אות א

ובו יתבאר ענין פורים ופסח וד' פרשיות:

על פי התורה אמצעותא דעלמא היכא וכו' (בסימן כ"ד בליקוטי חלק א') עיין שם כל התורה מראשה לסופה. והכלל שעל ידי עשיית המצוה בשמחה זוכין להעלות השכינה מהגלות.ולעלות מדרגא לדרגא ומעולם לעולם עד שזוכין לעלות למעלה למעלה. עד שזוכין להשיג אור האין סוף בחינת מטי ולא מטי שהוא למעלה מנפש רוח נשמה למעלה מהספירות וכו'. עיין שם כל זה היטב מה שכתב שם שמפנימיות הברכאן שהם דקות הברכאן נתברך המסדר והמיישב את המוחין שהוא בחינת הכתר שהוא הבחינה המעכב והמסדר את המוחין לבל יהרסו לעלות אל ה' וכו'. שעל ידי בחינת הרדיפה והמעכב על ידי זה נעשין בחינת הט' היכלין שעל ידם משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכו' עיין שם כל זה היטב:

וזה בחינת נפילת אפים שאז הוא תכלית היחוד והזווג העליון כמובא בכונות התפלה. כי כל הבחינות הנ"ל המבוארין בהתורה הנ"ל, דהיינו שמלכות עולה מן הקליפות ומלכות מלביש ועולה לבחינת נה"י ונה"י לחג"ת וחג"ת לחב"ד וכו'. כל זה הוא כוונת סדר התפלה שאומרים מתחלה קרבנות וקטרת, ואחר כך פסוקי דזמרה, ואחר כך ברכת קריאת שמע, ואחר כך התפלה שמונה עשרה וכו'. שעל ידי כל זה עולין העולמות בבחינות המבוארין בתורה הנ"ל. שמלכות עולה מן הקליפות ומלכות מלביש נה"י וכו' וכו'. כמובאר היטב בכוונות. ורבינו ז"ל גילה וביאר שכל סוד עליית העולמות בבחינה הנ"ל נעשין על ידי עשיית המצוה בשמחה כנ"ל. נמצא שעשיית המצוה בשמחה ובחינת סדר התפלה הם בחינה אחת שעל ידם עולין העולמות בבחינת הנ"ל המבוארין בתורה הנ"ל שהם סוד כוונות סדר התפלה כנ"ל. עד שזוכין על ידי זה לעלות עד הכתר לברך ולתקן בחינת המסדר והמיישב את המוחין שעל ידי זה זוכין להשיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי שעל ידי זה נעשין בחינת הט' היכלין הנ"ל כנ"ל. וזהו בחינת נפילת אפים אחר גמר התפלה. כי אחר גמר התפלה אז כבר נגמרו עליית כל העולמות למעלה עד אצילות למעלה למעלה כמובא בכוונות. ואז צריכין להכלל באור האין סוף שזהו עיקר סוד היחוד והזווג שנעשה בגמר התפלה. כי עיקר בחינת היחוד והזווג הוא התחברות עלמא תתאה בעילאה כמובן בזוהר בכמה מקומות. ובפרט בפרשת ויגש עלפי כי הנה המלכים נועדו וכו' עיין שם. הייינו כשהנפש מישראל שהיא בחינת עלמא תתאה נגד אור אין סוף ברוך הוא. כשזוכה להיות נכלל באור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי, זהו בחינת תכלית היחוד והזווג של עולמות עליונים. וזה אי אפשר כי אם על ידי תיקון המסדר והמיישב את המוחין שהוא בחינת כתר כנ"ל. שעל ידי בחינה זו נמשך בחינת מעכב אל המוחין לבל יהרסו הגבול. ועל ידי שני בחינת אלו דייקא, דהיינו הרדיפה והמעכב. על ידי זה דייקא נעשין ההיכלין הנ"ל שעל ידם משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי שזהו עיקר בחינת היחוד כנ"ל. וזה בחינת נפילת אפים שאז הוא עיקר בחינת היחוד והזווג כמבואר בכוונות כנ"ל. ועל כן צריכין אז ליפול על פניו, זהו בחינת ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים שבחינה זאת נמשכת מבחינת המסדר והמיישב שנתברך מפנימיות הברכאין וכו' כנ"ל שהוא בחינת הכתר כנ"ל. ומבחינה זאת יש כח בהמוחין לעכב את המוחין מרדיפתן וכו' כנ"ל. שזהו בחינת נ"א בחינת ויסתר משה פניו בחינת הכח המעכב המסדר והמיישב את המוחין כנ"ל. שעל ידי זה דייקא משיגין אור האין סוף ברוך הוא כנ"ל:

אות ב

ועל כן צריכין לומר ווידוי על חטאיו קודם נפילת אפים. זה סוד מה שכתב רבינו ז"ל שם בהתורה הנ"ל על מה ששאלו סבי דבי אתונא מי יימר. ופירש שם מי יכול לכנוס להיכלי התמורות להעלות הקדושה והשמחה משם כדי שעל ידי זה תעלה השכינה מהגלות ותעלה בכל עליות הנ"ל. עד שיזכה להשיג אמצעותא דעלמא שהוא בחינת אור אין סוף עיין שם. וזה בחינת ווידוי על החטאים שאומרים קודם נשיאת אפים שאז הוא תכלית היחוד שנכללין באין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכו' כנ"ל. כי אי אפשר להשיג זה האור בחינת אור אין סוף כי אם על ידי שמעלין כל ניצוצות הקדושה מעמקי הקליפות שזהו בחינת עליית השכינה מהגלות כנ"ל. ולזה צריכין ווידוי דברים. כי על ידי כל החטאים נופלין ניצוצי הקדושה בין הקליפות שזהו עיקר פגם של כל החטאים שבעולם כידוע. ועיקר הפגם הוא מה שמתגבר ח"ו העצבות על ידי החטאים בבחינת (תהלים ל"ח) אדאג מחטאתי בחינת (בראשית ו') ויתעצב אל לבו. כי השכינה שהיא כלליות הקדושה היא שמחתן של ישראל. והקליפות שכנגד הקדושה הם בחינת עצבות תוקפא דדינא כמבואר בהתורה הנ"ל. ועל ידי החטאים גורמים ח"ו שניצוצי הקדושה בחינת ניצוצי השמחה לשמוח בהשם יבתרך לשמוח בשמחת אחדותו יתברך. אלו ניצוצות השמחה הם בחינת ניצוצי הקדושה שנופלים בין הקליפות שהם בחינת עצבות. כי השמחה היא הקדושה כנ"ל. ואזי העצבות והמרה שחורה מתגבר ח"ו ואינם מניחים לישראל לשמוח. וזה עיקר גלות השכינה עיקר פגם כל החטאים שבעולם. ועל כן אחר התפלה שצריכין לכלול באור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל, שזה אי אפשר כי אם על ידי שמחה כנ"ל. ומחמת שעכשיו בגלות, השכינה שהוא בחינת השמחה בגלות, על כן אי אפשר לזכות לשמחה כדי להשיג אור האין סוף כנ"ל כי אם על ידי שיורדין לעמקי הקליפות להעלות ניצוצי השמחה שהם ניצוצי הקדושה להעלותם מעמקי הקליפות שעל ידי השמחה הזאת עולין מעולם לעולם וכו' עד שמשיגין אור האין סוף בבחינת הנ"ל. ועל כן צריכין ווידוי דברים אז כי על ידי הווידוי שמתוודין על החטאים על ידי זה מתכפרין החטאים כמו שכתוב (משלי כ"ח) ומודה ועוזב ירוחם. כי על ידי הווידוי מעלין כל הנצוצות שנפלו על ידי החטאים. ואז כשעולין ניצוצות הקדושה על ידי מחילת עוונות שזוכין על ידי הווידוי אזי עולה השמחה מהגלות שהוא עיקר הקדושה כנ"ל. ועל ידי שמחה זאת זוכין להכלל באור האין סוף להשיגו בבחינת מטי ולא מטי כל אחד לפי בחינתו. וזהו בעצמו בחינת נפילת אפים שמבואר בכונות שאז מפילין את עצמם למטה למטה לסטרא דמותא כדי להעלות הקדושה משם. ואז נעשה תכלית היחוד עיין שם היינו כנ"ל. כי הא בהא תליא כי אי אפשר להשיג ולהגיע לבחינת תכלית היחוד שהוא בחינת השגת אור האין סוף בבחינת הנ"ל כי אם על ידי שמחה שזוכין על ידי שיורדין לעמקי הקליפות להעלות הקדושה שהוא השמחה משם כנ"ל שזהו בחינת מי יימר הנאמר בהתורה הנ"ל. ואף על פי שכבר העלינו ובררנו את הקדושה מעמקי הקליפות על ידי אמירת קטרת וקרבנות בבחינת (משלי כ"ז) קטרת ישמח לב. כי על ידי קטרת עולה הקדושה שהיא השמחה מהקליפות כמבואר בהתורה הנ"ל. אף על פי כן עתה אחר גמר התפלה קודם שזוכין לתכלית היחוד להשיג אור האין סוף בבחינת הנ"ל צריכין לחזור ולירד להעלות הקדושה מעמקי הקליפות שזהו בחינת ווידוי דברים בחינת נפילת אפים כנ"ל. כי מתחלה בררנו הקדושה והשמחה בשביל עליית העולמות כדי שנוכל לעלות מעולם לעולם. כדי שנזכה להשיג המוחין הקדושים כדי שנזכה לרדוף להשיג אור האין סוף שכל זה אנו עוסקין לעשות על ידי עבודתינו מתחלת סדר התפלה עד סוף שעל ידי שעולין מעשיה ליצירה ומיצירה לבריאה וכו'. ומלכות מלביש נה"י ונה"י מלביש חג"ת וכו' וכו'. אבל עכשיו שכבר זכינו להמוחין. אבל העיקר מה שצריכין עכשיו הוא לתקן בתכלית השלימות את המסדר והמיישב את המוחין, דהיינו בחינת המעכב הנ"ל. ובשביל זה צריכין שמחה יתירה וצריהכין לחזור ולירד לעמקי הקליפות לברר הקדושה מעמקי הקליפות על ידי ווידוי דברים ונפילת אפים שמפילין עצמן למטה כדי שנזכה להעלות השמחה מעמקי עמקי הקליפות כדי שיתברך ויושלם בתכלית השלימות המסדר והמיישב כדי שנזכה להשיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי. כי עיקר שלימות ההשגה הוא על ידי כח המסדר והמיישב הנ"ל שהוא בחינת כתר שגבוה מן הכל. שעל ידי זה דייקא משיגין אור האין סוף על ידי הרדיפה והמעכב דייקא כנ"ל. כי עיקר תיקון המסדר והמיישב הוא על ידי השמחה. כי המסדר והמיישב הוא בחינת כתר ששם מקור השמחה בחינת (ישעיה ל"ה) ושמחת עולם על ראשם, על ראשם דייקא זה בחינת כתר שהוא למעלה מהראש שהוא בחינת המוחין. כי השמחה מרחבת המוחין ואז יש להם כח לסבול מה שמשיגין מאור האין סוף ולבלי להרוס את הגבול. אבל העצבות ח"ו מצמצם את הדעת עד שהוא קטן מהכיל את האור. ואז אינו יכול לסבול אפילו מעט ניצוצי האור שמאירין לו ויכול להרוס את הגבול ח"ו. ועל כן עיקר ההשגה על ידי השמחה בבחינת (שבת ל') אין השכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה:

אות ג

ועל כן בשבת ויום טוב ושאר ימים שאין אומרים בהם תחנון אין בהם נפילת אפים. כי שבת הוא מעין עולם הבא שאז תגדל השמחה מאד בחינת (ישעיה נ"ה) כי בשמחה תצאו בחינת (שם כ"ה) ואמר ביום ההוא וכו' זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו וכו'. וכן ביום טוב וכל הימים שאין אומרים בהם תחנון כולם הם בחינת ימים טובים שמאיר בהם הארת שבת. ועל כן אין אומרים אז ווידוי ואין נופלים אז על פניהם. כי אז אין שליטה להקליפת שהם בחינת עצבות. ועל כן אז השמחה בשלימות ואין צריכין אז לירד לעמקי הקליפות להעלות השמחה משם כי אז אין להקליפות שהם העצבות שליטה כלל. ואז נתעורר בחינת שלימות השמחה שלעתיד כנ"ל. ועל כן אז ממילא זוכין להשיג אור אין סוף בבחינת הנ"ל שעיקר השגתו על ידי השמחה. כי אז הם ימי שמחה ואין צריכין אז לירדש להעלות ולברר השמחה מהקליפות. כי אז אין להקליפות שהם העצבות שום שליטה כלל. ואז מאיר השמחה ממילא מעצם תוספת קדושה שב אותו היום שזאת התוספת קדושה של אלו הימים שאין אומרים בהם תחנון הוא בחינת שבת שהוא מעין עולם הבא שאז הוא עיקר השמחה. ועל ידי זה נכללין באור האין סוף בבחינה הנ"ל. ואין צריכין אז ווידוי דברים ולא נפילת אפים כלל מחמת גודל השמחה שמאיר אז כנ"ל:

אות ד

וזה בחינת פורים. שעיקר מצות פורים הוא לשמוח בכל עת, לשמח את עצמו בכל מיני שמחה כמו שכתוב (אסתר ט') לעשות אותם ימי משתה ושמחה. וכמו שנוהגים כל ישראל לשמוח בכל מיני שמחות בפורים שזהו עיקר מצות פורים. כי עיקר הכנעת הסטרא אחרא שהוא זוהמת הנחש הוא בפורים. כי אז מכניעין קליפת המן עמלק שהוא עיקר זוהמת הנחש שנמשך על ידי חטא עץ הדעת שמשם אחיזת המן הרשע ימח שמו כמו שאמרו רז"ל (חולין קל"ט) המן מן התורה מנין שנאמר (בראשית ג') המן העץ וכו'. נמצא שהמן הרשע ימח שמו הוא בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע שעל ידי זה נמשך זוהמת הנחש. ועיקר זוהמת המן זוהמת הנחש הוא בחינת עצבות ומרה שחורה שמתגברים בכל עת על ישראל ואינם מניחים אותם לשמוח. כי עיקר הסטרא אחרא הוא עצבות כנ"ל. שזה נמשך מפגם עץ הדעת בחינת (שם) בעצבון תאכלנה שנגזר אז בחינת (שם ו') ויתעצב אל לבו הנאמר בדור המבול שכל זה נמשך על ידי פגם עץ הדעת כידוע. כי עיקר הקדושה הוא שמחה דהיינו לשמוח בהשם יתברך. כי מי שיש לו אמונה שלימה בהשם יבתרך בודאי ראוי לו לשמוח תמיד בהשם יתברך. וזה הדבר אי אפשר לבאר בכתב כי הוא לכל חד כפום מה דמשער בלבי' וכבר מבואר בדברינו מזה כמה פעמים. והמן ועמלק שהם בחינת המחקרים והכופרים מהם נמשך עיקר העצבות והמרה שחורה. כי עיקר השמחה הוא שמחת המצות בחינת (תהלים י"ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב. ומי שמאמין בהשם יתברך ובתורתו הקדושה בתממות ובפשיטות כמו שכל ישראל מאמינים, בודאי אין שמחה בעולם כמו שמחת עשיית המצוות שאז זוכין לעשות נחת רוח ליוצרנו ובוראנו יתברך. ואנו קונים לנו חיי עולם לעולמי עד ולנצח נצחים על ידי חוטי הציצית שקונים אותו בעד גדול אחד ואנו נכללים על ידי זה באור האין סוף. היש שמחה גדולה מזו. כי זה כל אדם יכול להבין שבעולם הזה אין שום שמחה בעולם. כי מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. ואם יצבור כעפר כסף וזהב סוף כל סוף מה יתרון לו בכל זה כי לא במותו יקח הכל. והכל יודעין שסוף אדם למות וימינו כצל עובר. ומי שיש לו רק איזה רשימה בעלמא של שכל אמתי אפילו נכרי יכול להבין שאין שום שמחה בזה העולם כלל. כי אחרית שמחה תוגה, ועל זה נאמר ולשמחה מה זה עושה (קהלת ב'). ועל כן אלו המחקרים והכופרים אין להם שום שמחה אמתיות כלל. והכרת פניהם ענתה בהם שעל פי רוב הם מלאים עצבות יגון ואנחה. כי מהיכן יקבלו חיות ושמחה אמתיות מאחר שכופרים בתורתו הקדושה ובעשיית מצותיו יתברך. ובודים מלבם טעמים של הבל ושטות על עשיית המצות הקדושים. ויחפאו על ה' ועל תורת משה דברים אשר לא כן אשר בדו מלבם. כאלו ח"ו כל טעמי המצות הקדושים הם נימוסיות ח"ו בשביל תיקון העולם תיקון המדינה ח"ו. אוי להם ואוי לנפשם, תיפח רוחם ונשמתם כי אין כפירה גדולה מזו. ולדבריהם הרעים והזרים והמרים והמטונפים בודאי אין לשמוח בשום מצוה ח"ו מאחר שתכלית המצוה הוא בשביל תיקון זה העולם. ואם בגוף העשירות והממון ושאר חפצי העולם אין שום שמחה אמתיית כי אחריתו מרה כלענה כנ"ל. מכל שכן איך ישמח בהמצוה שהיא רק בשביל קיום נמוס המדינה ח"ו לפי דעתם הרעה והמשובשת.ואיך ישמח במצות סוכה מאחר שאומר עליו טעם של שטות כזה שאז טוב לישב באויר כזה. והוא בעצמו יודע שזה שטות כי על פי פשוטו בודאי אז טוב יותר לשבת בביתו מלישב בסוכה. ואם ירצה לישב בצל יעשה לו אהל של פשתן כדרך השרים ולא סוכה העשויה כדינו שסככה מפסולת גורן ויקב דייקא. וכן בשאר המצות. ואין צריכין לחזור לסתור שטותים ושקרים ודברים בדוים כאלה שהם הם עיקר האפיקורסות והכפירות שכופרים בתורת משה לגמרי ומחפין השקר שלהם בשטותים כאלה כאלו הם מתרצים את דברי משה רבינו עליו השלום ונותנים טעם לדבריו טעמים מרים וסרוחים שכאלה אם יש טעם בריר חלמות ושטותים כאלה. בפרט עתה שכבר זכינו לספרי הזוהר הקדוש וכתבי האריז"ל שמבואר בהם שכל מצוה ומצוה מרמז לדברים גבוהים ועליונים מאד מאד עד אין סוף ואין תכלית. כי הם חיינו ואורך ימינו בזה ובבא לעולמי עד ולנצח נצחים. ואנו בני ישראל אשר השם יתברך הבדילנו ברחמיו מן התועים והכופרים האלה שהם בודאי מן הערב רב. מה טוב חלקנו ומה נעים גורלינו וכו'. כמה וכמה יש לנו לשמוח בכל עת ובפרט כשאנו מגיעים לעשות איזה מצוה. אשר אנו זוכים ברגע קלה של עשיית המצוה להיות נכללים בהשם יתברך באור האין סוף ברוך הוא. ואנו קונים לנו חיי עולם לעד ולנצח על ידי כל מצוה ומצוה שרובם ככולם קלים לעשותם ונעימים מאד כמו שכתוב (משלי ג') דרכיה דרכי נועם וכו'. ואין להאריך בזה לאחינו בני ישראל מאמינים בני מאמינים. כי החכם יבין מדעתו כמה יש לו לשמוח בשעת עשיית כל מצוה ומצוה. ודייקא על ידי שמחת המצוה על ידי זה דייקא עיקר עליית השכינה מהגלות עד שזוכין להעלות כל העולמות למעלה למעלה עד שמשיגין אור האין סוף בבחינה הנ"ל כנ"ל. וזה עיקר בחינת פורים שהוא בחינת עשיית המצוה בשמחה. כי אז שמחים כל ישראל בשמחה גדולה מאד עד אין סוף ואין תכלית. כי המן זוהמת הנחש הוא בחינת עצבות כנ"ל. כי המן בגימטריא צ"ו עם הכולל שהוא בחינת תוקף הקליפו שבעשיה כמבואר בכוונת כי אין צ"ו אלא עבודה זרה כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין נ"ו). היינו שעיקר בחינת צ"ו שהוא בחינת כלליות צווי המצות, העיקר הוא בשביל להכניע העבודה זרה שהם הכפירות שהם בחינת המן שעולה צ"ו עם הכולל. שהוא כופר בעשיית המצות ובודה עליהם טעמים של שקר. ועל כן עיקר קטרוגו והתגרותו הוא בהשמחה של המצות. כי אינו מניח לשמוח בשום מצוה מחמת שמכניס כפירות שהם טעמים של שטות בשביל עסקי עולם הזה ח"ו. שעל ידי זה בודאי אין לשמוח ח"ו בשום מצוה כי בעולם הזה אין שום שמחה כנ"ל. ומחמת קנאתו של המן במרדכי וישראל שראה שהם חזקים כל כך בעשיית מצותיהם ועושין אותם בשמחה גדולה ובמסירת נפש. על ידי זה נתקנא בהם מאד עד שרצה להעבירם מן העולם ח"ו. ומחמת שעיקר קנאתם הוא בהשמחה של המצוה. כי על גוף המצוה הם יכולים לומר ח"ו הוא נימוס ח"ו כמו שאר נימוסי העובדי כוכבים ח"ו. אבל מאחר שרואים שישראל מוסרים נפשם עך קידוש השם בשמחה גדולה בשביל עשיית המצות כמו שראינו שר' עקיבא הוה גחין וחייך בשעת שדנו אותו לפני טורנוסרופוס הרשע ימח שמו כמובא במדרש שוחר טוב משלי, וכיוצא בזה בשאר קדשים. וכל ישראל קדושים שמחים במצותם. ובזה מתקנא המן שהוא בחינת הכופרים ביותר. ועל כן בפורים שאז נכנע המן עמלק שהם בחינת הכופרים הנ"ל. אז עיקר המצוה הוא שמחה כי זה עיקר הכנעתו כנ"ל:

אות ה

וזה בחינת גודל הפלגת השמחה מאד מאד שנוהגים כל ישראל בפורים. להרבות אז בשמחה גדולה מאד ועושים אז כל מיני צחוק ושחוק בשביל להרבות השמחה. כי עיקר מצות פורים הוא השמחה כנ"ל. ועל כן עושים כל מיני שחוק ומילי דשטותא. ועושים אז מעט שכרות ושטות בשביל השמחה. כי איתא בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות כמה אזהרות גדולות שצריך האדם להרגיל את עצמו להיות בשמחה תמיד. ואיתא בדבריו הקדושים שאי אפשר להיות בשמחה כי אם על ידי מילי דשטותא דייקא, שעושין עצמן כשוטה ומשמחין את עצמן במילי דשטותא. כי מחמת שטבע האדם נמשך אחר העצבות מאד, כי כל אדם מלא יסורים ויגונות כידוע לכל אחד ואחד. על כן צריכין להכריח את עצמו בכל הכחות להיות בשמחה. ועיקר השמחה אי אפשר להיות כדכעי אם על ידי מילי דשטותא, כמו שמעתי מפיו ז"ל שאמר בזה הלשן "סע האט א פנים אז מע ען מער ניט פרייליך זיין נאר מיט נאריש מאכין זיך". וכן דיבר עוד מזה כמה פעמים. וזהו הענין מה שהיו נוהגין כל הצדיקם הגדולים המפורסמים שהיו בימינו שעל פי רוב היה להם אנשים שהיו כמו בדחנים. והיו עושים לפנים כל מיני צחוק ושטות כמפורסם. והכל בשביל שמחה כי אין דבר מזיק לעבודת ה' כמו העצבות כמובא בכל הספרים הקדושים. ומגודל מרירת וצרות הגלות המר הזה בגוף ונפש וממון אי אפשר להיות בשמחה כי אם על ידי מילי דשטותא דייקא כנ"ל. וזה בחינת מילי דבדיחותא שהיו נוגים התנאים ואמוראים הקדושים קודם הלימוד כדי לבא לשמחה על ידי מילי דבדיחותא שהם מילי דשטותא דייקא. וזהו בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש (ויקרא ד' מ"ז ע"ב) שרב המנונא סבא הוה מסדר קמי חבריי' פרקא דמילי דשטותא. היינו כנ"ל. כי עיקר גלות ישראל שהוא גלות השכינה. עיקר הגלות הוא מה שהעצבות שהם הסטרא אחרא והקליפות מתגברין על ישראל, ואינם מניחים אותם לשמוח בה' ובתורתו הקדושה. כמבואר בהתורה אמצעותא דעלמא הנ"ל. שזהו עיקר גלות השכינה שהוא שמחתן של ישראל. שעיקר גלותה כשהעצבות מתגבר עליה דהיינו על ישראל ח"ו עיין שם. נמצא שעיקר גלות השכינה וכנסת ישראל הוא מה שהשמחה היא בגלות. ועל כן עכשיו בגלות שעיקר הגלות הוא שהשמחה נפלה למטה בגלות ומשם נמשך כל השמחה של העובדי כוכבים והרשעים ההולכים בשרירות לבם אשר באמת הם רחוקים משמחה אמיתית כמו שכתוב (משלי י"ז) ילד כסיל לתוגה לו. כי כל ימיו כעס ומכאובות וכו'. כי הסטרא אחרא נקראת יגון ואנחה כידוע. אך כל השמחה שיש אצלם נמשך רק מבחינת גלות השכינה שהיא שמחתן של ישראל שהוא עכשיו בגלות. ומשם נמשך ניצוצי השמחה שנפל אצלם בגלות ומשם כל שמחתם לפי שעה. ועליהם נאמר ולשמחה מה זו עושה כמו שכתוב (קהלת ב') לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה. לשחוק אמרתי מהולל לשון מעורבב, היינו שכל השמחה שאינה לשמים היא נמשכת רק מתערובות ניצוצי השמחה שנפלה על ידי גלות השכינה ונתערבה ביניהם. והם מהפכים וממירים רע בטוב ולוקחים השמחה שבאה ממקום עליון מאד ושמחים עמה בדברי תאוות רעות שלהם אשר באמת הם יגון ואנחה ומרים ממות. ועל כן בודאי ולשמחה כזאת מה זו עושה כי אחריתה יגון ואנחה כמו שכתוב (משלי י"ד) ואחריה שמחה תוגה. ועל כן מחמת שעכשיו השמחה בגלות היא מלובשת במילין דעלמא שהם מילין דשטותא. על כן מי שרוצה לבא לשמחה לשמוח בקדושת יהדותו במה שזכה להיות מזרע ישראל ולא עשני גוי אי אפשר לבא לשמחה כי אם על ידי מילי דשטותא דייקא. כי לשם נפלה השמחה מחמת גלות השכינה שהוא שמחתן של ישראל כנ"ל. ועל כן איש הישראלי כשמשמח את עצמו על ידי מילי דשטותא אזי נעשה מזה תיקון גדול בחינת עליית ניצוצי השכינה מגלותה. כי מעלה ניצוצי השמחה מן הגלות מאחר שהוא בא לשמחה על ידי מילי דשטותא אלו. כי תיכף כשאיש ישראל הוא בשמחה, תיכף חזרה ועלתה השמחה למקומה ושרשה שהיא אצל ישראל ששם שורש השמחה האמיתית כי ישראל יש להם לשמוח כל ימיהם בכל מיני שמחה בלי קץ וסוף מאחר שזכינו להאמין בה' ובמשה עבדו ובתורתו הקדושה וכו'. כי מקור נשמת ישראל הוא בבחינת שמחה שהיא השכינה שהיא שמחתן של ישראל ששם שורש נשמתינו, כמו שכתוב (ישעיה מ"ו) העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם. שישראל הם חלק מהשכינה שהיא השמחה כנ"ל:

אות ו

וזה בחינת (תהלים ל"ד) לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך. כי דוד המלך הוא בחינת מלכות דקדושה שהוא בחינת השכינה שהוא בחינת מלכות דוד משיח כידוע שהוא בחינת שמחה כנ"ל. ועיקר המלחמה של דוד עם הסטרא אחרא והקליפות היה רק לשבר העצבות ולזכות לשמחה שזהו בחינת עשרה מיני נגינה שהמשיך דוד בעולם על ידי ספר תהלים שכלול מכל העשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה כמו שכתוב (שם צ"ג) עלי עשר ועלי נבל וכו' כי שמחתני ה' בפעליך וכו' כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר. וכן מבואר בזוהר הקדוש שדוד המלך עליו השלום הוא בדחא דמלכא שאפילו בעת שהתוודה על חטאו בשבירת לב לא עזב את דרכי בדיחתו כמבואר שם בזוהר עיין שם. כי דוד הוא בחינת מלכות דקדושה שהיא בחינת השכינה שהיא שמחתן של ישראל כנ"ל. ועל כן בעת שבא דוד ביד הפלשתים בגלות ותפסו אותו והביאוהו לפני אבימלך ורצו לנקום בו. וראה דוד שאי אפשר להתגבר עיהם ולצאת מהם כי אם על ידי שמחה שעל ידי זה עיקר ההתגברות על הקליפות והסטרא אחרא שהם בחינת עצבות כנ"ל. אבל בעת תוקף הגלות שמתגברין במרירת השעבוד ואינם מניחים לשמוח. ואם כן מאין יבא עזרנו כי אם אפשר להמלט מהסטרא אחרא כי אם על ידי שמחה, ולשמחה אי אפשר לזכות מחמת תוקף התגברותם בגלות כנ"ל. על כן דוד המלך שהיה שמחתן של ישראל, כשנפל בגלות ביד הסטרא אחרא שהם הפלשתים. חנן ה' אותו בעצה הזאת שעשה עצמו כשוטה ממש ועשה מעשה שטות ושגעון ממש והוריד רירו על זקנו ויתו על דלתות השער וכו' (שמואל א' כ"א) ועל ידי זה נמלט מידם. כי על ידי מילי דשטותא דייקא באים לתוך שמחה שעל ידי זה ניצולין מהם כי עיקר ההתגברות עליהם הוא על ידי שמחה, ואי אפשר בגלות לשמוח כי אם על ידי מילי דשטותא דייקא כנ"ל. וזהו בחינת שמחת פורים שעושין אז כל מיני שחוק ומילי דשטותא בשביל שמחה. כי עיקר השמחה הוא על ידי מילי דשטותא דייקא כנ"ל:

אות ז

וזהו בחינת (מגילה ז') חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי בפורים אז עיקר הכנעת זוהמת הנחש שהוא העצבות בחינת בעצבון תאכלנה כנ"ל. וצריכין אז להעלות השמחה מעמקי הקליפות בבחינת מי יימר הנ"ל עד שנזכה על ידי השמחה להשיג בחינת הט' היכלין הנ"ל שעל ידם משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי שזהו בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע כנ"ל. ועל כן חייב אינש לבסומי דהיינו להשתכר בפורים בשביל שמחה כמו שכתוב (תהלים ק"ד) ויין ישמח לבב אנוש. וצריכין להגדיל השמחה עד שיזכה על ידי השכרות והשמחה של פורים לבא לבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע שזהו בחינת עד דלא ידע וכו'. כי עיקר אחיזת הטוב והרע שזהו בחינת ברוך מרדכי וארור המן, עיקר אחיזתו הוא מעץ הדעת טוב ורע שעיקרו נמשך מבחינת (משלי ט"ז) נרגן מפריד אלוף דהיינו שמפריד בחינת הכתר שהוא בחינת אלף בחינת פלא שהוא המסדר והמיישב את המוחין שהוא המעכב את המוחין מרדיפתן, שעיקר השגת הידיעה הוא על ידי זה דייקא בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע. שבחינת לא נדע הוא עיקר תכלית הידיעה ומי שזוכה לזה אז נכלל הידיעה והעדר הידיעה יחד שהם בחינת הרדיפה והמעכב שבאמת שניהם אחד בשרשם. ועל ידי זה עיקר תכליתה ידיעה ואז נתבטל הרע לגמרי. כי עיקר אחיזת הרע הוא העדר הידיעה והסתרתו שנמשך מחמת ריבוי אור שגורם שבירת כלים. שזהו מחמת שאינם כוללים הידיעה והעדר הידיעה יחד (וכאשר יבואר עוד מזה לקמן בעזרת השם יבתרך). ועל כן בפורים אז צריכין להשתכר עד שיבואו ליד שמחה כזאת עד שיזכה לבחינת תכלית הידיעה הנ"ל ששם נכלל הרדיפה והמעכב יחד, שהם הידיעה והעדר הידיעה שניהם נכללין יחד בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע, ושם נתבטל כל הרע לגמרי כנ"ל. וזהו בחינת עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כי שם אין שייך לומר טוב ורע כי שם כולו אחד כולו טוב וכנזכר לעיל:

אות ח

וזה בחינת ד' פרשיות, פרשת שקלים, ופרשת זכור, ופרשת פרה, ופרשת החדש, שקורין באדר סמוך לפורים מלפניו ומלאחריו. שכל זה הוא הכנה לגאולת וישועת ישראל שנזכה בניסן שבו נגאלו ובו עתידין להגאל כמו שאמרו רז"ל (ראש השנה י"א). כי עיקר גאולת ישראל מן הגלות הוא על ידי השמחה כמו שכתוב (ישעיה נ"ה) כי בשמחה תצאו כמו שכתוב לעיל בהתורה הנ"ל. היינו על ידי עשיית המצוה בשמחה שעל ידי זה עולה השכינה מהגלות וכו' כנ"ל, עד שזוכין להשיג אור האין סוף וכו' כנ"ל. וזהו בחינת פרשת שקלים. כי מצות שקלים היא בשביל הקרבנות וקטרת שעל ידי זה עיקר עליית ניצוצות הקדושים מן הקליפות. ועל כן נאמר בקרבנות וקטרת שמחה. כמו שכתוב בקרבנות (דברים י"ב) ושמחתם בכל משלח ידכם ושמחת בכל הטוב אתה וביתך וכיוצא בזה בפסוקים הרבה. וכן בקטרת נאמר קטרת ישמח לב וכמו שכתוב בהתורה הנ"ל. ועל כן היו הלוים מנצחים בשיר על הדוכן בשעת הקרבנות. כי שיר וזמרה הוא בחינת שמחה. כי על ידי הקרבנות וקטרת עולין כל ניצוצות הקדושה מן הקליפת והעיקר על ידי השמחה שנמשכת על ידי הקרבנות וקטרת. כי עיקר עליית הקדושה מן הקליפות הוא על ידי השמחה כנ"ל. וזהו בחינת שקלים שמחוייבם ליתן בכל שנה בשביל קרבנות צבור וקטרת שהם בחינת שמחה כנ"ל, כדי להעלות על ידי זה כל ניצוצי הקדושה מגלות הקליפות. ועל ידי זה עולין למעלה עד שזוכין לברכת שהשכל עד שמתקנין המסדר והמיישב את המוחין שהוא בחינת הכתר. שעל ידי זה דייקא זוכין על ידי הרדיפה והמעכב של המסדר והמיישב הנ"ל להשיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי. ואז נעשין הט' היכלין דלאו אינון נהורין וכו'. כמבואר היטב בהתורה הנ"ל עיין שם היטב. וכל זה זוכין על ידי עשיית המצות בשמחה דייקא שהוא בחינת קרבנות וקטרת כנ"ל, שזהו בחינת שקלים שמהם נעשו קרבנות וקטרת כנ"ל. וזה בחינת (שמות ל"ח) בקע לגלגלת. לגלגלת דייקא כי גלגלתא דא כתר כי עיקר התיקון הוא לזכות לתקן המסדר והמיישב את המוחין שהוא בחינת כתר גלגלתא שעל ידי זה עיקר השגת בחינת ט' היכלין הנ"ל כמובן בהתוהרה הנ"ל:

אות ט

וזהו (שם ל') כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו וכו' ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם זה יתנו וכו' מחצית השקל בשקל הקדש וכו'. מחצית השקל תרומה לה'. ומבואר בפירוש רש"י ובדברי רז"ל (ברכות ס"ב) שהמגפה תוכל לשלוט ח"ו על ידי המנין. על כן צותה התורה שיתן כל אחד מחצית השקל כדי שלא יהיה בהם נגף כמבואר בפסוק גופיה. כי עיקר אחיזת סטרא דמותא ח"ו נמשכת מבחינת מנין שהוא בחינת (קהלת ז') בקשו חשבועות רבים שנמשך על ידי פגם עץ הדעת טוב ורע אז נגזר מיתה על העולם. כי עיקר פגם עץ הדעת טוב ורע הוא בחינת בקשו חשבונות רבים שהוא בחינת פגם כל החוקרים הנכנסין בחקירות וקשיות למעלה משכלם עד שבאים על ידי זה לכפירות גדולות ולאפיקורסות גמורה. כי באמת אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' וכמו שכתוב (ירמיה ח') הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם. כי השם יתברך לית מחשבה תפיסא בי' כלל. ואי אפשר לידע מאלקותו יתברך כי אם על ידי מעשים טובים, היינו על ידי עשיית המצוה בשמחה שעל ידי זה דייקא זוכה לעלות למעלה מעלה עד שזוכה להשיג אור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי בבחינת הט' היכלין הנ"ל, שזה עיקר השגת אלקות אשרי הזוכה לזה. ועיקר תכלית שלימות התיקון שזוכין על ידי עשיית המצוה בשמחה הוא מה שזוכין על ידי זה לתקן את בחינת המסדר והמיישב את המוחין שהוא בחינת כתר שהוא גבוה מן הכל. ואף על פי שזאת הבחינה הוא כמו מונע ומעכב את המוחין מרדיפתן להשיג אור האין סוף, אף על פי כן באמת אדרבא זהו עיקר תכלית שלימות תיקון המוחין. ואי אפשר להשיג שום השגה אמתיית כי אם על ידי זה דייקא. דהיינו על ידי תיקון המסדר והמיישב שהוא בחינת כתר שהוא כמו מעכב את המוחין מרדיפתם וכמבואר בהתורה הנ"ל. וזה הכתר שהוא בחינת המעכב המסדר והמישב את המוחין כנ"ל, זה אי אפשר להשיג כי אם על ידי עשיית מצות מעשיות דייקא, דהיינו על ידי עשיית המצות בשמחה כנ"ל. כי עיקר תכלית שלימות השמחה הוא שם בבחינת כתר בבחינת (ישעיה ל"ה) ושמחת עולם על ראשם. על ראשם דייקא זה בחינת כתר גלגלתא שהוא בחינת על ראשם כנ"ל. כי הכתר הוא על הראש כי הוא למעלה מהראש והמוחין. כי הוא המסדר והמיישב את המוחין ושם עיקר השמחה בחינת ושמחת עולם על ראשם על ראשם דייקא כנ"ל. והעיקר כשזאת השמחה עולה מעולם העשיה דייקא, דהיינו כשזוכין לעשות מצות בשמחה שאז דייקא זוכין לבחינת כתר הנ"ל שהוא המסדר והמיישב. שעל ידי זה דייקא נעשין ט' היכלין הנ"ל שעל ידי זה דייקא משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכו' כנ"ל. כי עיקר שלימות זכות הצדיק שזוכה על ידי מעשיו הטובים הוא כשזוכה לבחינת כתר שהוא גבוה מן הכל הוא בחינת המסדר והמיישב הנ"ל. שעל ידי זה עיקר השגת אלקות, דהיינו השגת אור אין סוף וכו' כנ"ל. וזהו החילוק שבין אדם למלאך שהאדם הצדיק הוא גבוה הרבה מן המלאך כמובא. ועיקר החילוק הוא בבחינת השגת הכתר הנ"ל. כי לבחינת השגת הכתר הנ"ל אין זוכין כי אם על ידי מעשה התחתונים דייקא בעובדות ובמעשים טובים דייקא. ובשביל זה נברא האדם בזה העולם השפל לעבדה ולשמרה בפיקודין דעשה ולא תעשה כדי לזכות לבחינת הכתר הנ"ל שוא תכלית שלימות האדם, כי על ידי זה עיקר השגת אלקות כנ"ל. כי השם יתברך ברוך הוא מרומם ומנושא למעלה מכל המחשבות מאד מאד. כי לית מחשבה תפיסה בי' כלל. ואין שום נוצר ונברא ונעשה ונאצל למטה ולמעלה למעלה שיוכלו להשיגו.כי ה' עליון נורא מאד, נעלה על כל ההשגות של כל דרי מעלה ומטה. וכל ברואי מעלה ומטה כולם ירעדון ויפחדון מאימת שמו הגדול. ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון בזכרם אימת שמו וזכרו הגדול והנורא יתברך ויתעלה לנצח. וכמו שאנו אומרים בברכת קריאת שמע וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם וכו' והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעומת שרפים וכו' וכמבואר בפסוקים רבים ובדברי רז"ל. וכל ברואי מעלה ומטה הכל רועשין ובוערים ומתלהבים ורודפים מחשבתם להשיג השגת אלקותו תברך. אבל אי אפשר להשיג השגת אלקותו יתברך כי אם בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל. וזה אי אפשר להשיג בתכלית השלימות כי אם על ידי העבודה של מעשה התחתונים דייקא. כי עיקר מניעת ההשגה הוא מחמת ריבוי אור שאי אפשר לקבל כידוע. ועיקר הכלים וההיכלות לקבל האור בהדרגה ובמדה בבחינת מטי ולא מטי הם נעשין על ידי תיקון הכתר דייקא שהוא המסדר והמיישב את המוחין שהוא כמו מעכב ומונע את המוחין מרדיפתם שעל ידי זה עיקר ההשגה כנ"ל. וזה אין זוכין כי אם על ידי מצות מעשיות דייקא וכמו שאמרו רז"ל (שבת פרק ח') בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ששים רבוא מלאכים ונתנו שני כתרים על ראשם וכו' שנאמר ושמחת עולם על ראשם. נמצא שעל ידי קבלת התורה בחינת נעשה ונשמע זכו לבחינת כתר שעל ידי זה עיקר ההשגה. כי זה העולם העשיה הוא תכלית הגשמיות והוא עיקר מסך המבדיל בפני השגת אלקותו יתברך. אבל כשזוכין לעבוד את ה' בזה העולם העשיה ולעשות מצות מעשיות בשמחה, אזי זה עיקר התיקון. כי זוכה על ידי המצות מעשיות בשמחה שמברר ומתקן ומעלה את בחינת העשיה מבחינת מסך המבדיל נעשה ממנו בחינת כתר שהוא גם כן בחינת המבדיל ברוחניות עליון. כי הכתר פרוס בין הנאצלים לבין המאציל כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. כי הכתר הוא כמו מונע ומעכב את המוחין מרדיפתם להשיג אור האיון סוף. אבל זה המניעה והמעכב הוא עיקר התכלית שלימות התיקון כנ"ל. כי אי אפשר להשיג השגת אור האין סוף כי אם על ידי זה דייקא. נמצא שמבחינת עשיה גשמיות שהוא עיקר המניעה והמעכב והמסך המבדיל והמונע מהשגת אלקותו יתברך כשזוכה לטהר ולקדש את העשיה על ידי עשיית המצות בשמחה. אז מזה דייקא עיקר התיקון. כי עולה על ידי זה למעלה למעלה עד שנעשה על ידי זה דייקא בחינת כתר שהוא גם כן בחינת מונע ומעכב שזה המונע והמעכב הוא עיקר תכלית שלימות התיקון כנ"ל. וזה בחינת סוף מעשה במחשבה תחלה. כי סוף מעשה שהוא תכלית גשמיות העשיה העשיה הוא במחשבה תחלה שהוא בחינת כתר שהוא בחינת תחלת המחשבה. כי הכתר הוא שורש כל המוחין שהם המחשבות כידוע וזה עיקר התכלית והתיקון כשזוכין להשלים כוונת הבריאה להעלות סוף המעשה לתחלת המחשבה. היינו שמגשמיות העשיה שהוא בחינת סוף מעשה מזה דייקא יזכו להשיג תחלת המחשבה שהוא בחינת כתר שנעשה על ידי תיקון העשיה דייקא דהיינו על ידי עשיית המצות מעשיות דייקא כנ"ל שעל ידי זה עיקר השגת אלקות כנ"ל. ועל כן אמרו רז"ל (שבת פרק ב' בירושלמי) עתידין צדיקים שיהיה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת שנאמר (במדבר כ"ג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, מחיצת דייקא. שהוא בחינת כתר שהוא בחינת מחיצה. כי הוא פרוס בין הנאצלים לבין המאציל כנ"ל.וישראל ישיגו השגות אלקותו יתברך על ידי זה דייקא. ובזה יהיו גבוהים מן המלאכים. כי המלאכים הם עומדים. ולא עמדו בנסיון של זה העולם המגושם על כן אין זוכין לבחינת כתר כנ"ל, ועל כן אי אפשר להם להשיג אלקותו יתברך כמו הצדיקים. כי לא יוכלו לקבל ריבוי האור מחמת שאין להם כלים ומחיצות בדעתם לעכב ההשגה אצלם. ועל כן נקראים שרפים. כי הם נשרפים ונתלהבים מאור השגתם העצומה מחמת שאין להם מחיצות לעכב מחמת שאין להם מצות מעשיות וכו' כנ"ל. (ועיין בהתורה ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם וכוף בלקוטי תנינא סימן ז' שם מבואר גם כן זה המאמר עתידין צדיקים שיהיו מחיצתן וכו'. שמחיצן הוא בחינת כתר. ועיין עוד במקום אחר והבן היטב):

אות י

וזהו החילוק שבין פסח לשבועות. ובשביל זה בפסח אסור החמץ בבל יראה ובל ימצא באיסור חמור מאד באיסור כרת. ובשבועות צריכין להביא שתי הלחם מחמץ דייקא. כי איתא בפרי עץ חיים בכוונות של פסח, שבפסח יורדת הארה גדולה מן השמים הארת מוחין גדולם מאד מאד שיורדים בליל פסח בפעם אחת שלא בהדרגה ושלא כסדר. כי יורדין כל המוחין בפעם אחת וכו' מה שאין נמצא כן בכל השנה ואפילו בשבת ושבועות. כי תמיד צריכין לקבל הארת המוחין וכ סדר מדרגא לדרגא בהמשך הזמן. אבל בליל פסח יורדין כל המוחי ברגע אחת. ועל ידי זה היה תוקף הנס והגאולה הנפלאה של יציאת מצרים. אבל אף על פי כן בבחינה האחרת ההארה של שבועות גדולה ייותר מפסח כי בשבועות מקבלין גם אור הכתר באור הבקר על ידי עסק התורה בלילה שנעורין כל הלילה. שעל ידי זה מקבלין המוחין כסדר בהדרגה עד שזוכין באור הבקר לבחינת כתר שהוא בחינת ההארה של שבת בעצמו. אבל בליל פסח אף על פי שמקבלין כל המוחין בבת אחת שזאת הבחינה אין נמצא אפילו בשבת ושבועות. אבל אף על פי כן אין זוכין לבחינת כתר. כל זה מבואר בכוונות של פסח. היינו כי בפסח הוא בחינת אתערותא דלעילא קודם אתערותא דלתתא. כי אז הוא עדין קודם קבלת התורה. ועל כן באמת עדיין לא היו ישראל ראויין להגאל אלא שהקדוש ברוך הוא דלג על הקץ כמובא שבשביל זה נקרא פסח לשון דלוג וקפיצה שפסח ודלג על הקץ. כי עדיין לא זכו למעשים טובים שיהיו ראויים לגאולה כי עדיין לא קבלו את התורה. וכמו שכתוב בזוהר ובגלותא קדמאה דנפקו בלא אורייתא כעבדא דברח מרבוני' וכו'. ועל כן מחמת שהגאולה היתה בלי מעשה התחתונים רק על ידי אתערותא דלעילא אף על פי שהאיר השם יתברך עליהם הארה גדולה מאד מאד בחסדיו ההגדול שעל ידי ה היתה הגאולה כמבואר בכוונות. אבל אף על פי כן אי אפשר לתקן את בחינת הכתר שהוא המסדר והמיישב את המוחין הוא בחינת המעכב את המוחין מרדיפתם וכו'. שזה אי אפשר לתקן כי אם על ידי מעשה התחתונים דייקא על ידי עשיית המצות בשמחה כנ"ל. ועל כן אסור החמץ אזז באיסור חמור מאד. כי חמץ הוא על ידי איחור הזמן כנראה בחוש שעיקר החימוץ העיסה על ידי השהיה שכשמשהין את העיסה איזה זמן היא באה לידי חימוץ. ושורש החמץ הוא מבחינת חימוץ המוח כי הלחם של ה' מינים שהוא עיקר אכילת האדם ומזונו הוא בחינת דעת כי על ידי האכילה נמשיכן המוחין כידוע. וכמו שכתוב (שיר השירים ה') אכלו רעים שהם תרין רעין דלא מתפרשין שהם חו"ב שהם המוחין שנמשכין כפי האכילה שהוא חיות האדם. כי עיקר החיות הוא הדעת והמוחין כמו שכתוב (קהלת ז') החכמה תחיה וכמבואר בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות שהמוח והדעת כפי האכילה. ועיקר האכילה הוא הלחם שהוא סועד לבב אנוש שזה ה' מיני דגן שמברכין עליהם המוציא וברכת המזון. שהם עיקר המזון וחיות האדם דהיינו בחינת מוחין ודעת שזהו עיקר החית כנ"ל. ועל כן הם ה' מיני דגן בחינת ה' הדעת וכמבואר במקום אחר (סימן נ"ג חלק א'). ואלו הה' מיני דגן שהם בחינת דעת הם באים לידי חימוץ על ידי שהיה והמתנה. ואז עיקר תיקון אכילתם כנראה בחוש. ושורש החמץ בקדושה עליונה הוא משתלשל מבחינת הכח המסדר והמיישב את המוחין שהוא בחינת כתר שהוא בחינת המתנה בחינת כתר לי זער וכו' (איוב ל"ו). כי כשאחד שואל את חבירו איזה דבר הוא אומר לו המתן עד שאתיישב שזהו בחינת כתר שהוא לשון המתנה כנ"ל כמבואר כל זה בהתורה הנ"ל. ועיקר תיקון הדעת והמוחין היא על ידי בחינה זאת שהוא הכח המסדר והמיישב בחינת כתר כנ"ל. ומשם שורש החמץ בקדושה שהוא על ידי המתנה ושהיה שזהו בחינת הכח המסדר הנ"ל שהוא בחינת המתנה בחינת כתר דהיינו בחינת המתן עד שאתיישב וכנ"ל. וכשזוכין לתקן את המסדר והמיישב בקדושה כראוי על ידי שמקבלין הארת הכתר אזי עיקר תיקון המוחין על ידי זה. עד שיכולין לזכות על ידי זה לבחינת ט' היכלין הנ"ל שהם בחינת אורות הצחצחות שעל ידם משיגין אותו יתברך. כי על ידי זה משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל. אבל זה הכתר אי אפשר לתקן כי אם על ידי מעשה התחתונים דייקא וכנ"ל. וכל זמן שאין האדם זוכה למעשים טובים בשמחה בתכלית השלימות כראוי. דהייינו לשבר את היצר הרא ולבטל כל המניעות והעיכובים מעבודת השם יתברך. עד שיזכה לעבודה תמה כראוי. כל זמן שאין זוכה לזה, עדיין לא זכה לתקן את בחינת הכתר שהוא הכח המסדר והמיישב הנ"ל. וכל זמן שאינו מתקן את כח המסדר הזה, אינו רשאי ליכנוס לשום השגה ולא לשום חקירה בידיעתו יתברך. כי עליו נאמר וכל זר לא יאכל קדש. רק צריך לסמוך על אמונה לבד לילך בעקבות הצדיקים האמתיים בעקבות אבותינו הקדושים הם זכו לזה על ידי מעשיהם טובים. ואנו מחוייבים לילך בדרכיהם באמונה לבד בלי שום חקירה כלל. ומי שמקדים ח"ו חכמתו ליראת חטאו וחכמתו מרובה ממעשיו, מכל שכן וכל שכן כשאין מעשים טובים ויראת חטא כלל ח"ו. ורוצה להתחכם בחכמת ידיעת אלקותו יתברך ודרכיו הנפלאים הוא מקלקל ופוגם הרבה, וראוי לו שלא בא לעולם. כי בודאי יפול באין סומך בכפירות ואפיקורסות גדול ויעקור עצמו משני עולמות. ועליו נאמר (ישעיה מ"ז) חכמתך ודעתך הוא שובבתך. כי מאחר שלא זכה למעשים טובים ולא תיקון עדיין המסדר והמיישב, על כן אין לו שום כלי לקבל את הדעת דקדושה. ובודאי יקלקל הרבה על ידי דעתו וחכמתו. כי יכנוס במופלא ממנו. כי הכל מופלא ורחוק ממנו. וכל ההשגות הם כנגדו בחינת מה למעלה מה למטה וכו' מאחר שלא תיקן עדיין כלי המוחין שעיקר תיקונם נמשך מבחינת הכח המסדר והמיישב הנ"ל שמשם נמשך תיקון כל המוחין כי הכתר הוא שורש תיקון כל המוחין. וזה בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש לענין תיקון בחינת שבירת כלים ומיתת המלכים (אד"ר קל"ה) כל רישא דעמא דלא אתתקן בקדמיתא. לית עמא מתתקנא וכו' עיין שם. שעיקר התיקון הוא על ידי תיקון הכתר שהוא בחינת עתיד שהוא ראש כל המוחין והמדות וכו'. וזה הכתר אין זוכין לתקן כי אם על ידי מעשה התחתונים דייקא כנ"ל. וזה בחינת חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע שעל ידי זה נגזר עליו מיתה לדורות. ונמשך העצבות ח"ו שהוא סטרא דמותא בחינת בעצבון תאכלנה כי אדם הראשון היתה השגתו עצומה מאד מאד כמבוא בדברי רז"ל. עד שכל המלאכים היו מקנאין אותו וכו' כמובא אבל כל השגתו היתה עדיין בבחינת אתערותא דלעילא לבד בלי אתערותא דלתתא כלל. כי לא זכה להשגתו על ידי תפלה ומעשים טובים שהקדים מקודם רק השם יתברך בראו בעצמו בהשגה עצומה הזאת. וכל עיקר בריאתו והשגתו הכל היו על ידי אתערותא דלעילא לבד. כי בשעת בריאת העולם והאדם לא היה עדיין מי שיעורר אתערותא דלתתא כמובא בספרים. ועל כן מחמת שהשגת אדם הראשון היה בבחינת אתערותא דלעילא לבד בלי אתערותא דלתתא כלל. על כן עדיין היה צריך תיקון האדם עם כל העולמות התלויים בו וכמובא בספרים שכל העולמות היו תלוים ועומדים אז עד שיתפלל תפלתו וימתין בזווגו עד שבת ולא יעבור על חטא עץ העת, שא היה זוכה לתקן כל העולמות והיה הכל מתוקן אז כמו שיהיה לעתיד. ולכאורה הדבר תמוה איזה תיקון היו צריכין העולמות מאחר שעדין לא היה שום חטא ופגם כלל. וגם מה ענין עץ הדעת טוב ורע. אך כל עיקר התיקון שהיו צריכין להאדם והעולמות אז, הכל היה בסוד שבירת כלים ומיתת המלכים כידוע בכתבי האריז"ל. וכל עיקר התיקון שהיו צריכין, הכל היה מחמת שכל העולמות נבראו בלי אתערותא דלתתא, ועל ידי זה נגע איזה פגם דק מן הדק בבחינת כתר. ומשם נמשך ונשתלשל בחינת שבירת כלים וכו' כמובא בכתבים שהכתר אף על פי שלא היה בו שבירה נגע בו אזיה בחינת פגם בחינת ביטול. ועיקר הפגם היה מחמת שלא היה עדיין אתערותא דלתתא. כי הכתר שהוא בחינת המסדר והמיישב וכו' אינו נתתקן בשלימות כי אם כשמשברין את היצר הרע והמניעות שאז מהפכין היצר הרע והמניעות לבחינת טוב נפלא. כי נעשין מהמניעות בחינת כח המסדר שהיא מעכב ומונע את המוחין מלצאת חוץ לגבול זהו בחינת כתר שהוא עיקר התיקון כנ"ל. ומחמת שאדם הראשון נברא בלי אתערותא דלתתא וכן היתה כל השגתו כנ"ל, על כן עדיין לא היה לו שלימות. ועיקר שלימותו היה נגמר אם היה עומד בנסיון של אכילת עץ הדעת טוב ורע. ועיקר איסור עץ הדעת טוב ורע הוא בחינה זאת שאסר עליו השם יתברך שלא יאכל אכילה כזאת שעל ידה יכנוס מוחו לדעת ולחקור בחינת טוה ורע, מהיכן נמשך הטוב והרע. היינו בחינת חקירות וידיעות בדרכי הנהגתו יתברך. שאסר עליו לכנוס בזה מאחר שלא זכה עדיין לתקן בחינת הכתר על ידי מעשיו הטובים. ואם היה זוכה לעמוד בנסיון זה והיה מתפלל תפלתו היה זוכה על ידי זה לתקן את בחינת הכתר והיה משיג בחינת הט' היכלין הנ"ל בשלימות על ידי אתערותא דלתתא. ואז היה מתבטל אחיזת עץ הדעת לגמרי. כי עיקר אחיזתו אז לא היתה כי אם מבחינת השבירה שהיתה מחמת שנבראו העולמות בלי אתערותא דלתתא כנ"ל:

אות יא

וזהו בחינת איסור חמץ בפסח שהוא חמור מאד שהוא בחינת חטא עץ הדעת שהוא סטרא דמותא כמבוא מחמצת תמן חמץ תמן מת. כי חמץ הוא בחינת חימוץ המוח כנ"ל שבא על ידי המתנה ושהיה כנ"ל. וכל זמן שאין זוכין לתקן המוחין על ידי אתערותא דלתתא על ידי תפלה ומצות ומעשים טובים אזי עדיין אינו זוכה לבחינת הכתר כנ"ל. ועל כן אסור לו להחמיץ את מוחו בשום ידיעה והשגה כנ"ל וישראל במצרים שהיו בגלות גדול מאד והיו משוקעים במ"ט שערי טומאה שנפלו לשם על ידי חטא אדם הראשון כמובא. ולא היה אפשר לגאלם כי אם על ידי שיאיר עליהם השם יתברך אור גדול מאד להשיג אלקותו יתברך בהארה גדולה מאד כמובא בכונות. ועל כן באמת חמל עליהם השם יתברך והאיר עליהם הארה נפלאה אז כנ"ל. אבל מחמת שכל הארתם היה עדיין בלי אתערותא דלתתא. כי היה קודם קבלת התורה על כן עדיין לא זכו לבחינת כתר כנ"ל, על כן אסור אז החמץ באיסור חמור מאד, כי השגתם והארתם אז היה רק לפי שעה כמובא, בבחינת חפזון כמו שכתוב כי בחפזון יצאת וכו' ולא יראה לך חמץ כי אסורים להחמיץ מוחם ודעתם כלל בהשגתם העצומה מאחר שעדיין לא תיקנו את כח המסדר והמיישב שהוא בחינת כתר כנ"ל. על כן עדיין לא נתתקן החמץ בקדושה, ועל כן אז בפסח אז החמץ הוא סטרא דמותא ממש. כי הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע ממש מאחר שעדיין לא תיקנו את הכתר. על כן אסור עליהם ההמתנה והשהיה בדעתם, כי אין זוכין עדיין לבחינת הכתר שהוא בחינת המתנה כנ"ל. על כן כל אכילתם צריך להיות מצה לבד. כי כל הארתם והשגתם אז הוא בחינת מוחין גדולים מאד שהם למעלה ממדריגתם שבאו רק לפי שעה לצורך הגאולה כנ"ל. שכל זה הוא בחינת מצה שהוא בחינת מוחין גדולים מאד שמקבלין בחפזון שלא בהדרגה ושלא כסדר מחמת שעדיין לא תקנו את הכח המסדר והמיישב את המוחין שאז יורדין המוחין בהדרגה כסדר. ומחמת זה אסור החמץ עתה באיסור חמור מאד. כי אם ירצה להמתין ולהחמיץ מוחו באור ההשגה הגדולה הזאת יכול לתעות מאד. כי תתגבר הסטרא אחרא מאד שהם הכפירות ובלבול המוחין. וכל זה מחמת שעדיין לא תקנו את הכח המסדר הנל, והמוחין יורדין בחפזון שלא כסדר. וזה הוא תוקף הנס של הגאולה של פסח שהשם יבתרך עשה עמנו חסד נלא ונורא מאד שאנו זוכין להארה גדולה כזאת שאין אנו ראוים לזה, על ידי אתערותא דלעילא. כי בלא זה לא היה אפשר להגאל בשום אופן. כי אי אפשר לקבל אז המוחין כסדר על ידי כח המסדר הנ"ל מחמת שבמצרים נאחזו בהם הקליפות מאד. וכבר מבואר בהתורה הנ"ל שאי אפשר לזכות לתקן את הכח המסדר הנ"ל שעל ידו משיגין אמצעותא דעלמא שהוא אור האין סוף, כי אם כשיודין תחלה לעמקי הקליפות להעלות ניצוצי השמחה שהם ניצוצי הקדושה לבררם משם שזהו בחינת מי יימר הנאמר שם בהתורה הנ"ל עיין שם היטב. אבל עכשיו בשעת גאולה הראשונה בשעת יציאת מצרים אז אי אפשר להתחיל כסדר לבר תחלת ניצוצי הקדושה מעמקי הקליפות על ידי עשיית המצות בשמחה, ולעלות אחר כך בבחינת הנאמרים בהתורה הנ"ל. עד שיזכו לתקן המסדר והמיישב עד שיזכו על ידי זה להשיג אמתת השגת אלקותו יתברך. כי אז במצרים נאחזו בהם הקליפות מאד. ולא היה להם כח להעלות השכינה לגלותה בהדרגה כסדר. על כן הפליא השם יתברך חסכו עמנו והאיר עליהם התגלות אלקותו בהארה נפלאה שלא בהדרגה ושלא כסדר. ועל ידי זה נתבטלו הקליפות ויצאו שכינה וכנסת ישראל משם. וההארה העליונה הבאה מלמעלה בפסח שאז עדיין אין זוכין להמשיך הכח המסדר והמיישב מבחינת כתר כנ"ל. זאת ההארה היא בחינת מצה שהוא בחינת מוחין גדולים מאד. כי בבחינת חמץ שהוא בחינת חימוץ המוח שם נאחז אז הסטרא אחרא מאד מחמת דעדיין לא זכו להמשיך בחינת כח המסדר והמיישב את המוחין מבחינת כתר וכנ"ל:

אות יב

אבל אחר כך אחר יום ראשון של פסח נסתלק הארה הגדולה הזאת, ולא נשאר רק הרשימו ואז מתחילין לקבל המוחין בהדרגה כסדר על ידי ספירת העומר כידוע. עד שזוכין בשבועות על ידי קבלת התורה לתקן גם המסדר והמיישב את המוחין. כי נמשך עליהם הארה מכתר עליון כנ"ל, שאין זוכין לזה כי אם על ידי מצות ומעשים טובים בשמחה שזהו בחינת קבלת התורה וכנ"ל. ועל כן אז צריכין להביא שתי הלחם מחמץ דייקא כמו שכתוב (ויקרא כ"ג) חמץ תאפינה. כי אז מעלין בחינת החמץ לשרשו העליון בקדושה העליונה שהוא בחינת כח המסדר שהוא בחינת המתן בחינת כתר שזהו בחינת חמץ שנעשה על ידי המתנה ושהיה וכו' כנ"ל:

אות יג

וזהו החילוק שבין ישראל לעובדי כוכבים. כי בישראל נאמר (דברים ז') כי אתם המעט מכל העמים שאתם ממעיטין עצמיכם כשאני משפיע לכם טובה (כמובא בפירוש רשי). שכשהשם יתברך מאיר עליהם הארת התנוצצות אלקותו יתברך. אינם רודפים לחקור אחר חקירות וידיעות וחכמות. רק הם מתחזקים באמונה ורודפים אחריו מיד בבחינת (שיר השירים א') משכני אחריך נרוצה שתיכף כשהשם יתברך מתחיל למושכם אליו, אזי תיכף הם רצים אחריו. וכמו שפירש רש"י שם אני שמעתי משלוחיך שאתה רוצה למשכני אליך ואני תיכף רצתי אחריך וכו'. ותיכף כשישראל מתחילין לרדוף אחריו יתברך אזי השם יתברך עושה עצמו כמו מי שבורח ומסתיר ומעלים עצמו בבחינת (שם ח') ברח דודי וכו' בבחינת (שם ה') פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר וכו'. ואחר כך צריכין להתחיל בהדרגה כסדר לרדוף אחיו ולבקשו לעבדו בעבודות ובמעשים טובים בשמחה עד שנזכה למוצאו בהתגלות נפלא יותר ויותר, שכל זה הוא בחינת פסח ושבועות כנ"ל. כי על ידי מעשיהם הטובים בשמחה זוכין לתקן המסדר והמיישב, ואזי זוכין למה שזוכין היינו בחינת השגת הט' היכלין וכו' הנ"ל. וזהו בחינת (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שהקדימו נעשה לנשמע. ולכאורה אי אפשר להבין הדבר כלל איך אפשר לעשות קודם שישמעו. האמת שהתורה שבחה אותם על זה שמגודל תשוקתם להשם יתברך הקדימו נעשה לנשמע כמבואר בדברי רז"ל (שבת פרק ח') גודל שבח ישראל בזה. אבל אף על פי כן קשה הדבר מאד איך יצוייר ענין זה. ואיך עולה על הדעת לעשות קודם שנשמע. אך באמת בהתורה גופה מבואר הענין היטב. כי מבואר בפסוק שתשובתם היתה כך. כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. נמצא שאמרו מה שידבר ה' יעשו וכו'. נמצא שבאמת הם עושין אחר שישמעו דברי ה'. כמבואר בפסוק כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אך לפי זה קשה אם כל מה מעלתם שהקדימו נעשה לנשמע הלא כבר הקדימו לומר שיעשו מה שידבר ה' כנ"ל. אך באמת הענין מבואר היטב על פי הנ"ל. דהיינו שישראל אמרו שהם אינם רוצים לחקור שום חקירה בטעמי המצות ובדרכי השגתו והנהגותיו יתברך, רק כל אשר ידבר ה' נעשה מיד תיכף בלי שום שאלה וחקירה כלל. ואחר כך ונשמע, כי נשמע לשון הבנה בלב כמבואר בפירוש רש"י ובדברי רז"ל בכמה מקומות. היינו שישראל אמרו, שכל אשר ידבר ה' יעשו מיד כפי אשר יצא מפי משה רבינו בלי שום חקירה ושאלה אחר שום טעם כלל. ואחר כך על ידי זה ונשמע, כי על ידי עשיית המצות באמת בתמימות בשמחה זוכין אחר כך להשיג מה שמשיגין על ידי שזוכין לתקן בחינת הכח המסדר שהוא בחינת כתר וכו' כנ"ל. ששם מקור השמחה כידוע וזה גודל מעלת ישראל. ועל כן באמת זכו על ידי זה לשני כתרים שהם בחינת שמחה כמו שאמרו רז"ל (שם) שבשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו מלאכים ונתנו שני כתרים בראש כל אחד וכו' שנאמר ושמחת עולם על ראשם. כי אלו ההשגות והעדיין שזכו על ידי נעשה ונשמע הם בחינת כתרים בחינת שמחה בחינת ושמחת עולם על ראשם. כי זכו לבחינת כתר שהוא בחינת המסדר והמיישב כנ"ל:

אות יד

אבל העובדי כוכבים האפיקורסים הם מזוהמת הנחש מפגם עץ הדעת טוב ורע שאינם בני אמונה, וקודם שעושים שום עובדא טובה והם משוקעים עדיין בתאוותיהן הרעות הם רוצים תיכף להשיג בשכלם המגושם בתאוות להשיג חקירות בידיעת אלקותו יתברך. והם רוצים להקדים הנשמע לנעשה. שבתחלה יגלה להם השם יתברך כל סודותיו ויגלה להם כל דרכי הנהגותיו וטעמי כל המצות ואז אפשר היו מרוצים לעשות איזה מצוה. כי בודאי אם היו רואים אור המצוה בשרשה שהיא מאירה בכל העולמות והיא תכלית כל התענוגים שבעולם ולמעלה מכל התענוגים. למעלה מכל הטובות וההצלחות וכו' וכו'. בודאי מי פתי יסיר הנה שלא ירצה לקבל טוב נפלא ונצחי כזה. בפרט שיכולין לקנותו בדמים קלים לזכות בעד גדול אחד לקנות ציצית לטליתו אשר כל העולם אינו יכול לקבל אור הציצית. כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. כי אור כל מצוה ומצוה נעלה ונשגב מאד מאד. אשרי הזוכה לעשותם בשמחה כאראוי לנו לשמוח אשר זיכה אותנו משה רבינו עליו השלום להצלחה אמתיית ונצחית כזאת וראוי לנו לומר אשרנו מה טוב חלקנו וכו' אשרנו וכו' בכל יום ויום בשמחה רבה נפלאה עד אין קץ ותכלית. כי אנו זוכים להאמין בו יתברך ובמשה עבדו ובתורתו ובמצותיו הקדושים ולשמוח בהם על ידי האמונה לבד. ועל ידי זה נזכה אחר כך למה שנזכה. כל אחד לפי מדריגתו. אבל העובדי כוכבים הרשעים החוקרים ההולכים בדרכיהם אינם רוצים להאמין בסודות כונות המצות. ואומרים דברים בדויים על משה רבינו עליו השלום. ומפרשים טעמים של שטות והבל על מצותיו יתברך הקדושים והנוראים. כי הם רוצים להשיג ולהבין קודם המעשה שזהו עיקר פגם חטא עץ הדעת טוב ורע שהסיתו הנחש הקדמוני ואמר לו שהשם יתברך מטעה אותו ח"ו. כמו שכתוב (בראשית ג') כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם וכו'. וזה עיקר הנסיון של ישראל שזכו על יד זה לקבלת התורה על ידי שהקימו עשיה לשמיעה דהיינו לעשות ככל אשר ידבר ה' בלי שום שאלה וחקירה כלל, ואחר כך יזכו להבין כי מה שיזכו על ידי עבודתם כנ"ל. ועל כן על ידי זה זכו לכתרים הנ"ל בחינת שמחת עולם כי על ידי זה זוכין לבחינת כתר שהוא מקור השמחה כנ"ל:

אות טו

הכלל שעיקר תיקון כל העולמות הוא על ידי שמקדימין עשיה לשמיעה שזהו בחינת אמונה. דהיינו שמקדימין לעשות כל המצות בשמחה גדולה עלידי האמונה לבד אף על פי שאין מבינין בהם שום טעם. ואז על ידי זה על ידי עשיית המצות בשמחה זוכה לעלות מעלה מעלה עד שזוכה להמשיך ברכת השכל ולתקן המסדר המיישב שהוא בחינת כתר. ואז זוכה על ידי הרדיפה והמעכב להשיג השגת הט' היכלין הנ"ל שעל ידי זה משיגין אלקותו יתברך שהוא אור האין סוף כנ"ל. כי אי אפשר להשיג שום השגה אמתיית בהשגת אלקותו יתברך כי אם כשזוכה לקבל ולהמשיך כח המסדר והמיישב שנמשך מבחינת כתר שהוא בחינת המונע והמעכב את המוחין שעל ידי זה עיקר השגת אור האיון סוף בבחינת מטי ולא מטי שעל ידי זה נשעין הט' היכלין הנ"ל כנ"ל. וזה הכח של המסדר והמיישב אין זוכין כי אם על ידי עשיה ועובדא דייקא דהיינו על ידי עשיית המצות בשמחה כנ"ל. ואז דייקא זוכה להשיג אור האין סוף על ידי הרדיפה והמעכב דייקא בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל שזהו בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע. וזה התכלית אין מי שזוכה כי אם הצדיקים הגדולים במעלה מאד. כי אף על פי שהכל אומרים שתכלית הידיעה אשר לא נדע אבל אין מי שידע פירוש דבר זה בשלימות כי אם מי שאוחז בזה, דהיינו שזוכה לזה על ידי מעשיו הטובים כאשר הבנתי מפי רבינו "ל כמבואר בשיחותיו הקדושים. ואז כשזוכה לזה אז הידיעה והעדר הידיעה הכל אחד כי על ידי שניהם דייקא נגמר הידיעה וההשגה. כי שניהם אחד בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע שהלא נדע בעצמו שהוא העדר הידיעה הוא בעצמו הידיעה. ובאמת אין מי שיבין ענין זה בשלימות כי אם הזוכין לזה אשרי להם. כי הידיעה והעדר הידיעה הם בחינת הרדיפה והמעכב שבאמת שניהם אחד. כי על ידי שניהם דייקא נמשך ההשגה בבחינת מטי ולא מטי. ועל כן באמת ההשגה הזאת הוא בחינת השגת הט' היכלין הנ"ל דלית מאן דקיימא בהו ולא מתדבקין ולא ידיען וכו' שזהו בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע כנ"ל. ומי שזוכה להשגה זאת הוא מתקן חטא אדם הראשון ומבטל סטרא דמותא שהוא הסטרא אחרא שהוא בחינת הכפירות שהם בקשו חשבונות רבים שנמשכין מפגם עץ הדעת שעיקר הפגם היה בבחינת בקשו חשבונות רבים. כמו שפירש רש"י על פסוק (קהלת ז') האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. שזה נאמר על חטא אדם הראשון עיין שם. כי עיקר חטא אדם הראשון היה הסתכל במה דלא הוו לי' רשו כמובא בזוהר הקדוש. הינו כנ"ל כי הוא לא זכה עדיין לתקן הכח המסדר והמיישב וכו' כנ"ל. על כן היה צריך לבלי להחמיץ מוחו בהשגתו ולבלי לרדוף כלל להשיג ולחקור במה שאין לו רשות רק להאמין בהשם יתברך לקיים המצוה שמצוה עליו לבלי לאכול מעץ הדעת. והוא עבר על זה והרהר אחר השם יתברך ואחר מצותיו ואכל מעץ הדעת והסתכל במה דלית לי' רשו לאסתכלא ועל ידי זה נגזר עליו מיתה לדורות. כי על ידי שאכל מעץ הדעת טוב ורע ורצה לידע שורש הטוב והרע קודם שתיקן את הכח המסדר וכו' על ידי זה נפל לכפירות כמו שאמרו רז"ל. כי היה בחינת נרגן מפריד אלוף שהפריד אלופו של עולם הוא בחינת כתר שנקרא פלא בחינת אלף כידוע. דיהינו שעשה פירוד בין בחינת הדעת ובין בחינת הכתר שהפריד הרדיפה מהמעכב. ועל ידי זה נפל לגמרי ונשבר ונתבטל הדעת וההשגה לגמרי עד שאי אפשר להבין שום השגה שלימה בבחינת מטי ולא מטי הנ"ל כי אם ממעט דמעט הצדיקים הגדולים שזכו לזכך עצמן מזוהמת הנחש לגמרי שהם מתקנין חטא אדם הראשון. כי זוכין לעשות מצות בשמחה באמונה לבד כנ"ל עד שזוכין על ידי זה להשיג השגת הכתר לתקן בחינת המסדר והמיישב הנ"ל שעל ידי זה נעשין הט' היכלין הנ"ל שעל ידי זה משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכ' כנ"ל:

אות טז

וזהו (שמות ל') כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וכו' היינו כשתרצה למנות את ישראל ואז צריכין שמירה ותיקון שלא ישלוט סטרא דמותא ח"ו על ידי המנין כמו שכתוב (שם) ואל יהיה בהם נגף בפקוד אותם. כי המגפה בחינת מיתה שולטת ח"ו על ידי המנין. כי עיקר אחיזת הסטרא אחרא הוא סטרא דמותא הוא מבחינת מנין. כי הסטרא אחרא הוא בחינת בקשו חשבונות רבים כנ"ל. כי זה ידוע שהשם יתברך הוא למעלה מהמנין והמספר בבחינת לפני אחד מה אתה סופר. וכל עיקר המנין והמספר שהוא בחינת ריבוי מתחיל אחר הבריאה. כי אחר הבריאה יש כמה גוונין ופרטים. ושם שייך מנין שהוא רק במקום הריבוי. וזה הדבר אי אפשר להשיג בשום דעת אנושי איך נמשך הריבוי שהוא בחינת מנין ומספר ממקור האחדות, דהיינו בחינת פעולות משתנות שנמשכין מאחד הפשוט יתברך. כי זה אי אפשר להשיג עכשיו בהדעת כי אם באמונה לבד שממשיכין לנו הצדיקים הגדולים הנ"ל שזוכין להשגת הט' היכלין הנ"ל. כי אלו הצדיקים הזוכין להשגה זאת הם כוללין ומייחדין כלליות הבריאה שהוא בחינת מספר ומנין שהוא בבחינת אחר הבריאה כנ"ל. הם כוללין הכל בקודם הבריאה בשורש האחדות. כי הם משיגין השגת אלקותו ואחדותו יתברך בבחינת מטי ולא מטי בבחינת רדיפת ומעכב עד שנעשין אצלן ט' היכלין הנ"ל. ואלו הט' היכלין בשרשם למעלה הם גבוהים ונעלמים מאד מאד בתכלית העלם. כי הם בחינת אורות הצחצחות הם למעלה מהספירות כי לית מאן דקיימא בהו ולא מתדבקין ולא ידיען וכו' כנ"ל. אבל אף על פי כן מחמת הרדיפה והמעכב הנ"ל. על ידי זה מכה הרדיפה בהמעכב עד שנעשין כביכול בחינת היכלות בההשגה בבחינת מספר ומנין כי הם ט' היכלין. ואלו הט' היכלין שורש כל הספירות הם שורש המספר והמנין. כי אלו הט' היכלין אם אורות הצחצחות שהם שורש הספירות כידוע שמשם נמשכין כל המספרים שבעולם שהם בחינת כלליות הבריאה כנ"ל. ועל כן הם במספר ט' היכלין. ט' דייקא. כי מספר תשעה הוא שורש כל המספרים שבעולם כידוע בחוש שהמספר כלה אצל תשעה. כי אחר תשעה חוזר המספר למקור האחדות שהוא עשרה. שהוא בחינת אחד. כי עשרה הוא עשירית אחד וכן הולך המספר עד תשעה עשיריות ואחר כך חוזר ונכלל באחד שהוא מאה אחת. וכן לעולם כידוע. נמצא שעיקר שורש המספר הוא תשעה. ואחר כך חוזר ונכלל באחדות. כי כן הדבר באמת שהמספר והמנין חוזר ונכלל תמיד באחדותו יתברך שזה עיקר תיקון כל העולמות. כי באמת שורש המספר נמשך מאחדותו יתברך על ידי בחינת ט' היכלין הנ"ל שנעשין על ידי הרדיפה והמעכב הנ"ל שהם בבחינת מטי ולא מטי רצוא ושוב רצוא ושוב שהם שבים ורצים תמיד ונכללין באחדותו יתברך ואינם נפרדים לעולם ממקור האחדות יתברך. ועל כן הם רק ט' היכלין. כי אחר שמגיעין לבחינת ט' היכלין הנ"ל אזי אל מקום שהם הולכים שם הם שבים ללכת ברצוא ושוב בבחינת מטי ולא מטי וחוזרים ונכללים באחדותו יתברך נמצא שאלו הט' היכלין שהם שורש כל המספרים שבעולם הם מקושרים ומיוחדים באחדותו יתברך. ומי שזוכה להשגה זאת אזי נתבטלין כל הכפירות ונתבטל סטרא דמותא שהוא בחינת בקשו חשבונות רבים שהם החקירות והכפירות הנמשכין מהריבוי. כי זה הצדיק שזוכה להשגה זאת זוכה לכלול כל המספרים והמנין שהם באים אחר הבריאה, לכלול הכל במקור האחדות על ידי השגת הט' היכלין הנ"ל כנ"ל:

וזהו בחינת מצות שקלים לצורך קרבנות צבור וקטרת ומלאכת המשכן. כי על ידי מצות שקלים שמביאין מהם קרבנות וקטרת על ידי זה נמשך שמחה בחינת קטרת ישמח לב כנ"ל וכן בקרבנות כתיב שמחה כמו שכתוב (דברים י"ב) ושמחתם בכל משלח ידכם. וכן בפסוקים הרבה שעל ידי השמחה הזאת של קרבנות וקטרת שזהו בחינת עשיית המצוה בשמחה על ידי זה מעלין הקדושה מהקליפות עד שזוכין להשגת ט' היכלין הנ"ל כנ"ל, ואזי כשזוכין להשגה זאת נתבטל סטרא דמותא והכפירות הנאאחזין בהמנין והמספר כי נכלל המספר והמנין באחדותו יתברך כנ"ל.ועל כן צותה התורה ליתן שקלים לצורך קרבנות וקטרת בעת המנין כדי שלא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. כי נתבטל סטרא דמותא שהוא הסטרא אחרא הנאחז בהמנין הוא נתבטל על ידי השקלים שהם לצורך הקרבות וקטרת שהם בחינת עשיית המצוה בשמחה שעל ידי זה נכלל המנין באחדותו יתברך על ידי השגת הט' היכלין הנ"ל כנ"ל:

אות יז

וזה בחינת מחצית השקל. מחצית השקל דייקא בחינת מחצית השקל תרומה לה'. כי השגה הנפלאה הזאת שהם השגת הט' היכלין הנ"ל שזוכין על ידי השקלים שהם בחינת עשיית המצוה בשמחה. זאת השגה היא בבחינת מחצית השקל שזהו בחינת מטי ולא מטי. בבחינת רדיפה ומעכב. שצריך לעמוד על המשקל תמיד. כי אם ירדוף להשיג יותר מהראוי לפי בחינתו תתבטל ההשגה לגמרי כי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר. ואם יעכב וימנע ההשגה לגמרי גם כן לא ישיג כלל.על כן זאת ההשגה היא בבחינת מחצית השקל. וצריך תמיד להכריע המשקל למעלה לכלול באחדותו יתברך תמיד ברצוא ושוב בבחינת מחצית השקל תרומה לה'. אשרי הזוכה לזה. ועל כן נצטוו ליתן שקלים בעת הקמת המשכן. כי כל חדרי המשכן ובית המקדש וכליהם, כולם הם בחינת כלים והיכלות דקדושה שנמכין מהיכלין העליונים ששורש כולם הם בחינת הט' היכלין הנ"ל שעל ידם עיקר השגת אלקותו שזוכין להם על ידי עשיית המצוה בשמחה שזהו בחינת מצות שקלים כנ"ל. על כן נצטוו ליתן שקלים בשביל בנין המשכן. כי המשכן שהוא בחינת היכלין הנ"ל נבנה ונעשה על ידי עשיית המצוה בשמחה שהוא בחינת שקלים כנ"ל. וכן מבואר בהתורה הנ"ל על פי מקדש ה' כוננו ידיך. שמקדש הוא בחינת ברכת השכל כמבואר שם עיין שם. כי עיקר השגת אלקות היה בבית המקדש והמשכן. כמו שכתוב (שמות כ"ה) ונועדתי לך שם וכו':

אות יח

ועל כן אחר פרשת שקלים קורין פרשת זכור שהוא בחינת מחיית עמלק והמן ימח שמו שהם בחינת הכפירות של המחקרים שהם עיקר זוהמת הנחש בחינת סטרא דמותא. ועל כן רצה המן בתוקף אחיזתו שם בהכפירות אלו שהם סטרא דמותא, על כן רצה ח"ו להתגבר להמית ולהשמיד ח"ו את כל ישראל. והשם יתברך בעצמו הפר עצתו וקלקל מחשבתו ומחה אותו מן העולם על ידי כח השקלים של ישראל שהם בחינת עשיית המצוה בשמחה. שעל ידי זה נתבטלין כל הקליפות כנ"ל. וכמו שאמרו רז"ל (מגילה יג") רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך. היינו כנ"ל

אות יט

ואחר כך קורין פרשת פרה שהיא מטהרת מטומאת מת. כי פרשת פרה אדומה מגלה לנו שאי אפשר להשיג ולהבין שום טעם במצות הבורא יתברך שמו. ואסור להרהר בזה כלל כמו שכתוב (במדבר י"ט) זאת חוקת התורה וכמו שפירש רש"י שם לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל מה מצוה הזאת ומה טעם יש בהם לכך כתוב חוקה לומר חוקה חקקתי גזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחריה. וזאת המצוה של פרה אדומה לא ללמד אעל עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, לגלות ולהורות על כל מצות התורה שאסור להרהר אחר טעמים כלל. ועל כן גם שאר המצות נקראים חוקים כמו שכתוב והחוקים והתורות ופירש רש"י גם שם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וכו' שאומות העולם מונין את ישראל כי אין בהם שום טעם וכו'. כי באמת טעמי המצות נעלמים ונסתרים ואי אפשר להשיגם בעת אנושי כלל. רק צריכין לקיימם באמונה בלבד להאמין בה' ובמשה עבדו כמו שכל ישראל מאמינים בפשיטות בלי דרכי החכמות והשטות שלהם שרוצים לחקור ולהבין איך דיבר השם יתברך עם משה. שאסור להעלות על הכתב מכל שכן על הפה דבריהם ודעותיהם הזרות והסרוחות והמטונפות המלאים קיא צואה יותר מבית הכסא. ואין סרחון וריח רע גרוע מהם בעולם. ועל כן מצות פרה אדומה מטהרת מטומאת מת. כי פרשת פרה הוא בחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז') כי היא מטהרת טמאים ומטמאת טהורים שזה וודאי אי אפשר להשיג ולהבין בשום דעת אנושי כלל. והיא דייקא מטהרת מטומאת מת. שעיקר הטומאה היא בחינת חקירת המחקרים והכופרים הם סטרא דמותא, כי הם עיקר זוהמת הנחש כנ"ל. ועל כן על ידי מצות פרה שהיא בחינת חוקת התורה שמגלית לנו שהתורה היא רק בחינת חוקה בחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה בחינת חוקה חקקתי גזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחריה, על ידי זה נטהרין מטומאת מת. כי על ידי זה נתבטל סטרא דמותא על ידי שמאמינים בהשם יתברך ובמצותיו ואין חוקרין אחר שום טעם כלל רק מקיימין אותם בדרך חוקה לבד שזה עיקר האמונה, ועל ידי זה דייקא זוכין לשמחה שעל ידי זה משיגין הט' היכלין הנ"ל בבחינת מטי ולא מטי ששם נכלל הרדיפה והמעכב יחד באחדות גדול ושם נכללין ונתיחדין כל הפכיים יחד, וכולם נכללין באחדותו יתברך ששם שורש סוד פרה אדומה שהיא בחינת שני הפכים בנושא אחד. כי מטהרת טמאים ומטמאת טהורים שזה נמשך מסוד בחינת הרדיפה והמעכב הנ"ל, שעל ידי שפגם בו אדם הראשון והפריד הרדיפה מן המעכב על ידי אכילת עץ הדעת וכו', על ידי זה המשיך המיתה והטומאה בעולם. ומשם כל ההפכים שבעולם. ומשם כל הקשיות הם בחינת הפכיים. כגון קשיות הידיעה והבחירה וכיוצא בזה שאי אפשר להבין אלו הקשיות מחמת שלפי דעת אנושי של עכשיו נראים כשני הפכים בנושא אחד. אבל אנו מאמינים שבאמת הכל נכון וצדק ובאמת אינם שני הפכים כלל. רק שמחמת חטא אדם הראשון ומחמת גשמיותינו וחטאתינו של עצמינו על ידי זה אי אפשר להבין בשכלינו איך נכללים אלו ההפכים יחד. וכל זה נמשך מפגם הפירוד שגרם אדם הראשון בהשגתו בין הרדיפה והמעכב. ועיין בתיקונים בענין חטא אדם הראשון ותבין עתה קצת. ועל כן על ידי מצות פרה דייקא שאנו מקיימין מצותיו אף על פי שיש בה שני הפכים שהיא מטהרת טמאים ומטמאת טהורים שזה אי אפשר להבין בודאי, ואף על פי כן אנו מקיימין אותה באמונה לבד, על ידי זה אנו ממשיכין עלינו אמונה לקיים כל מצותיו וחוקותיו בלי שום טעם כלל ועל ידי זה נטהרין מטומאת מת שהוא בחינת החקירות והכפירות הנ"ל. כי על ידי שמקיימין המצות באמונה לבד שזה עיקר השמחה כנ"ל, על ידי זה נכללין בבחינת הט' היכלין הנ"ל ששם נכללין כל ההפכים יחד שלעתיד תתגלה השגה זאת ויראו שונאינו ויבושו ואנחנו נגיל ונשיש בה' כמו שכתוב (ישעיה מ"א) ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל:

אות כ

ואחר כך קורין פרשת החדש. כי כל זה הוא סוד קידוש החדש שהוא בחינת תיקון הלבנה מפגימתה. כי חמה ולבנה שווים נבראו. כמו שכתוב (בראשית א') את שני המאורות הגדולים. וכמו שאמרו רז"ל (חולין ס'). אך על ידי קטרוג הירח שאמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד על ידי זה נתמעטה. ועל ידי מצות קידוש החדש על ידי זה אנו עוסקין בתיקונה למלאות פגימת הלבנה וכו'. וכל זה נמשך מבחינת הנ"ל. דהיינו זה שזוכה להשיג השגות הנ"ל על ידי הרדיפה והמעכב בבחינת מטי ולא מטי שזהו בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע כנ"ל, זה זוכה למלאות פגימת הלבנה שהוא בחינת קידוש החדש כנ"ל, כי חמה ולבנה אורם נמשך מבחינת האין סוף שהוא למעלה מנפש רוח נשמה וכו' כנ"ל בהתורה הנ"ל. כי משם עיקר האור של כל המאורות שבכל העולמות, ומחמת שזה האור אי אפשר להשיג כי אם על ידי שני בחינות הנ"ל שהם הרדפה והמעכב כנ"ל, על כן משני בחינות אלו נמשך ונשתלשל בחינת שני המאורות הגדולים שהם חמה ולבנה שהם נמשכין משני בחינות אלו שהם בחינת הרדיפה והמעכב ששניהם נכללין יחד, ועל ידי שניהם דייקא משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכו' כנ"ל. כי חמה הוא בחינת ידיעה שהוא בחינת רדיפה הנ"ל היינו רדיפת המוחין כנ"ל. ולבנה הוא בחינת העדר הידיעה שהוא בחינת המעכב הנ"ל. כי שמש ידע מבואו, אבל לבנה לא ידע מבואו כמו שאמרו רז"ל (ראש השנה כ"ה), נמצא כי חמה הוא בחינת ידיעה בחינת שמש ידע מבואו. אבל לבנה לא ידע מבואו זה בחינת העדר הידיעה שהוא בחינת המעכב הנ"ל. ובאמת שניהם שווין בבחינת שני המאורות הגדולים. כי בשרשם הכל אחד כי נכללים ביחד הרדיפה והמעכב שהם בחינת ידיעה והעדר הידיעה. כי דייקא על ידי שניהם יחד משיגין אור האין סוף כנ"ל, ועל כן החמה ולבנה נמשכין משני בחינות אלו כנ"ל נבראו שניהם שווין והיו שניהם גדולים. כי באמת שניהם שווין מאחר שעל ידי שניהם יחד דוקא משיגין אור האין סוף כנ"ל אך על ידי קטרוג הירח שאמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. כי נתקנאה בחמה ופגמה הפגם שפגם אדם הראשון שלא רצה להמתין שעה אחת עד שיהיה ראוי להשיג מה שישיג. ורצה לידע ולהסתכל תיכף במה שאין לו רשות ועל ידי זה נתמעטה השגתו לגמרי וזהו בעצמו בחינת פגם הירח שנתקנאה בהחמה שנמשכת אורה מבחינת הידיעה. ואורה של הלבנה נמשכת מבחינת המעכב הנ"ל. על כן לא רצתה להמתין ולהאמין שיהיו שניהם שווין, ואמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. כי לא רצתה להאמין שהרדיפה והמעכב נכללין שניהם יחד ועל ידי שניהם יחד דייקא משיגין השגת אלקותו יתברך, ועל ידי זה נתמעטה. ועל כן עיקר תיקון הלבנה למלאות אותה מפגימתה הוא על ידי בחינת הנ"ל, דהיינו על ידי השמחה של מצוה שעל ידי זה זוכין להשיג אור האין סוף על ידי הרדיפה והמעכב על ידי שנים יחד דייקא כנ"ל. ואז נכללין החמה ולבנה ביחד ונמשך עליהם אורם בשווה בבחינת את שני המאורות הגדולים וכנ"ל. וזהו בחינת סוד העיבור שלא נמסר כי אם לגדולי ישראל. כי זה הסוד נמשך מסוד השגת הט' היכלין הנ"ל על ידי הרדיפה והמעכב כנ"ל, שאין מי שיזכה לזה כי אם גדולי גדולי הדור. ועל כן נוהגין לשמוח מאד בשעת קידוש הלבנה כמו שכתוב בשלחן ערוך שנוהגין לעשות ריקודין ומחולות וכו'. כי עיקר תיקון פגימת הלבנה הוא על ידי שמחת המצוה וכו' כנ"ל. וזה שאנו אומרים ששם ושמחים לעשות רצון קונם. וכן אומרים בברכת המאורות בשבת שמחים בצאתם וששים בבואם כי עיקר המאורות הוא על ידי השמחה שעל ידי זה דייקא זוכין להשיג אלקותו יתברך על ידי הרדיפה והמעכב נ"ל שעל ידי זה נתתקן פגימת הירח וכנ"ל. ועל כן מצות קידוש החודש היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. כי עיקר מצות קידוש החודש שהוא תיקון הירח תלוי בשמחה כנ"ל שזהו שורש כל המצות שבתורה בחינת פקודי ה' ישרים משמחי לב. ועל כן נצטוו במצוה הזאת בשעת יציאת מצרים כמבואר שם בפרשה. כי עיקר יציאת מצרים הוא על ידי השמחה שעל ידי זה יוצאין מן הגלות כמו שכתוב כי בשמחה תצאו כנ"ל:

אות כא

וזה בחינת חצות לילה שאז היה עיקר גאולת מצרים כמו שכתוב (שמות י"א) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. כי יום ולילה הם בחינת חמה ולבנה שרשם נמשך משני הבחינות הנ"ל. שהם בחינת הרדיפה והמעכב הנ"ל שעל ידי שניהם יחד דייקא משיגין השגת אלקותו בבחינת מטי ולא מטי בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע כנ"ל. ועל כן שם נכללין יום ולילה יחד שזהו בחינת (זכריה י"ד) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור. כי לעתיד נזכה להשגה זאת שנמשכת על ידי כלליות הרדיפה והמעכב ביחד כנ"ל, ששם נכללין לילה ויום יחד כנ"ל. ועל כן יהיה אז יום אחד אשר הוא לא יום ולא לילה. כי שם הוא למעלה מהזמן, ושם נכלל יום ולילה יחד כנ"ל. וזהו והיה לעת ערב יהיה אור. כי עיקר השגת האור שהוא אור האין סוף הוא על ידי המסדר והמיישב שהוא בחינת המעכב הנ"ל שהוא בחינת חשך בחינת (תהלים י"ח) ישת חשך סתרו. שזה החשך הוא למעלה מכל האורות. כי על ידי זה משיגין אור האין סוף כנ"ל, וזהו והיה לעת ערב יהיה אור. כי עיקר השגת האור אין סוף הוא על ידי המעכב שהוא המסדר והמיישב שהוא בחינת חשך העליון כנ"ל. ועל כן גם בסדר הבריאה קדם החשך לאור כמו שכתוב ויהי ערב ויהי בקר וכו' ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת ע"ז) כי אי אפשר להשיג האור כי אם על ידי החשך בבחינת (קהלת ב') כיתרון האור מן החשך. כי כל האורות נמשכין מאור האין סוף שאי אפשר להשיגו אלא על ידי בחינת החשך שהוא בחינת המעכב בחינת העדר הידיעה. דהיינו כשיש לו זה הכח במוחו שיודע בעצמו שאינו יודע כלל. כי אי אפשר להשיג זה האור כי אם כשיש לו כח המסדר שהוא כח המעכב כדי שיעכב מוחו בשעת רדיפה שלא יכנוס במה שאין לו רשות, אז דייקא יכול להשיג מה שישיג בבחינת מטי ולא מטי וכו' כנ"ל. וזה בחינת חצות שהנקודה האמתיית של חצות לילה קשה להשיג. עד שאמרו רז"ל (ברכות ג') שאפלו משה לא ידע חצות אימת וכו'. כי בחצות הלילה אז מתחיל להצנוצץ אור היום. היינו שאז נמשך התגלות אלקותו יתברך שהוא בחינת אור האין סוף שהוא שורש של כל המאורות שנתגלה בחצות דייקא. כי אז נכללין לילה ויום יחד שהם בחינת הרדיפה והמעכב ששניהן נכללין יחד שעל ידי זה דייקא משיגין אורו יתברך. ועל כן אז הוא זמן יציאת מצרים שאז נתגלה אלקותו יתברך בבחינת כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. דהיינו שאז בחצות כביכול השם יתברך בעצמו יוצא ומגלה עצמו שעל ידי זה יוצאין ממצרים שהם כלל כל הגליות. כי הקליפות שהם הכפירות שהם עיקר הגלות נתבטלין ונכנעין על ידי התגלות אלקותו שנתגלה בחצות דייקא שאז בעת הנקודה של חצות לילה אז נכללין החשך והאור יום ולילה יחד שהם בחינת הרדיפה והמעכב שנכללין יחד. שעל ידי זה נתגלה השגת אלקותו כנ"ל. וזאת הנקודה אי אפשר להשיג. ועל כן אמרו רז"ל (שם) שגם משה לא ידע חצות אימת. כי זהו בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע. שזה אי אפשר להשיג איך נכללין הידיעה והעדר הידיעה יחד ואי אפשר לכוין הרגע והנקוה שם נכללין שניהם יחד, שזהו בחינת חצות כנ"ל. ועל כן נסמך פרשת כחצות הלילה וכו' לפרשת קידוש החודש. כי שניהם בחינה אחת. כי זהו גם כן סוד העיבור שהוא סוד קידוש החודש למל אות פגימת הלבנה עכל ידי זה הסוד ששם נכללין חמה ולבנה יחד וכו' כנ"ל:

אות כב

וזהו שאמרו רז"ל (שם) מכדי משה לא ידע חצות אימת ודוד ידע. אלא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכו'. כי משה הוא בחינת חמה בחינת פני משה כפני חמה (בבא בתרא ע"ה). ודוד הוא בחינת לבנה, כי מלכות דוד נמשל ללבנה כידוע, ומאחר שמשה לא השיג בחינת הנקודה של חצות איך אפשר לדוד להשיג ומסיק אלא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה היה מנגן מאליו, ועל ידי זה היה יודע חצות אימת. כי כנור הוא בחינת שמחה שנמשכת על ידי עשרה מיני נגינה כמו שכתב רבינו ז"ל בפסוק עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור כי שמחתני ה' בפעלך. היינו בחינת שמחה של מצוה שנמשכת מכנור של דוד שעל ידי זה זוכין להשיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי על ידי הרדיפה והמעכב שעל ידי זה היה יודע חצות אימת כי זה הוא סוד חצות לילה סוד קידוש החודש כנ"ל:

אות כג

ועל כן דוד דייקא זכה לזה. כי דוד הוא בחינת מלכות משיח והוא בחינת אתערותא דלתתא בבחינת (תהלים נ"ז) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. ודרשו רז"ל (ברכות ד') אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי. דהיינו שזכה לאתערותא דלתתא קודם אתערותא דלעילא. (וכמו שפירש הטורי זהב בתחלת אורח חיים עיין שם) כי משה רבינו הוציא את ישראל ממצרים שהיא גאולה הראשונה, שאז היה קודם קבלת התורה שההכרח היה לגואלם על ידי אתערותא דלעילא לבד כנ"ל. ומחמת זה אז נאסר החמץ. ומחמת זה אמר כחצות כי אי אפשר להשיג נקודת חצות שהוא נקודת תכלית העליה הנ"ל מחמת היה קודם קבלת התורה שלא זכו ישראל עדיין לבחינת אתערותא דלתתא בשלימות כנ"ל. וזהו (שמות י"ב) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו'. וכל זה היה בעת נקודת חצות לילה שאז היה עיקר הגאולה. ובאותה הנקודה היה תלוי בגאולתם שאם היה מתמהמה הגאולה עוד רגע אחת היו נשקעים שם ח"ו כמבוא בספרים. ומשם נמשך איסור חמץ בפסח שאסור במשהו שהוא סוד משהו הנ"ל שלא יכלו להתמהמה עוד אפילו משהו שמחמת זה נאסר החמץ כמבואר שם בפסוק גופי' שזהו סוד איסור חמץ כמו שכתוב ויאפו את הבצק וכו' עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה. וכל זה היה בעת חצות לילה שאז היה עיקר הגאולה כנ"ל. כי עיקר התגלות אלקותו יתברך הוא בבחינת חצות לילה שאז נכלל לילה ויום יחד שהם בחינת הרדיפה והמעכב כנ"ל ומחמת שאז לא זכו עדין לבחינת כתר ולא זכו עדיין לתקן בחינת המעכב מחמת שלא היה להם אתערותא דלתתא בשלימות. על כן הוצרכו לצאת בחפזון ונאסר החמץ אז באיסור חמור מאד. כי כשההארה וההשגה נמשכת מלמעלה בלי אתערותא דלתתא צריך לרוץ אחריו יתברך בחפזון גדול ולבלי להחמיץ מוחו וליישב דעתו כלל. כי אם ירצה אז ליישב דעתו יהיה נכשל ויפול מאד מאד כמו אדם הראשון שחטא בזה שרצה תיכף לחקור וכו' כנ"ל מאחר שההשגה גדולה ונשגבה מאד מאד מכלי המוחין שלו, מאחר שיורדת מלמעלה בלי אתערותא דלתתא. ועל כן צריכין לאכול אז מצה דייקא שהוא בחינת חפזון בחינת הארה העליונה הגבוה מאד. והמצה בעצמה היא אסוותא כמו שכתוב בזוהר הקדוש. כי על ידי זה בעצמו שאנו אוכלין מצה שבעת ימים ונזהרין מחמץ במשהו, על ידי זה אנו שומרין את מוחנו לבלי להרהר אחרי מדותיו ולבלי להסתכל במה שאין לנו רשות, ועל ידי זה בעצמו נעשה בחינת אתערותא דלתתא עד שאנו זוכין לקבל אחר כך המוחין בהדרגה כסדר. ועל כן אחר פסח הותר החמץ. כי כשהמוחין יורדין כסדר על ידי אתערותא דלתתא אז כל אחד לפי בחינתו זוכה לבחינת כח המסדר והמיישב את שכלו, ואז אין צריכין חפזון. כי נמשך עלינו הארה מבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע, ואז הותר ונתתקן החמץ קדושה על ידי כח המסדר והמיישב שנמשך עלינו שהוא הארת הכתר כנ"ל:

אות כד

כי אין בין חמץ למצה אלא משהו. שזה המשהו אי אפשר להשיג, שהוא סוד נקודת חצות לילה סוד קידוש החודש, סוד תכלית הידיעה אשר לא נדע. שזהו הסוד לא יתגלה עד שיבא משיח בן דוד במהרה בימינו, שאז תהיה הגאולה על ידי התורה על ידי אתערותא דלתתא, ואז יאיר עלינו הארת הכתר שישיג משיח בבחינת ועד עתיק יומין מטא וכו' (דניאל ז') ועל כן אז נאמר כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון וכו' (ישעיה נ"א). ואז יהיו נכללים משה ודוד ביחד, כי משיח יהיה כלול משניהם שהם בחינת חמה ולבנה רדיפה ומעכב שהם בחינת דעת ואמונה כי המעכב הוא בחינת אמונה שהוא בחינת מלכות דוד. דהיינו שמעכב המוחין מרדיפתם רק לסמוך על אמונה, וכשזוכין שיהיו נכללין שנים יחד אז עיקר השגת אלקותו יתברך. שאז יהיה בימי המשיח שיהיה כלול משניהם ממשה ודוד כנ"ל, ואז יתתקן חטא אדם הראשון בשלימות. וכל זה נזכה על ידי עשיית המצות בשמחה, שעל ידי זה תהיה עיקר הגאולה, בחינת כי בשמחה תצאו. ועל ידי זה נזכה להשגה הנ"ל כנ"ל בהתורה הנ"ל. אשרי מי שיזכה לזה במהרה בימינו אמן:

אות כה

ונחזור לענין ראשון שכל זה הוא בחינת סוד נפילת אפים שאז הוא תכלית הזווג והיחוד שלמעלה שהוא בחינת השגת אור האין סוף על ידי כלליות הרדיפה והמעכב וכנ"ל, ועל כן אחר נפילת אפים אומרים קדושה דסידרא ואז יורדת ונמשכת השפע למטה כידוע בכוונות, כי עיקר המשכת השפע למטה על ידי כח המסדר את המוחין שהוא כח המעכב את המוחין מרדיפתןם, כי לפי רהיטת ורדיפת המוחין למעלה למעלה להשיג אור האין סוף אם לא היה כח המעכב הנ"ל, היו המוחין עולים למעלה, והיו יוצאים מכליהם והיו מתבטלים לגמרי, ואז בודאי לא היה שום שפע יורדת למטה מאחר שהיו מהמוחין עולים ולא חוזרים כלל, והיה באמת ח"ו נחרב העולם. כי זהו בחינת מיתת המלכים מחמת שלא היו הכלים יכולים לקבל האור וחזרו האורות שהם המוחין למעלה לשרשם. אבל על ידי כח המסדר שנמשך מבחינת הכתר שעל ידיו עיקר תיקון כל העולמות כנ"ל, על ידי זה כשהמוחין רודפין למעלה אזי זה הכח המסדר שהוא כח המעכב, הוא מעכב אותם מרדיפתם. ואז מחמת מהירת רדיפת המוחין והמעכב מעכב אותם. אזי מכה הרדיפה בהמעכב עד שנעשין על ידי זה ט' היכלין דלאו אינון נהורין וכו'. שעל ידם משיגין אור האי סוף ברצוא ושוב בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל. ועל כן על ידי זה ממשיכין ומורידין השפע למטה. כי על ידי הרדיפה נכללין המוחין למעלה בבחינת רצוא, ועל ידי המעכב הם חוזרין בבחינת שוב. ובחזירתם נמשך כל ההשפעות והברכות למטה. כי עיקר כל הברכות נמשכין משם מאור האין סוף יתברך שמו שהוא מחיה את כולם והוא שורש כל הברכות וההשפעות שבעולם. ואי אפשר לקבל השפע כי אם על ידי הכלים שנעשין על ידי בחינת הט' היכלין שנעשין על ידי הרדיפה והמעכב כנ"ל. ועל כן אומרים אז קדושה אחר נפילת אפים הוא קדושת ובא לציון. כי קודש הוא בחינת המוחין כידוע, והם שלש קדושות כנגד תלת מוחין שנכללין יחד בשעת רדיפה שעל ידי זה נעשין ט' היכלין על ידי הרדיפה והמעכב כמבואר שם בהתורה הנ"ל. ועל כן נקראת זאת הקדשה קדושה דסידרא, דסידרא דייקא. על שם המסדר והמיישב את המוחין שעיקר השפע יורדת למטה על ידי זה דייקא. כי על ידי זה חוזרין המוחין לתוך כליהם וממשיכין שפע ורב טוב לבית ישראל כנ"ל אמן ואמן:

באדיבות אתר ויקיטקסט