מכשיר הקיטור / ר' גריזולט
תוך כדי ניקוי המסילות בעזרת הקיטורן שלי, הסתכלתי עליו והרגשתי קנאה – איזה כיף לקטר ואף אחד לא משתיק אותך!
מוחי היה מלא בקיטורים מקיטורים שונים שאספתי במשך היום – בספסל, במכולת, במשרד ובחדר המדרגות, קיטורי קיטורים של נשים צדקניות החייבות פידבק על עבודתן הקשה ואם אפשר קצת "וואו" ו"איזו מלכה".
הקשה? התקוממתי להגנת נשות העמל של דורנו, מה קשה מי קשה? הרי לא היינו מוותרות עליה בעד כל הון שבבנק, אז איך קשה? ואו־אז לחש לי הקיטורן היקר תובנה מדהימה:
נשים אוהבות לקטר!
זה ברור! נדתי לו בזלזול.
קיטורים זה לנשים!
זה ידוע! הפטרתי, אבל אז הוא הפתיע:
נשים מקטרות על מה שהן אוהבות!
קיטורים מתוך אהבה – כשמה שמתלוננים עליו הוא דווקא היקר לנו ביותר
הופה! הרמתי גבותיים, האמנם?
האמת, מעולם לא פגשתי אישה שבאמת סובלת, נניח ממחלה קשה לא עלינו, שיושבת ומקטרת "אוף הניתוח היה נוראי". היא עשויה להשיח את הלב אבל לא לקטר! זה לא עושה לה טוב וגם אין צורך, מספיק שהיא תהמהם משהו על קצת חולשה וכבר יקפוץ גדוד של מתנדבות לשטוף לה את הבית ולשמור על הילדים, ומספיק שתמלמל על כאב קל בצד שמאל כדי שגדוד של רופאים יעוט עליה זה במד לחצו וזה במזרקו.
אז מי מקטרת? מי שאו ה ב ת את מושא הקיטור!!!
הקשיבו לדפנה, כל היום היא יושבת ומתנה את ליבה על מעללי בנה השובב: "אני קמה מהשינה ורואה את כל השמפו'אים מרוחים על הרצפה פסים פסים, אני צורחת "מתנאל!!" ומה הוא עונה לי בעיניים תמות? "תנל 'שה ציור". אין אני מתמוטטת ממנו, פשוט גמורה".
נסו רק להציע לה, לדפנה, למסור את הילד לאימוץ או לפחות לאומנה עד שיתנרמל קצת – היא תגלגל אתכם לא מהמדרגות אלא מהפיר של המעלית "מתנאל החיים שלי עיניים שלי כפרה עליו".
תציעו לה לחילופין להתפלל שתהיה לו פחות יצירתיות, גם כן תקבלו על הראש "למה מה אני אעשה עם ילד רובוט שישב לי כל היום על הספה וינדנד רגליים?!"
וריקי, שכל יום מחדש מוגדר אצלה כיום "מטורף מטורף מטורף" מלא בעבודת פרך לנרמול הבית מצאת החמה עד… והיא כבר מצטטת פסוקים מרוב ייאוש "כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותיי" "מה תשתוחחי נפשי" – אלו רק חלק מהפנינים שהיא ממלמלת בעיניים מתגלגלות (מה זה בכלל).
תעזו רק לשאול: "אולי תמכרי את הבית או לפחות תמסרי לעמידר?"
ממליצה לכם לוודא מראש שהיא אינה חמושה במחבט או במחבת כי יהיה סיכון שהיא תשתמש בהם מרוב עצבים, "הבית הזה?? שאני משלמת עליו כל חודש משכנתא ורוכשת מהבנק עוד בלאטה? יש לך מושג בכלל כמה עלה לי? וכמה ישיבות קבינט עד שבחרנו אותו ראשונים מכל הפרויקט??"
"אז אולי תפסיקי לעבוד כל כך קשה ותשאירי אותו הפוך?" אבל האמת שריקי היא פשוט חולת ניקיון ואוהבת לנקות אבל זה סוד כמוס אפילו מעצמה כי אחרת איך תוכל להמשיך לקטר ולצטט פסוקים?
חנהלה, שנורא אוהבת את המטבח, אפילו לא מודעת לכך כשהיא כל היום מפרטת כמה קשה היא עבדה להרכיב את המוסקה לארוחת צהריים ולמלאות את הבלינצ'עס לארוחת ערב, והיא עוד מצפה להנהוני הזדהות כשהאשה מולה רק מלקקת שפתיים ברעב וחושבת "תשלחי לי לטעום".
קחו גם את רוחה, שרק המזגן הוא זה שמעגים את רוחה, בטפטפו את עצמו לדעת בצורה שאת רוחה משגעת, "רוחה, קחי את המזגן עם המנוע קומפלט, השליכי לסל וחסל!"
"יו קרייזי, מה אני אעשה בלי מזגן?" כך היא חושבת ומתרגמת, "בגלל ההמסין, זה למה אני צוויכה מזגן", מסבירה לך בנימוס.
מסקנה: אנחנו מקטרות על העבודה שבחרנו ורצינו, על הזווג ההגון שעליו התפללנו, על הילדים אהובי נפשנו. ואפילו על השוויגער, מושא קיטורינו, לא היינו מוותרות לעולם.
עד כאן הקפה אלף.
סוג בית של קיטורים הם של מישהי שמקטרת במודע פשוט כדי לסבב אותך שלא תקנאי חלילה, וקיטורים שכאלה ראויים לכל גינוי, אין הדעת סובלתם ואין הבריות מפרגנות. למה? כובע!
ביקשתן דוגמא? בבקשה: "אין לך מושג איך נשבר לי הגב וכואבות לי הידיים מלארוז את כל המזוודות לפסח, והדרך – זוועה, הילדים לא מפסיקים לריב. ובכלל אני מותשת, כמה רצתי עד שמצאתי להם מספיק סטים כי במלון אני חייבת להוריד אותם כל סעודה בלוק אחר, קשה! קשה!"
או הרזה הזאת שאוכלת את כל עוגות השכבות שעל הבר ללא מינימום של מצפון: "אין לך מושג כמה השמנתי, אני פשוט בדיכאון, שום דבר כבר לא עולה עליי".
מילא נסעת למלון, מילא לא ניקית לפסח, מילא את נראית כמו דחליל, שיהיה לך לבריאות, אבל גם לקטר?! לא חושבת שהגזמת?!
רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887