בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה (תהלים ל"ז).

א
הנה הכלל, שצריך כל אדם לראות שמצדו לא יהיה עכוב משיחא, דהינו לעשות תשובה שלמה ולתקן מעשיו. ובכל צדיק וצדיק, מי שהוא צדיק באמת, יש בו התגלות משיח. ואף על פי שאין בו התגלות משיח, יש בו מדה של משיח, שהוא בחינת משה, כמו שכתוב בזהר הקדוש (בראשית דף כה:): 'משיח דא משה', כמו שאפרש. כי משה מסר נפשו בעד ישראל, כי ידע שפלותו באמת, וידע חשיבות וגדלות ישראל, כמו שכתוב (במדבר י"ב): "והאיש משה ענו מאד מכל האדם", ומחמת זה מסר נפשו וחיותו בעדם. לכן מי שהוא צדיק באמת, ויודע שפלותו, ויכיר חשיבות ישראל, יכול למסר את נפשו בעדם.

ב
ואימתי יכול לראות שפלותו, בשבת. כי בשבת נאמר (שמות ט"ז): "ראו כי ה' נתן לכם את השבת", כי שב"ת הוא שי"ן בת, 'שי"ן', תלת גונין דעינא, 'ב"ת' בת עין, ועל כן בשבת יכול לראות שפלותו. וזהו: "שבו איש תחתיו" הנאמר בשבת (שם), הינו תחת מדרגתו, שפל ממה שהוא. ועל כל פנים, "אל יצא איש ממקומו", הינו למעלה ממדרגתו, כגון 'עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס' (סוטה כ"ב:). ואימתי יכול לראות שפלותו בשבת, כשעושה תשובה שלמה, שהיא שבת. כמו שכתוב (דברים ל): "ושבת עד ה' אלקיך, אתון דדין כאתון דדין".

ג
כִּי יֵשׁ שְׁנֵי תְּשׁוּבוֹת. אַחַת: יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹשִׂין מַשָּׂא וּמַתָּן וְהוֹלְכִין בְּהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה, וּבְאֶמְצָעוּת נוֹפֵל לוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, וְאַחַר־כָּךְ חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן. וְזֶהוּ בְּחִינוֹת (יחזקאל א): הַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, שֶׁאֵין לוֹ נַיְחָא, כִּי פַּעַם טָמֵא וּפַעַם טָהוֹר, כָּשֵׁר וּפָסוּל, אָסוּר וּמֻתָּר, וְזֶהוּ בְּחִינוֹת שֵׁשֶׁת יְמֵי חוֹל. אֲבָל תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה הוּא בְּחִינוֹת שַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַיְחָא. כִּי בָּא שַׁבָּת – בָּא מְנוּחָה; שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנוּחָה מִכֹּל וָכֹל, וְנִדְחֶה הָרַע לְגַמְרֵי. וְתֵדַע נֶאֱמָנָה, שֶׁתְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה הוּא בְּחִינוֹת שַׁבָּת, כִּי אִיתָא בְּמִדְרָשׁ רַבָּה (בראשית פרשה כב): כְּשֶׁפָּגַע אָדָם הָרִאשׁוֹן לְקַיִן, וְשָׁאַל לוֹ: מַה נַּעֲשָׂה בְּדִינְךָ, וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה. אָמַר: אִם כָּךְ תַּקִּיף חֵילָא דִּתְשׁוּבָה, פָּתַח וְאָמַר: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. וְלִכְאוֹרָה, מָה עִנְיַן שַׁבָּת אֵצֶל תְּשׁוּבָה. אֲבָל לְפִי דְּבָרֵינוּ מְכֻוָּן הֵיטֵב, כִּי כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְנִדְחֶה הָרָע לְגַמְרֵי, וְיֵשׁ לוֹ נַיְחָא – זֶהוּ בְּחִינוֹת שַׁבָּת, וּבְחִינַת שַׁדַּי, וּבְחִינַת מט"ט. כִּי מַה הוּא שַׁדַּי – שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי (חגיגה יב ב"ר פ' מו). וּבְחִינוֹת שַׁבָּת גַּם כֵּן כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב): וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, וְאָמַר דַּי. וּבְחִינַת מט"ט הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת שַׁדַּי, כַּנּוֹדַע. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בראשית דף כז) עַל פָּסוּק "וַיִּקַח אֶת הָאָדָם וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן וְכוּ'": וַיִּקַח – מֵאָן נְטַל לֵהּ, אֶלָּא נְטַל לֵהּ מֵאַרְבַּע יְסוֹדִין דִּילֵהּ וְכוּ'. בְּזִמְנָא דְּתָב בִּתְיוּבְתָּא וּמִתְעֲסִק בְּאוֹרַיְתָא, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נְטַל לֵהּ מִתַּמָּן. וַעֲלֵהּ אִתְמַר וּמִשָּׁם יִפָּרֵד – אַפְרִישׁ נַפְשֵׁהּ מִתַּאֲוָה דִּילְהוֹן וְכוּ'. לְעָבְדָהּ – בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, וּלְשָׁמְרָהּ – בְּפִקּוּדִין דְּלֹא תַעֲשֶׂה וְכוּ'. וְאִי עָבַר עַל אוֹרַיְתָא, אִתְשַׁקְיָה מִמְּרִירוּ דְּאִילָנָא רָע, דְּאִיהוּ יֵצֶר הָרָע. וְאִם תָּיְבִין בִּתְיוּבְתָּא, אִתְמַר בְּהוֹן: וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ, דָּא עֵץ הַחַיִּים, וּבֵהּ וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם. וְדָא מֹשֶׁה מָשִׁיחַ, דְּאִתְמַר בֵּהּ וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי. מַטֶּה דָּא מְט"ט, מִסִּטְרֵהּ חַיִּים וּמִסִּטְרֵהּ מִיתָה, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְזֶה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, הַיְנוּ כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, שֶׁיִּדְחֶה הָרָע לְגַמְרֵי וְנַעֲשֶׂה כֻּלּוֹ טוֹב, זֶהוּ בְּחִינוֹת מֹשֶׁה מָשִׁיחַ, דְּאִתְמַר בֵּהּ וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי, הַיְנוּ שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ לַהֲפֹךְ [מֵרַע לְטוֹב]. וּמַטֵּה דָּא מְט"ט, מִסִּטְרֵהּ חַיִּים וּמִסִּטְרֵהּ מִיתָה. כִּי מט"ט הוּא בְּחִינוֹת מִשְׁנָה, שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנֶה, שֶׁכְּלוּלִים מִשִּׁשָּׁה בְּחִינוֹת: כָּשֵׁר וּפָסוּל טָמֵא וְטָהוֹר אָסוּר וּמֻתָּר כַּנּוֹדַע. וְעַל כֵּן אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם קְבוּעִים עֲדַיִן בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְאֵין תְּשׁוּבָתָם שְׁלֵמָה עֲדַיִן, רַק לִפְעָמִים נוֹפֵל לוֹ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה וּמַתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר־כָּךְ נוֹפֵל מִזֶּה וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ, וְאַחַר־כָּךְ הוּא חוֹזֵר וְנִתְעוֹרֵר, וְחוֹזֵר וְנוֹפֵל וְכֵן מִשְׁתַּנֶּה בְּכָל פַּעַם מִטּוֹב לְרַע וּמֵרַע לְטוֹב – זֹאת הַתְּשׁוּבָה הִיא בְּחִינוֹת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת כָּשֵׁר וּפָסוּל וְכוּ' כַּנַּ"ל. כִּי הוּא גַּם כֵּן פַּעַם כָּשֵׁר וּפַעַם פָּסוּל, פַּעַם טָמֵא וּפַעַם טָהוֹר וְכוּ', כִּי אֵין לוֹ נַיְחָא. אֲבָל כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, זֶהוּ בְּחִינוֹת שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. וְזֶהוּ בְּחִינַת מֹשֶׁה מָשִׁיחַ, שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ לַהֲפֹךְ מֵרַע לְטוֹב, וְנִדְחֶה הָרַע לְגַמְרֵי, וְזֶהוּ בְּחִינוֹת שַׁדַּי, וְיֵשׁ לוֹ נַיְחָא מִכֹּל וָכֹל. וּבְחִינַת מט"ט גַּם כֵּן בְּחִינוֹת שַׁדַּי, אַף־עַל־פִּי שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁבְּחִינוֹת מט"ט הוּא מִשְׁנָה, זֶהוּ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל. אֲבָל כְּשֶׁבָּא שַׁבָּת – בָּא מְנוּחָה, וַיִּשְׁבֹּת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, וְזֶהוּ בְּחִינַת שַׁדַּי. [אֲזַי נִכְלָל מט"ט בִּבְחִינַת שַׁדַּ"י]. הַיּוֹצֵא לָנוּ מִזֶּה – שֶׁכְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לִרְאוֹת שִׁפְלוּתוֹ כַּנַּ"ל:

ד
וְזֶה הוּא: בְּטַח בַּה' – לְשׁוֹן הַשְׁקֵט וָבֶטַח, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנוּחָה מִכֹּל וָכֹל. וַעֲשֵׂה טוֹב – הַיְנוּ שֶׁנִּתְהַפֵּךְ מֵרַע לְטוֹב גָּמוּר. שְׁכָן אֶרֶץ – הַיְנוּ בְּחִינוֹת נֶפֶשׁ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (תהלים קמג): נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁהַנֶּפֶשׁ יֵשׁ לוֹ נַיְחָא, מֵחֲמַת שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה הוּא בְּחִינוֹת שַׁבָּת, וְיָכוֹל לִרְאוֹת שִׁפְלוּתוֹ, וַחֲשִׁיבוּת וּגְדֻלּוֹת יִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ: וּרְעֵה אֱמוּנָה – הַיְנוּ שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת כְּמוֹ רָעֲיָא מְהֵימָנָא, שֶׁיָּכוֹל לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד יִשְׂרָאֵל:

ה
שַׁיָּךְ לְעֵיל, לְעִנְיַן שִׁפְלוּת, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּחֲזִיק עַצְמוֹ שָׁפָל לְמַטָּה תַּחַת מְקוֹמוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ: שׁוּב שָׁמַעְתִּי מִשְּׁמוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁזּוֹכִין לִרְאוֹת שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ וְלִדְחוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, דְּהַיְנוּ לְקַפֵּחַ פַּרְנָסָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא עָנָו וְשָׁפָל בֶּאֱמֶת, הוּא בִּבְחִינַת אַיִן, וְאֵינוֹ תַּחַת הַמָּקוֹם כְּלָל, עַל כֵּן בְּוַדַּאי אֵין יְכוֹלִין לִדְחוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ. וְזֶהוּ: שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁזּוֹכִין לְשִׁפְלוּת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינוֹת: שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, שֶׁמַּחֲזִיק עַצְמוֹ תָּמִיד בְּשִׁפְלוּת לְמַטָּה תַּחַת מְקוֹמוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, כִּי שׁוּם אָדָם לֹא יוּכַל לְהוֹצִיאוֹ מִמְּקוֹמוֹ, דְּהַיְנוּ לִדְחוֹתוֹ מִפַּרְנָסָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פא): כָּל הַיּוֹרֵד לְאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ, כְּאִלּוּ בָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ וְכוּ'; כִּי מֵאַחַר שֶׁיּוֹרֵד לְאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ, וְרוֹצֶה לִדְחוֹת חֲבֵרוֹ מִמְּקוֹמוֹ וּמִפַּרְנָסָתוֹ, נִמְצָא שֶׁהוּא רוֹצֶה לִפְגֹּם בְּחִינַת שִׁפְלוּת הַנַּ"ל, בְּחִינַת: שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן הוּא כְּאִלּוּ בָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ. כִּי אֵשֶׁת רָאשֵׁי־תֵבוֹת: שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, הַיְנוּ שֶׁפּוֹגֵם בִּבְחִינַת עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת: שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה: אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, כַּנַּ"ל:

באדיבות אתר רבינובוק