ניסיון ה"המתנה"
כולנו מתמודדות עם המתנה: אחת מחכה לילדים, השניה מחכה לעבודה טובה, השלישית ממתינה לכסף, הרביעית – לשידוך, והחמישית והחשובה מכולן מצפה וכוספת להתקרב אל ד' ולהתקדמות רוחנית מסוימת (אשרינו!). בכל המקרים הקושי המרכזי הוא חוסר הוודאות, חוסר האמונה שאכן הישועה תבוא בזמן הנכון ובדיוק כמו שחשבנו, רצינו וביקשנו ואי האמון בכוח התפילה שלנו שמקדמת את הישועה.
"ימי הספירה הם בבחינת הבא להיטהר… אומרים לו המתן, שצריכים להמתין כל ימי הספירה כדי להקדש ולטהר עצמו בשלמות עד שיזכה לבחינת קבלת התורה בשבועות"
בספירת העומר אנחנו בעמדה של המתנה, ההמתנה לקראת מתן תורה, הכיסופים והרצון להיטהר מלווים אותנו בתקופה זו. מסביר ר' נתן שבזמן הספירה ד' יתברך בודק אותנו, ועיקר הבדיקה הוא על ידי שמנסים אותנו לראות האם נעזוב את הגעגועים להיות כרצון ה' כאשר אנו רואים שאנחנו לא מתקדמים, או שיש לנו עקשנות חזקה בלבנו להמשיך לספור יום אחר יום עד שנזכה להתקרב יותר להשי"ת.
ההמתנה עצמה היא חלק מהישועה
ד' יתברך בודק האם נצליח לבקש חזק מבלי להתייאש. את בטח מכירה את ההרגשה הזאת שמזדנבת ללב: "די כבר התפללתי מלא זמן ולא קרה כלום, לא רואה שום התקדמות, מה שווה כל התפילה שלי" – אחח, זה עמלק שרוצה להחליש אותנו, להרחיק אותנו מהאמת הגדולה שאכן התפילה, ההמתנה, מניבה פירות גם בלי שרואים, בדיוק כמו גרעין ששותלים עמוק עמוק באדמה, על ידי ההשקיה הגרעין גדל ואח"כ מוציא שורשים ומנביט ואחרי תקופה מסוימת פתאום, ברגע אחד, רואים את האילן מציץ מתוך האדמה יפה ומרהיב. אותו הדבר הוא בתפילה, שעל ידה אפשר לפעול את הישועה שאנו מחכים לה, ברגע אחד נראה כמה התפילה שלנו פעלה ועוד איך פעלה, ממנו נדרש בזמן ההמתנה לדמיין ולהאמין בזה גם בלי לראות בעיניים.
"ובינתיים אנו ממשיכים לבקש בלי לדחוק את השעה", ר' נתן מזכיר לנו לא לדחוק את השעה, להמתין ולייחל בסבלנות מרובה, כי רק ד' יתברך יודע באמת מתי טוב לנו כל דבר, לנו נשאר רק לסמוך עליו שירעיף עלינו את השפע המיוחל בזמן המתאים.
וכעת נשאלת השאלה: מדוע הספירה היא לאחור? מדוע לא סופרים כמה ימים נשאר? וכאן מבאר ר' נתן יסוד עצום, כי טעם הדבר הוא להודיענו שהתבוננות האדם רק על חסרונותיו, רק על מדת ריחוקו מתכליתו האמיתית, עלולה להפילו לתהומות של ייאוש וחדלון. ועל כן אין אנו סופרים עד כמה אנו רחוקים ממתן תורה, אלא כמה כבר התקדמנו מאז יציאת מצרים.
כאשר את מתפללת על משהו הרבה זמן, שימי לב לא לבדוק כמה את רחוקה מהישועה אלא כמה כבר התקדמת בתוך הנושא שאת מתפללת עליו. לדוגמא, אם את מתפללת כבר שנה על לכבד הורים כמו שצריך, תתחילי לספור כמה כבר התקדמת, "וואו, מאז שהתחלתי להתפלל נהיה לי רצון חזק מאוד להשתנות, הכיסופים שלי לדבר קיבלו עוצמה גדולה יותר".
אפשרות נוספת היא, וזה דבר עצום וגדול, להזכיר לעצמנו ישועות שכבר קרו לנו בעבר, ניסים פרטיים קטנים וגדולים, רגעים שבהם הרגשת שד' מנהל את העולם בצורה מופלאה שכזאת, בדרכים מעל הטבע, זה יכול להיות קטן מאוד, אבל הדברים הקטנים האלה יחזקו בך את האמונה שאכן יש ד' בעולם, שאכן ד' כבר עשה איתך ניסים והבקשה שלך עכשיו היא לא בקשה חדשה אלא המשך של רצף ניסים שד' עשה, עושה ויעשה איתך! ההתבוננות בניסים שקרו בעבר, בהתקדמות קטנה מאז תחילת ההמתנה ובישועות שכבר נעשו בזה העולם תחזק את האמונה ואת הכוח להמתין בסבלנות, באמונה ובשמחה רבה!
ובעז"ה שנשמע ונתבשר בשורות טובות, ישועות ונחמות!!!
רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887