכל יום ויום נברא בריאה מיחדת. וכל יום ויום הוא בחינת מדה בפני עצמו שהם בחינת בריאת העולם בחינת התגלות הימים והמדות. כמבאר במאמר הנ"ל. ועקר התגלות הבריאה שהם התגלות הימים והמדות היה על ידי בחינת חלל הפנוי שהוא בחינת הצמצום וכו' כנ"ל. ועל כן בכל יום ויום קדם שיוצא זה היום ונכנס היום שלאחריו, צריך שיהיה כמו בשעת בריאת העולם. דהינו שמתחדש בחינת הצמצום של החלל הפנוי שעל ידי זה נתגלה בחינת היום השני שהוא בחינת בריאה חדשה. כי בכל יום ויום מתחדש הבריאה, כמו שכתוב ובטובו מחדש בכל יום וכו' כנ"ל. ועל כן בכל יום ויום הלילה קודמת להיום, כמו שכתוב ויהי ערב ויהי בקר וכו'. וזה בחינת בריאת העולם ברישא חשוכא והדר נהורא . כי הצמצום של חלל הפנוי זה בחינת לילה וחשך בחינת הסתלקות האור. ועל כן הלילה קודמת ליום כנ"ל, כי בהכרח שיהיה הצמצום קדם הבריאה שהוא התגלות האור של הימים והמדות, כי בלא זה אי אפשר לברא את העולם כנ"ל. וזה בחינת כיתרון האור מן החשך , כי עקר התגלות האור הוא מן החשך שהיא בחינת הצמצום כנ"ל. בחינת ברישא חשוכא והדר נהורא כנ"ל. כי בהכרח שיהיה מקדם הצמצום שהוא בחינת חשך בחינת הסתלקות האור בחינת חלל הפנוי כדי שיהיה מקום לברא את העולם כנ"ל. וזה בחינת מעוט הירח על ידי הקטרוג אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד . כי אור האין סוף זה בחינת שמש, בחינת כי שמש ומגן ה'. והעולם בכללו זה בחינת ירח שהוא בחינת מלכות. כי בחינת מלכות מנהיג את כלליות הבריאה. וזה בחינת קטרוג הירח אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. ואמר לה ה' יתברך לכי ומעטי את עצמך. זה בחינת צמצום האור, כדי שיהיה מקום לבריאת העולם שהנהגתו הוא על ידי בחינת ירח בחינת מלכות וכו' כנ"ל:

אות ב

ועל-כן בכל יום ויום לאחר חצות היום שאז מתחיל החמה להתמעט אורה, כי עד חצות היום החמה הולכת ומאירה בכל פעם ביותר עד שבחצות היום החמה בתקפה. ואז אחר חצות מתחיל החמה להתמעט ולהתצמצם אורה כדי שלא יתפשט אורה יותר מדאי. כי בהכרח שיתמעט אורה ויתצמצם בשביל בריאת העולם. הינו כדי לחדש הבריאה של יום שלאחריו שאי אפשר שיתגלה ויתחדש הבריאה של היום שלאחריו כי אם על ידי הצמצום האור כנ"ל. והצמצום הוא תקף הדין כידוע , כי כל הכפירות וכל הקשיות של המחקרים והפילוסופים והכופרים כלם באים משם מבחינת חלל הפנוי כנ"ל במאמר הנ"ל. וכל זמן שיש עבודה זרה בעולם דהינו כפירות ואפיקורסות, חרון אף בעולם. כי כל הטוב והחסד הוא אור ה' יתברך, כמו שכתוב טוב ה' לכל. ומי שמסלק ממנו אור ה' יתברך חס ושלום על ידי חקירות וקשיות, מסלק מעצמו כל הטוב ודינים שורין עליו. ועל כן אז בשעתא דצלותא דמנחה, שהיא אחר חצות היום שהיא בחינת הצמצום של החלל הפנוי, על כן אז דינא תקיפא שלטא כנ"ל. על כן תקנו חכמינו זכרונם לברכה אז את תפלת המנחה. והזהירו מאד עליה להתחזק ולהתאמץ להתפלל אותה בכונה ולא יעבר זמנה. כי תפלה הוא בחינת אמונה כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות . כמו שכתוב ויהי ידיו אמונה ותרגומו פרישן בצלו. כי שם בבחינת חלל הפנוי אסור לחקר שם בדעתו כלל רק לסמך על אמונה לבד כנ"ל. כי על ידי אמונה מאמינים שגם שם בבחינת חלל הפנוי, גם שם נמצא הוא יתברך כביכול, רק שאי אפשר להבין זאת בשכל כלל כנ"ל. ועל כן בתפלת המנחה אין שם קריאת שמע רק תפלה לבד, כי קריאת שמע היא בחינת המשכת המחין כידוע . ועל כן בתפלת המנחה אין שם קריאת שמע, כי שם בבחינת חלל הפנוי אין יכולין לכנס שם בבחינת דעת כלל רק באמונה לבד כנ"ל. ועל כן אין שם רק תפלה לבד, כי קריאת שמע אף על פי שהיא בחינת אמונה היא גם כן בחינת מחין כנ"ל, הינו בחינת אמונה של בחינת אחר הבריאה. הינו בחינת אמונה לבטל החקירות והאפיקורסית השנית שבא ממותרות משבירת הכלים. ואף על פי שגם שם אסור לכנס בחקירות רק לסמך על אמונה, אף על פי כן יש שם בחינת דעת גם כן. ומי שזוכה יכול להבין שם בדעת ושכל. וזה בחינת קריאת שמע שהיא בחינת אמונה והמשכת המחין, כי בבחינת אחר הבריאה יכולין למצא אותו יתברך גם בדעת ושכל עם האמונה. ועל כן בכל התפלות יש קריאת שמע שהוא בחינת מחין כנ"ל. אבל בתפלת המנחה היא בבחינת חלל הפנוי בחינת הצמצום, ששם אי אפשר לכנס בדעת כלל רק באמונה לבד כנ"ל. על כן אין שם רק תפלה לבד שהיא רק אמונה לבד בלי שום דעת ומחין. כי התפלה היא רק דבקות ובטול ואמונה לבד. כי התפלה היא בחינת למעלה מהטבע למעלה מהבריאה בחינת קדם הבריאה. וכמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה (כי התפלה היא בחינת בריאה בכח והתורה היא בחינת בריאה בפעל), ועל כן בשעת מנחה מתפללין רק תפלה לבד שהיא אמונה ודבקות לבד. ואין מזכירין אז קריאת שמע, כי אז אינו זמן המשכת המחין. כי אז היא בבחינת חלל הפנוי ששם אי אפשר להשיג בשום דעת ומחין כלל, רק באמונה לבד בחינת תפלה לבד וכנ"ל:

אות ג

וזה בחינת מה שבשעת מנחה דינא תקיפא יותר מבלילה עצמה כמובא בכונות . כי באמת עקר הצמצום של חלל הפנוי שהוא בחינת הסתלקות האור כדי שיהיה מקום לבריאת העולם, הוא רק לפי שעה כהרף עין בעת הצמצום לבד. כי תכף כשנתצמצם האור כביכול, תכף ומיד התחיל להתמלאות הצמצום מאורו יתברך. כי תכף ומיד כשהיה בחינת הצמצום של חלל הפנוי, תכף התחיל בריאת העולם דהינו התגלות הימים והמדות כידוע ליודעי חן. נמצא שעקר בחינת הצמצום הוא רק לפי שעה בעת הצמצום לבד כנ"ל. ועל כן עקר בחינת הצמצום של חלל הפנוי הוא רק בשעת המנחה לבד דהינו לפנות ערב, כי אז הוא בחינת הצמצום של האור בשביל הבריאה של יום שלאחריו. אבל תכף כשנעשה לילה ומתחיל היום שלאחריו אף על פי שאז בלילה הוא בחינת צמצום בחינת חשך וכו' כנ"ל, אף על פי כן תכף שנעשה בחינת הצמצום תכף מתחיל להתמלאות ולהתגלות האור בתוכו שהוא התגלות הבריאה של הימים והמדות כנ"ל. ועל כן תכף בלילה אף על פי שאז היא בחינת צמצום כנ"ל, אף על פי כן אז תכף התחיל להתגלות הבריאה שבתוך הצמצום, כי אז מתחיל היום שלאחריו. ועל כן אומרים קריאת שמע בתפלת ערבית, כי מתחילין להמשיך בחינת מחין שהוא בחינת אור המדות והימים שמתגלה בתוך הצמצום כנ"ל. וכן אומרים אחר כך קריאת שמע שעל המטה וקמים בחצות ועוסקים בתורה שעל ידי כל זה מתקנים את בחינת המלכות שהיא בחינת כלליות הבריאה. כי ה' יתברך מנהיג את כל הבריאה על ידי בחינת מלכותו אשר בכל משלה. נמצא שבלילה מתקנים את כלליות הבריאה עד שבאור היום אז עקר התגלות האור מתוך החשך, ואז התפלה בשלמות. ואז עקר המשכת המחין על ידי קריאת שמע וכו'. כי אז ביום עקר התגלות האור. נמצא שבתחלת הלילה תכף כשנחשך היום ונגמר תכלית הצמצום, אז תכף מתחיל המלוי, דהינו להתגלות אור הבריאה כנ"ל. ועל כן עקר הצמצום הנ"ל הוא רק בעת הצמצום, דהינו בעת שמתחיל להתצמצם דהינו לעת פנות היום שהוא בשעת המנחה דיקא. כי תכף כשנגמר להתצמצם דהינו בעת חשכת לילה שאז הוא תכלית הצמצום, אז תכף מתחיל להתגלות האור מתוך החשך. כי תכף מתחיל להמשיך בחינת הבריאה של אותו היום כנ"ל. וזה בחינת בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמד עליו, כי עקר בחינת הצמצום של חלל הפנוי זה בחינת בין השמשות שהוא בין יום ליום, שאז צריך שיהיה בחינת צמצום בשביל התגלות הבריאה של יום השני. אבל הוא רק כהרף עין, כי הוא רק לשעה קלה. כי הסתלקות האור בשביל הצמצום של חלל הפנוי הוא רק כהרף עין בשביל שיהיה מקום לבריאה. ותכף ומיד שנעשה הצמצום הוא מתחיל תכף להתמלאות על ידי בחינת אור הימים והמדות שנמשך מהאור אין סוף כביכול ונתגלה בתוך החלל הפנוי כידוע למבין. וזהו 'ואי אפשר לעמד עליו', כי בודאי אי אפשר לעמד על זה ולהשיג זאת. כי זאת הבחינה של החלל הפנוי אי אפשר להשיג כלל עד לעתיד כנ"ל:

אות ד

וזה בחינת קדוש החדש שנתקשה בו משה . כי זה בחינת מלוי הלבנה, כי מעוט הירח זה בחינת צמצום הנ"ל בחינת לכי ומעטי את עצמך מחמת שאי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. כי לא יהיה מקום לבריאה כלל וכנ"ל. ועל כן תכף כשמגיע הירח לתכלית המעוט אזי תכף היא מתחלת להתמלאות, כי עקר הצמצום הוא כהרף עין וכנ"ל. ועל כן נתקשה משה בסוד קדוש החדש, כי הוא בחינת סוד חלל הפנוי של בחינת הצמצום שאי אפשר לשום אדם להשיגו, רק בחינת משה. וגם הוא נתקשה בו עד שגלה לו ה' יתברך החדש הזה כמו שפרש רש"י. ועל כן גלה לו זה הסוד של קדוש החדש עם דמדומי חמה דהינו בין השמשות, כמו שפרש רש"י שם שהראהו לבנה בחדושה עם חשכה. כי קדוש החדש דהינו מלוי הלבנה מפגימתה זה בחינת בין השמשות כשמגיע לתכלית המעוט והצמצום אז מתחלת להתמלאות וכו' כנ"ל:

אות ה

וזה בחינת ירידה שקדם העליה, והירידה היא תכלית העליה. כי כשאדם עולה מדרגא לדרגא זה בחינת בריאה חדשה. כי נתחדש ממש בבחינת תתחדש כנשר נעוריכי , ונעשה בריה חדשה ממש בבחינת אני היום ילדתיך הנאמר על האדם כשנעשה בר מצוה או בכל עת שהוא מקדש ומטהר עצמו ומקבל על עצמו על עבודתו ביותר שאז נאמר על האדם אני היום ילדתיך. כי נעשה בריאה חדשה ממש. ועל כן קדם שזוכה לזה לעלות מדרגא לדרגא שיהיה נעשה בריה חדשה, קדם לזה צריך שיהיה ירידה שהיא תכלית העליה. כי הירידה היא בחינת הצמצום שצריך שיהיה קדם הבריאה וכנ"ל. וזה בחינת צדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה כי היסורים באים מהצמצום שקדם הבריאה. וזה בחינת כל המניעות והעכובים שיש להאדם קדם שזוכה לעשות איזה מצוה או דבר שבקדשה. כי בכל דבר שבקדשה בוראים עולמות כידוע. ועל כן צריך שיהיה צמצום קדם. וזה בחינת המניעות שקודמין להדבר שבקדשה וכנ"ל:

אות ו

וזה בחינת אין בן דוד בא אלא בהסח הדעת. הסח הדעת זה בחינת הסתלקות האור, כי עקר האור הוא הדעת כמובא במקום אחר , כי כשיבוא משיח אז יתחיל בחינת חדוש העולם כאלו אז נברא העולם מחדש. כי עקר בחינת בריאת העולם כתקונו יהיה רק אז. ועל כן צריך שיהיה מקדם צמצום. וזה בחינת הסח הדעת בחינת צמצום שהוא הסתלקות האור כנ"ל. ותכף שיגיעו לתכלית הצמצום בחינת הסח הדעת, תכף יבא משיח בבחינת כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב וכו' . הינו בחינת תכלית הצמצום. ואז תכף תתחיל הבריאה מחדש, ויבא משיח במהרה בימינו. אמן:

אות ז

וזה בחינת מה שהעמיד יהושע השמש במלחמת שבעה עממין . כי כל אחיזתם והתגברותם מבחינת חלל הפנוי מבחינת הצמצום הנ"ל. והצמצום הוא בחינת שקיעת החמה בחינת הסתלקות האור כנ"ל. ועל כן העמיד יהושע החמה וגלה לכל העולם כח ישראל שעל ידי אמונתם השלמה הם יכולים לגלות האור מתוך הצמצום. ועל ידי זה הכניע כל המלכים של העובדי כוכבים שאחיזתם היתה מהכפירות של בחינת הצמצום של חלל הפנוי. כי המתיק את הצמצום והעמיד את החמה שלא תשקע ולא אץ לבוא כיום תמים. וגלה לכל באי עולם כי ה' הוא האלקים, גם בתוך הצמצום של חלל הפנוי גם שם ה' יתברך נמצא כנ"ל. וכן משה העמיד את החמה במלחמת עמלק. כמו שכתוב ויהי ידיו אמונה עד בא השמש כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה . כי עמלק היה כופר גדול כמובא במקום אחר , ועל כן הכניעו על ידי שגלה תקף האמונה עד שהעמיד החמה ונתגלה שגם בתוך הצמצום נמצא ה' יתברך בבחינת ויהי ידיו אמונה עד בא השמש . עד בא השמש דיקא, שגלה תקף האמונה גם בעת ביאת השמש שהוא שעת המנחה, שאז עקר בחינת הצמצום שמשם נמשכת עקר אפיקורסית של בחינת עמלק כנ"ל. ומשה רבנו גלה את תקף האמונה גם שם ועל כן העמיד את החמה בעת שהיתה ראויה לשקע. כי גלה גם שם בבחינת הצמצום בחינת שקיעת החמה, גם שם אור ה' יתברך נמצא ועל ידי זה הכניע את עמלק שהוא בחינת הכפירות והאפיקורסית של בחינת חלל הפנוי כנ"ל:

אות ח

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, ועקר מה שנענה אליהו אז היה התגלות האמונה שהיו ישראל תועים אז מאד אחרי ההבל של עבודה זרה והכפירות. וכל זה נמשך להם על ידי האפיקורסות שנמשך מבחינת חלל הפנוי. ואליהו רצה לבטל זאת ולגלות האמונה. על כן לא נענה אלא בתפלת המנחה, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו. ועל כן אז דיקא בשעת המנחה שהיא בחינת הצמצום של חלל הפנוי אז דיקא צריכין להתגבר ולהתאמץ בתפלה לגלות האמונה. כי עקר האמונה צריכין שם בבחינת חלל הפנוי, וכשזוכין שם לאמונה אזי נתבטלין כל מיני כפירות וקשיות וכנ"ל. ועל כן אליהו התגבר דיקא בשעת המנחה לבטל אז דיקא כל מני כפירות וחקירות ולגלות אמונה אז דיקא כי כשנתגלה אמונה בבחינת חלל הפנוי לידע ולהאמין שגם שם ה' יתברך נמצא כנ"ל אזי נתבטלין כל מיני כפירות כנ"ל ועל כן אז בשעת המנחה דיקא נענה אליהו. לגלות אלקותו בעולם ולבטל כל מני עבודה זרה וכפירות שנמשכין מחלל הפנוי. כי גלה האמונה בעולם שגם שם בחלל הפנוי נמצא ה' יתברך כי לית אתר פנוי מניה . ואזי וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים . אלקים זה בחינת צמצום ודין, כי גלה האמונה בעולם כי ה' הוא האלקים, כי הצמצום הוא אחדות פשוט עמו יתברך כההוא קמצא דלבושיה מניה וביה , כי כלו חד. וזה בחינת ה' הוא האלקים כי כלא חד רק שאי אפשר להבין זאת עד לעתיד. וזה בחינת וירא כל העם ויפלו על פניהם , שראו ששם בבחינת חלל הפנוי צריכין לבחינת נפילת אפים שהוא בחינת הסתלקות הדעת. כי פנים זה בחינת מחין כידוע . הינו ששם בבחינת חלל הפנוי צריכין לסלק את הדעת שהוא בחינת פנים, רק לסמך על אמונה לבד. כי באמת גם שם בחלל הפנוי גם שם נמצא הוא יתברך. כי ה' הוא האלקים כנ"ל. וזה שכפלו שתי פעמים ה' הוא האלקים, לבטל ולשבר כל מיני כפירות הנזכרים לעיל במאמר הנ"ל. דהינו כפירות הבאים ממותרות וכו'. וכפירות הבאים מחלל הפנוי. וכנגד זה כפלו ואמרו שתי פעמים ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים:

אות ט

ועל-כן הזהירו רבותינו זכרונם לברכה מאד על תפלת המנחה. ואסרו שלא להתחיל שום דבר קדם מנחה יותר מבשאר תפלות כמובא בשלחן ערוך . כי אז בשעתא דמנחה צריכין התגברות גדול לגלות אז האמונה על ידי התפלה שהיא בחינת אמונה כנ"ל. מחמת שאז הוא בחינת הצמצום של החלל הפנוי שמשם עקר הכפירות והאפיקורסות שהם הפך התפלה שהיא בחינת אמונה. על כן צריכים אז במנחה התגברות גדול לתפלה. והתפלה הזאת של מנחה יקרה מאד כנ"ל. כי זה הוא העקר לגלות האמונה בתוך בחינת הצמצום בבחינת החלל הפנוי לגלות כי גם שם נמצא אלקותו רק שאי אפשר להבין זאת בשכל כנ"ל רק באמונה לבד כי ה' הוא האלקים וכו' כנ"ל:

אות י

וזה בחינת מנחה של שבת שאז רעוא דרעוין אשתכח כמו שאיתא בזהר הקדוש תא חזי ביומי דחל בשעתא דמנחה וכו'. כי שבת הוא בחינת עולם הבא שהוא יום שכלו שבת. ואז בעולם הבא שהוא בחינת שבת יתגלה זה השכל של בחינת החלל הפנוי שהוא בחינת מנחה של ששת ימי המעשה כנ"ל. ואז כשנתגלה זה השכל של הצמצום של בחינת חלל הפנוי, אז נתבטלין כל הדינין שבעולם שכלם באים מבחינת זה הצמצום הנ"ל. ועל כן בשבת במנחה אז דיקא נמתקין כל הדינים ורעוא דרעוין אשתכח. כי אז בשבת הוא בחינת התנוצצות עולם הבא שאז יתגלה השכל של החלל הפנוי שהוא בחינת מנחה. ואז נמתקין כל הדינין בשרשן כנ"ל ונתגלה רעוא דרעוין. כי כל מה שזוכין לאמונה ולבטל כפירות ואפיקורסית. כמו כן זוכין לבחינת רצון. כמובא בדברי רבנו במקום אחר שעל ידי אמונה זוכין לרצון שהוא למעלה מחכמה עין שם, ועל כן בשבת במנחה שזוכין לבטל האפיקורסות הגדולה שבכל האפיקורסית דהינו הכפירות הבאים מבחינת חלל הפנוי כנ"ל. על כן אז זוכין לבחינת רעוא דרעוין רצון שברצונות. כי זאת האמונה הנ"ל של בחינת חלל הפנוי שמאמינים שגם שם נמצא אלקותו יתברך הוא בחינת ראש אמונה. דהינו אמונה העליונה ועל כן זוכין על ידי זה לרצון העליון בחינת רצון שברצונות כנ"ל:

אות יא

ועל-כן אז נסתלק משה בשבת במנחה ברצון שברצונות כי משה זכה לזה מחמת שגם בחייו זכה לבחינת ראש אמונה כנ"ל. כי רק משה יכול לכנס לשם וכו' כנ"ל. ועל כן זכה להסתלק ברצון שברצונות בשבת במנחה. כי זה זוכין על ידי ראש אמונה הנ"ל על ידי שמכניעין ומשברין הכפירות הבאים מבחינת חלל הפנוי כנ"ל שעל ידי זה זוכין לבחינת רצון שברצונות כנ"ל:

אות יב

וזה בחינת כל השומר שבת כהלכתו אפלו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו . כי כל עבודה זרה של הדורות הראשונים כלם היו על ידי שנפלו בכפירות ואפיקורסות הזאת של בחינת חלל הפנוי. כי היו חכמים גדולים מאד ורצו לכנס בחכמתם בחקירות האלו. ושם אי אפשר לעמד על ידי חקירות ושכל ועל ידי זה נפלו לכפירות. ועל ידי שבת זוכין לאמונה, כי שבת מורה על חדוש העולם כמובא במקום אחר . כי שבת הוא בחינת עולם הבא שאז יתגלה זה השכל כנ"ל. ועל כן מי ששומר שבת כהלכתו זוכה לטעם מעין עולם הבא. וזוכה לאמונה שלמה, בחינת ראש אמנה הנ"ל. כי זאת האמונה מתגלה בשבת שהוא מעין עולם הבא. ועל כן בשבת מתגלה ומתעורר שיר שהוא ראש לכל השירים. בחינת שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו שהוא בחינת שבת שלום כידוע . כי שיר השירים שיר שהוא ראש לכל השירים זה בחינת תשורי מראש אמנה כנ"ל במאמר הנ"ל. שעל ידו מבטלין האפיקורסות של חלל הפנוי כנ"ל, וזה מתגלה בשבת דיקא כנ"ל. ועל כן על ידי שמירת שבת אפלו עובד עבודה זרה כדור אנוש, שנפלו בכפירות האלו של בחינת חלל הפנוי הנ"ל מוחלין לו. כי על ידי שבת נכנעין ונופלין כל הכפירות האלו ומתקנין אותם. כי מגלין על ידי שבת שהוא ראש אמנה בחינת שיר השירים וכו' כנ"ל שגם שם ה' יתברך נמצא. רק שעכשו אי אפשר להבין זאת עד לעתיד בעת קבול השכר ליום שכלו שבת כנ"ל:

שיך לעיל וזה בחינת קדוש החדש וכו' כנ"ל. נמצא שקדוש החדש דהינו מלוי הלבנה מפגימתה בעת שהיא בתכלית המעוט זה בחינת תפלת המנחה שמגלין האמונה שהיא בחינת תפלה בעת המנחה דיקא בבחינת חלל הפנוי וכו' כנ"ל:

אות יג

והתגלות האמונה הזאת היא על ידי שיר ונגון כמבאר במאמר הנ"ל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במשנה פעם אחת נשתהו העדים לבוא ונתקלקלו הלויים בשיר התקינו שלא יהיו מקבלין עדות החדש אלא עד המנחה וכו'. כי על ידי שנשתהו העדים מלבוא ולא זכו לקדוש החדש כראוי, על ידי זה נתקלקלו הלויים בשיר, בשיר דיקא, כי עקר התגלות האמונה של בחינת חלל הפנוי שזהו בחינת קדוש החדש הוא על ידי השיר כנ"ל, בחינת תשורי מראש אמנה כנ"ל. ועל כן הלויים דיקא היו מנצחים בשיר, כי הלויים הם מסטרא דדינא כידוע , שזהו בחינת שעתא דמנחה בחינת צמצום של חלל הפנוי ששם צריכים שיר כדי לגלות האמונה גם שם כנ"ל. ועל כן על ידי שנשתהו העדים ולא זכו לקדוש החדש כראוי בזמנו, על ידי זה נתקלקלו הלויים בשיר דיקא כנ"ל. ועל כן התקינו שלא יהיו מקבלין עדות החדש אלא עד המנחה, כי עקר בחינת קדוש החדש הוא בבחינת מנחה שהיא בחינת התגלות האמונה בתוך בחינת חלל הפנוי כנ"ל:

אות יד

וזה שנוהגין להרבות בתפלה ביותר בערב ראש חדש במנחה שעושין אז 'יום כפור קטן' ומרבים בתפלה מאד. כי אז צריכין לזכות לראש חדש, שהוא בחינת מלוי הלבנה בחינת קדוש החדש שזה זוכין רק על ידי ראש אמונה הנ"ל. וזה צריכין לגלות דיקא בשעת מנחה שאז היא בחינת הצמצום של חלל הפנוי כנ"ל. ועל כן אז מרבים בתפלה כדי לזכות לגלות האמונה וכו' כנ"ל. שעל ידי זה עקר בחינת קדוש החדש על ידי בחינת תפלת המנחה כנ"ל. ואז מתודין ועושין תשובה על העוונות ומתפללין שה' יתברך יכפר להם, וקורין אותו יום הכפורים קטן. כי העוונות הם בחינת כפירות, כי כלם באים על ידי היצר הרע שהוא נקרא אל אחר כפירות כמובא במקום אחר . וכן מבאר בהא"ב של רבנו זכרונו לברכה (אות א אמונה סימן כב) וזה לשונו הפשע מכניס כפירה לאדם. ועל כן אז במנחה של ערב ראש חדש מתודין על העוונות ומבקשין שה' יתברך יכפר להם העוונות כדי להכניע כל מיני כפירות שעקרם באים מהצמצום של חלל הפנוי, ולזכות לראש אמונה הנ"ל שזה זוכין על ידי תפלת המנחה דיקא כשהיא בכונה כראוי כנ"ל. ועל ידי זה זוכין לראש חדש בחינת קדוש החדש בחינת מלוי הלבנה וכו' כנ"ל:

באדיבות אתר ויקיטקסט