ביהדות אנו לומדים שצריך לברך על כל דבר שאנו אוכלים כדי להודות לבורא עולם ולא להיות כמו מי שגונב את הקב"ה ולא מודה לו על מה שנתן לנו.
בספר ליקוטי הלכות, אורח חיים, ברכת הפירות, רבי נתן נותן לנו צהר ומלמד אותנו את העומק והפנימיות של הברכות על המאכלים
כי כתב רבנו נרו יאיר (בהתורה 'ויהי מקץ זכרון' סימן נד) שה' יתברך מזמין לכל אדם בכל יום ובכל שעה להעלות ניצוצות לפי חלקי נפש רוח נשמה שיש לו אז, עין שם. והנה בהדברים הנאכלים שם מלבשים ביותר נפשות הקדושות וכל אחד מזמין לו ה' יתברך לאכל מאכלים השייכים לחלקי נפש רוח נשמה שיש לו אז כדי להשלים נפשו וזהו שאנו מברכין בורא נפשות רבות וחסרונם.
'וחסרונם' דיקא, כי אלו הנפשות שאוכל עתה הם הניצוצות שנחסרו מנפשו ונפלו לשם. וכעת על ידי אכילתו הוא משלים חסרון נפשו ממש.
ולפעמים אין לאדם שום חסרון בנפשו רק שעל ידי אכילתו הוא מעלה נפשות משם.
ועל ידי זה מאיר על נפשו ומחיה את נפשו בהארה יתרה. וזה בחינת על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי. ופרש הר"ב שם , דהינו שאפלו בלתי אותן הדברים אפשר להתקים והם רק להחיות ביותר להוסיף חיות והארה בנפשו כנ"ל.
ועל כן מברך על החביב תחלה, כי כל דבר מושך עצמו לשרשו למקום שחיותו תלוי שם.
ועל כן מאחר שחביב ומתאוה לו אותו הדבר בודאי יש שם נפשות השיכים לו אז לחלקי נפש רוח נשמה שלו ועל כן מברך עליו תחלה, כי עקר שלמות הנפשות ועליתן הוא על ידי הברכה, אבל שבעה מינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל ששם שרש כל הנפשות דקדשה, כי ארץ ישראל הוא בחינת אמונה שהיא שרש הנפשות ועל כן משם יצא לחם, כי כל השפעות אכילה דקדשה יוצא משם כמו שכתב רבנו במאמר: ואכלתם אכול ושבוע (ליקוטי מוהר"ן סימן מ"ז).
ביאור:
רבי נחמן מלמד (ליקו"מ סימן נד) שהשם יתברך מביא לכל אחד מאיתנו אוכל לאכול ולשמוח. אמנם אין המטרה שנוכל ונשמח לבד, כי אם שנברך ונודה לבורא עולם וזכות זה נעשה פעולה נוספת.
פעולה נוספת זו נקראת 'העלאת ניצוצות'. אבל מה זה בעצם העלאת ניצוצות?
ישנן נשמות ונפשות שבאות בגלגול חוזר בעולם, לא רק בתור בני אדם אלא גם בתור בעלי חיים, פירות, ירקות וכו'.
אותם ניצוצות של נשמות ונפשות מתגלגלות אל האוכל שנמצא אצלנו בצלחת!
ניצוצות אלו מתגלגלים דווקא למאכל שלנו בצלחת שלנו משום שניצוצות נשמות ונפשות אלו צריכים תיקון שמגיע דווקא ע"י הנשמה והברכה שלנו.
לאחר אמירת הברכות על המאכלים, ניצוצות אלו חוזרות חזרה למקורן ע"י התיקון של הברכה שלנו. אמנם, לא רק הן מרוויחות אלא גם אנחנו.
אותן ניצוצות המזומנות לנו בהשגחה פרטית אל תוך האוכל בצלחת שלנו מסייעות גם בהעלאת חלקי החיים שלנו – נפש, רוח ונשמה שלנו.
לאחר אמירת הברכות על המאכלים שברכנו ואכלנו אנו צריכים גם לברך ברכה אחרונה.
ישנה ברכה אחרונה הנקראת "בורא נפשות" שנוסחה הוא "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי, ברוך חי העולמים".
רבי נתן מתייחס לחלק בברכה "וחסרונם על כל מה שבראת – להחיות בהם נפש כל חי"
וחסרונם על כל מה שבראת – הניצוצות החסרים לתיקון נפשנו מגיעים ונוספים בתוך המאכלים שאותם אנו עומדים לאכול. ממילא, כעת, כשאנו עומדים לאכול אותם, אנו משלימים את חסרון בנפש שלנו!
להחיות בהם נפש כל חי – בין שהאדם צריך את הניצוצות לתיקון והשלמת נפשו ובין שהוא אינו צריך כי נפשו לא חסרה, הרי שהיא ממשיכה ומחייה אותו.
ולפעמים, מרחיב רבי נתן, יש אנשים שאין להם חסרון ניצוצות, רק שע"י הברכה והאכילה שלהם הם מעלים את הניצוצות שהיו שם המחכות להתעלות, וע"י זה הנפש נהיית מוארת יותר ויותר ממה שהייתה קודם.
ההלכה מלמדת שאנו יכולים להקדים ברכה על מאכל אחד על פני מאכל אחר, גם אם הוא חשוב או טוב יותר מהמאכל שאותו אנו רוצים לאכול תחילה, מדוע?
מאכל הנפש שלנו מתאווה אליו, אין זה בגלל הטעם בלבד, כי אם מה שהנפש שלנו מזהה ללא הרגשה מודעת בשכל, ששם יש ניצוצי נפשות השייכים לחלקי הנפש, רוח ונשמה שלנו ובגלל זה יש לנו חשק לברך ולאכול אותם קודם.
יוצא מן הכלל בהלכה זו הן פירות משבעת המינים. ההלכה מלמדת כי אם מונח לפנינו פרי משבעת המינים (חיטה, שעורה, גפן, תאנה, תמר, זית ורימון) עלינו לברך עליהם קודם לפני המאכל שאותו אנחנו הכי רוצים, למה?
בפירות אלו, שבהם שנשתבחה ארץ ישראל נמצאים שורש כל הנפשות הקדושות.
ארץ ישראל היא ארץ שאדמתה קדושה ורוחנית, דרך ההליכה והשהות בה אנו מקבלים בדרך הטובה ביותר אמונה לנפש.
לחם, הנחשב המאכל הבסיסי ביותר שלנו, מקביל לאמונה, שהיא החשובה ביותר ליהודי, הנובעת מארץ ישראל היא ארץ של אמונה.