שלום וברכה,
אני אמא למשפחה ברוכה. בתקופת המלחמה היה מאתגר… אני רוצה להיות לילדים אבל קשה לי! אני קמה לתוך בכיות-מריבות-צעקות וזקוקה לשקט. מודה לה' על סיום המלחמה, אך כעת עולה בי חרדה מטורפת מהחופש הגדול. מה יהיה כשקייטנות יגמרו ונהיה צפופים יותר? הם לא תמיד שומעים בקולי. אני אוהבת אותם אבל מרגישה כלואה, כועסת, ורוצה לברוח.
אשמח לעצה, מרים.
שלום יקרה,
במעשיה שלנו, כל כת חוזרת במסע תיקון אל המלך, והפעם דרך השאלה: מי המלך שלכם? בואי נשאל אותי ואותך, למה אנחנו פה? מה יקר כאן?
במילים אוהב נאמן מלשון אמונה. כשנופלת מידת האמונה נופלת מידת החסד והאהבה ומתגברים אהבות רעות. אהבה ואמונה כרוכות זו בזו. כשאני אוהבת מישהו, אני נותנת בו אמון שהוא מיטיב איתי. הוא סומך עליי, ואני עליו. "לכתך אחרי במדבר".
כשאני באמון כלפי התפקיד שלי, בהסכמה לרצון־ה', אני מגלה בתוכי כוחות, שעוזרים לי להרים ראש מעל המים. רבינו גילה שהסוד הוא רק להחזיק מעמד. לא קל. אבל אם את באופן תמידי רוצה לברוח, תוכלי לעבוד על חיבור דרך השלמה של המקום שלך וקבלה. קבלת עול מלכות שמים, כי הסכמה זו אהבת ה' ואמונה בו.
נסי דמיון מודרך: תארי אותך מבחוץ. ביום הכי 'צפוף' שיש. קחי נשימה. כשאת נושמת, את יכולה להתחבר לאור ה' ולאור הצדיקים שמהם אנו מקבלים חיות.
לגלות את עצמך – דווקא מתוך הקושי
נסי לבחור בבוקר הזה, הוא כאן. הילדים מדפקים על מיטתך. ואת בוחרת לצאת מחווית חוסר האונים להסכמת הלב. בתוך הקיץ־קיץ הזה אמרי לעצמך "אני כאן ועכשיו. בדיוק כמו שה' רוצה". שימי לב איך את מרגישה. הוסיפי מילים משלך והקשיבי: מה הוא אומר לך?… אוהב אותך? מתגעגע אחר הכביסות שלך? כל דיבור שתשמעי הוא בחינת רוח הקודש – בהתבודדות אנחנו גם מקשיבים, למה שהנשמה מעלה, תקשיבי, תגלי בתוכך אור.

ככה, תלמדי את הנפש שילדים אינם מסוכנים כאריה בג'ונגל. אין צורך לברוח (מלבד ל'חדר־בריחה' של ההתבודדות…) בינתיים, פשוט תנשמי שוב. רק תישארי. תניחי ידיים על הלב ודברי איתו. הוא פה. מצאי את הכיף שלך איתם וכשיש ריבים, מחאי כפיים (זה מבטל מחלוקות… מקסימום יחשבו שהשתגעת…). העבודה הזו קדושה ויקרה ולפי הקושי – כך השכר.
מצאי את 'עמוד־השגרה' שלך, מה מייצב אותך? עבודה במשמרות? יציאות החוצה? הפסקות יזומות? בייביסיטר או דרכים יצירתיות להדביק אותם לכמה רגעים ולתת לך אויר? וכמובן, אי אפשר בלי. התבודדות! פינוק חובה. חמצן וכוח. כי איפה שהכי קשה לך, שם התיקון שלך וזה בסדר להנהן לגל, להוריד ראש, לחבק את הרגש שבא וממנו לחפש את ה'.
כשתתגברי ותבחרי כמו הגיבור, תמצאי את ה'יפת־תואר', את בת־המלכה. את הנשמה. יש רגע שבו את חוזרת לעצמך ולא אכפת לך מכלום. ולמה? כי שאלת את עצמך – מי המלך שלי? והסכמת ללכת אחריו. לבת־מלך יש מלכות, מידת המלכות – היא ביטול, אין לה משלה כלום, היא לא יודעת איך עושים, היא רק משקפת בתוכה תפילה והמתנה לישועת ה'. ואם לא מקשיבים לך, נסי להתחבר למלכות שלך, ילדים רגישים לתדר הזה "כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּחִינוֹת מַלְכוּת וְהוּא נִכָּר בְּקוֹלוֹ" (ליקו"מ חא, ל).
כשתבחרי לבחור ולא לברוח מהמלכות שלך, יקשיבו לך. האם את שומעת אותך? זה תהליך שעוברים אותו לאט לאט. נסי לדבר בקול בהתבודדות כדי לשמוע את עצמך. פעם שמעתי ממישהי: תתאמני לומר – "אבא, מה שאתה רוצה, איך שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה כמה שאתה רוצה – אני שלך". היא המליצה לומר את זה גם מול הבעל ומול הילד (נראה אותך:) למה? כי את המלכה בבית! שובי אלייך והיי משתמשת במלכותך, חשבי איך להוביל וסגלי לעצמך דיבור של מלכה. כזה שנשמע. קומי בבוקר כמו אחת שעוזרים לה, שלא זרקו אותה לבד לאנחות, את בת של מלך. תמשיכי. אל תתייאשי. אבא אוהב את החיפוש הזה והשאלה שלך נשמעת למעלה כמו תפילה. אוהבת. נאמנה. שמע־ישראל. ה' אלוקינו. השם אחד – שאוהב אותך בת מתוקה שלו.

רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887 / 03-3134270