כוח מובנה בנפש שלך שמנהל לך את המערכת, לא כדאי להכיר אותו?

האם שמעתם על כוח המדמה? מהו אותו כוח שרבי נחמן ורבי נתן החשיבו ככוח חשוב ומתעתע כל כל כך, ואיך כל זה קשור לפרי?

מהו כוח המדמה ואיך הוא משפיע על התפיסה וההתקדמות שלנו?

רבי נתן, ספר ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות ברכות הריח וברכות ההודאה א, אות א':

"על הריח מברך לפניו ואין מברך לאחריו כלום כי על כל הדברים הנאכלין צריכין לברך ברכה ראשונה וברכה אחרונה. והנראה לעניות דעתי שהוא על פי מה שכתב רבנו במאמר 'בודיא' בסימן כה שבכל מדרגה ומדרגה יש קלפה הקודמת לפרי, דהינו כח המדמה כח הבהמיות, עין שם. וצריך להכניע ולשבר אותו. והוא על ידי שמזכירין גדלת הבורא. ועל ידי זה נכנעין כמבאר בכונות הודו לה' קראו בשמו, עין שם...

ביאור:

על פי ההלכה, כל דבר שאוכלים, צריך לברך לפני ואחרי האכילה. לעומת זאת, כל מה מה שמברכים עליו ברכות הריח, אין מברכים לאחריו ברכה אחרונה כמו אוכל.
בהלכה זו רבי נתן מדבר מעניין כח המדמה, כוח עצום שנמצא בנפש שלנו, וכן כיצד הפרי הוא משל לחיים ולהתקדמות שלנו בחיים?
לכל אחד מאיתנו יש נשמה, מלאה עוצמות וכוח להאיר את העולם ולהתקרב לה׳. היכולת שלנו להאיר ולהתקדם, לעלות ממדרגה למדרגה בקדושה, תלויה ביכולת שלנו לקבל עוד אור וכלים נוספים.

בכל יום אפשר להתקדם ולקבל אור, אז מה מפריע לנו?
כאן בדיוק נכנס כוח המדמה, מהו כוח זה?
׳מדמה׳ הוא מלשון דמיון. החושים שלנו קולטים מידע מבחוץ, והשכל, באמצעות כוח המדמה, מצייר ומדמה את מה שהוא קולט מהחושים לנפש.
לדוגמה, כשמחזיקים בפרח חדש, החושים שלנו קולטים את הצבע, צורה, ריח ומשקל של הפרח, לאחר מכן, השכל באמצעות כוח המדמה מצייר לעצמו זיכרון של הפרח לפי הפרטים שקלט.

במקביל, הוא נותן לפרח רושם שיפוטי, כמו האם הפרח יפה ונעים או רע ומכוער.
כוח המדמה עוזר לנו לשפוט ולהשוות דברים חדשים על סמך דברים דומים וישנים מהעבר שכבר זכורים לנפש.
כך לדוגמה, אם מישהו לא אוהב עגבניה, במידה והוא יחזיק פלפל אדום, הדומה בצורתו לעגבניה, ייתכן ובלי לשים לב כוח המדמה ישפיע הרגשת דחייה וגועל משום שהוא מדמה דבר לדבר – את העגבנייה לפלפל, בעוד ששני הדברים שונים בטעמם לחלוטין.

לצערנו, בתרבות בה אנו חיים, לימדו את כוח המדמה האישי שלנו לזהות דברים טובים כרעים ודברים רעים כטובים, דבר שמעכב אותנו מלהיכנס לקדושה, לטהר ולזכך את עצמנו.
כך לדוגמה, העולם המערבי ׳שיחד׳ את חוש הטעם שלנו להאמין שאוכל טעים ולא בריא הוא עדיף על פני אוכל בריא, משום שמוסיפים חומרי טעם וריח המעוורים את הדעת והלשון לזהות שמדובר באוכל מלאכותי ומזיק.
באופן הזה העולם המערבי תעתע בכוח המדמה שלנו וגרם לבהמיות ותאוות אכילה להתפתח ולגדול בתוכנו, לזהות את האוכל הבריא ללא ערך וטעם, וממילא להעדיף את הטעים על פני הבריא.

דוגמה נוספת, החברה המערבית לימדה את ׳כוח המדמה׳ שלנו להאמין שמי שרוצה להיות מקובל צריך לשחק אותה ׳גבר – גבר׳, לא להראות רגשות, להתלבש כמו כולם ואפילו לבגוד במי שאנחנו באמת בפנים.
כתוצאה מכך, ומשום שיש לכל אחד מאיתנו צורך להיות אהוב ומקובל, כוח המדמה שלנו לימד אותנו להאמין שנכון לשקר, לבגוד במי שאנחנו ולהתנהג בצורה לא יפה כשצריך, רק כדי להיות מקובל ושיאהבו אותנו.

לכן, אומר רבי נתן, שעלינו לדעת לשבור ולהכניע את אותו כוח מדמה שלילי ושקרי שלמדו אותנו. לדעת, לזהות ולחנך את עצמנו מחדש לגבי תפיסות ודימויים מוטעים שהאמנו ולקחנו לעצמנו בשביל לחזור להיות טהורים.
להשיב את האמת, לפעול נכון ולהתקדם במדרגות הקדושה.

ממש כמו הפרי, לפני שמגיעים אליו עצמו, צריך להוריד את הקליפה.
כדי להגיע לקדושה, לחיבור לבורא עולם, צריך לברר ולהוריד את כוח המדמה השלילי התפיסות, הדמיונות וההבנות השקריות המפרידים בינינו לבין בורא עולם, בינינו לבין כוחות הנשמה שלנו, בינינו לבין האמת הנצחית.    

בהמשך הלכה זו, מלמד רבי נתן שכוח ההודיה לבורא עולם הוא זה שעוזר לברר ולהפריד בין הבהמיות לבין האור שנמצא בתוך המאכל. מכאן אנו לומדים שכשמחברים את האוכל והמעשים הגשמיים שלנו לבורא עולם, הנגועים בבהמיות ועלולים להשפיע על כוח המדמה לרעה, ע"י הודיה ודיבור לה', אפשר לזכות שאור הדעת והאמונה יעזרו לנו לברר ולשים לב לדברים הרעים שאנו קולטים ולהרחיק אותם מתוכנו, ובמקום זאת לדבוק בקדושה ודברים טובים שעוזרים לנו להתחבר לה' ולהעצים את הנשמה.