מסופר שרבי נחמן הגיע לאומן כבר בחייו מפני שראה במקום הזה משמעות עמוקה הקשורה לתיקון נשמות.
שנים קודם לכן התחוללו גזרות קשות שבהן נהרגו יהודים רבים על קידוש השם, אשר נקראו קודשי אומן, והוא דיבר על גודל מעלת נשמותיהם.
כשהגיע בסוף ימיו אמר שיש לו שייכות למקום הזה ושהוא רוצה להיטמן שם, בין אותן נשמות קדושות, ועל כך שהם ממתינים לו שיעסוק בתיקונן.
לכן, כשנסתלק, קברו אותו באומן כפי רצונו, ומאז נעשה המקום נעשה מוקד עלייה לתלמידיו.
הרחבה היסטורית לאירועי אומן
בחציה השני של המאה ה-18 התחוללו באוקראינה מרידות נגד השלטון הפולני, והיהודים, שנחשבו קשורים לשלטון ולאצולה, נפגעו ראשונים. כנופיות ההיידמאקים הנהיגו כמה מרידות, והשיא היה ב-1768 למניינם בגל פרעות קשות במיוחד באזור קייב. יהודים רבים נמלטו לעיר המבצר אומן בתקווה למצוא בה הגנה.
איוון גונטה, מפקד צבאי שנשלח מטעם הפולנים לדכא את המרד, עבר לצד המורדים והנהיג אותם. כוחותיו פעלו גם נגד היהודים. רבים מיהודי הסביבה לא הצליחו להיכנס לעיר ונפגעו בעימותים מחוץ לעיר. כשכוחות המורדים נכנסו לאומן, יהודי העיר התכנסו בבית הכנסת הגדול, התפללו וקיוו להינצל, כשהם נאחזים באמונתם בשעה קשה זו.
הפורעים הציבו סמוך לבית הכנסת מתקן שנועד לאלץ את היוצאים להתכופף לצלב, והודיעו שמי שיעשה כן יינצל. היהודים שהתכנסו בבית הכנסת סירבו לכך ובחרו להישאר נאמנים לאמונתם גם מול סכנה גדולה. בעקבות זאת פרצו הפורעים פנימה ופגעו בקהילה, והמהומות נמשכו כמה ימים וגרמו לאבידות רבות בעיר ובסביבתה.
שלשה ימים השתוללו הפורעים: ה' ו' ו-ז' בתמוז, לא נחו ולא שקטו, עברו שוב ושוב על הררי הגופות, דקרו ושיסעו. ויהי מספר ההרוגים, בעיר ומחוצה לה, שלושים אלף.
רק מתי מעט, בודדים ממש, שהסתתרו במערה בקרבת העיר, ניצלו. רבי דוד חזן, איש צדיק וקדוש ועמו עוד יהודים מספר. היו אלה הניצולים היחידים מיהודי העיר וסביבתה. לאחר שתם מסע הרציחה, יצאו רבי דוד חזן ושאר המסתתרים ממחבואם, והחלו לאסוף את הגופות להביאם לקבורה. הגופות נערמו לכדי שני גבעות גבוהות, שכוסו בעפר, והמה טמונים בבית החיים העתיק בעיר אומן (בית החיים בו נטמן לאחר כ-40 שנה רבי נחמן מברסלב).