כָּל מַתָּנָה צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא גְּלוּיָה וּמְפֻרְסֶמֶת וְכוּ'. צְרִיכִין לִכְתֹּב בִּשְׁטַר מַתָּנָה כִּתְבוּהוּ בְּשׁוּקָא וְחִתְמוּהוּ בְּבָרָא וְכוּ':

אות א

כִּי אִיתָא בְּהַתּוֹרָה אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שַׁוְיָא לְחַבָּלָא (בְּסִימָן כה), שֶׁבְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם וּבְכָל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה יֵשׁ שָׁם דִּמְיוֹנוֹת וְכוּ' שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת הַקּוֹדְמִין לַפְּרִי וְסוֹבְבִים אֶת הַקְּדֻשָּׁה וְכוּ'. וּכְשֶׁאָדָם נֶעְתָּק מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה אֲזַי תֵּכֶף נִתְעוֹרְרִין הַקְּלִפּוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגָה וּמְסַבְּבִין אוֹתוֹ וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ אוֹתָם וּלְשַׁבְּרָם וְכוּ'. כִּי אֵין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שָׁוִין וְכוּ' וְכוּ'. וּפְנִימִיּוּת שֶׁל הַתַּחְתּוֹן נַעֲשֶֹה חִיצוֹנִיּוּת לְחִיצוֹנִיּוּת עֶלְיוֹן וְכוּ'. וַאֲזַי צְרִיכִין לְטַהֵר וּלְקַדֵּשׁ הַמָּקוֹם מֵחָדָשׁ וְכוּ'. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ הַקְּלִפּוֹת וְכוּ' אֶלָּא עַל יְדֵי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא, כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת שֶׁל הוֹדוּ. וְהַהִתְגַּלּוּת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא הוּא עַל יְדֵי צְדָקָה שֶׁנּוֹתְנִין לְעָנִי הָגוּן, כִּי עִקַּר הַגְּדֻלָּה וְהַפְּאֵר הוּא הִתְגַּלּוּת הַגְּוָנִין וְכֶסֶף וְזָהָב הֵן הֵן הַגְּוָנִין וְכוּ'. וְאֵין מְאִירִין אֶלָּא כְּשֶׁבָּאִים לְאִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי וְכוּ'. וּבִשְׁבִיל זֶה הָעַכּוּ"ם תְּאֵבִים לְמָמוֹן יִשְֹרָאֵל וְכוּ'. וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָאִין רָשִׁים כְּמוֹ הֱוֵי זָהִיר בָּרָשׁוּת וְכוּ', אֲבָל דַּע תֵּכֶף וּמִיָּד שֶׁהָעַכּוּ"ם מְקַבֵּל מָמוֹן מִיִּשְֹרָאֵל תֵּכֶף וּמִיָּד נִתְעַלֵּם הַפְּאֵר וְהַחֵן בְּתוֹךְ הַמָּמוֹן וְכוּ'. וְזֶהוּ שֶׁאֵין מְקָרְבִין אֶלָּא בִּשְׁעַת הֲנָיָתָן וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:

גַּם דַּע שֶׁכְּדֵי לְהַכְנִיעַ הַקְּלִפּוֹת שֶׁמְּסַבְּבִין בְּכָל מַדְרֵגָה, עַל זֶה צָרִיךְ שֶׁיְּעוֹרֵר שִֹמְחָה שֶׁל מִצְוָה עַל עַצְמוֹ, הַיְנוּ שֶׁיִּשְֹמַח עַל יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וְזָכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים הַמְקָרְבִין אוֹתוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת הוּא מְשַׁבֵּר הַקְּלִפּוֹת וְנִכְנָס לְמַדְרֵגָה שְׁנִיָּה, עַיֵּן שָׁם:

אות ב

וְזֶה יָדוּעַ וּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁבְּכָל הַמַּשָּא וּמַתָּן שֶׁעוֹשִֹין מְבָרְרִין נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים וְכַמְבֹאָר בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה 'אַשְׁרֵי' (בְּסִימָן לה) וּבְהַתּוֹרָה 'כִּי תֵצֵא לְמִלְחָמָה' (בְּסִימָן רפ), שֶׁעַל יְדֵי מַשָּא וּמַתָּן כְּתִקּוּנוֹ עוֹלִין מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה מֵעֲשִֹיָּה לִיצִירָה, כִּי מַשָּא וּמַתָּן כְּתִקּוּנוֹ הוּא בִּבְחִינַת הַקְרָבַת קָרְבַּן הַתָּמִיד וּקְטֹרֶת עַיֵּן שָׁם. וְעִקַּר הַבֵּרוּר הַנַּעֲשֶֹה עַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן הוּא נִגְמָר כְּשֶׁיּוֹצֵא הַדָּבָר מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת שֶׁאָז נִגְמָר הַמַּשָּא וּמַתָּן וְאָז עוֹלִין וּמִתְבָּרְרִין הַנִּיצוֹצוֹת כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁבְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא יֵשׁ שָׁם הַקְּלִפּוֹת הַקּוֹדְמִין לַפְּרִי הַמְסַבְּבִין אֶת הַקְּדֻשָּׁה, מֵחֲמַת זֶה צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לַעֲשֹוֹת הַמַּשָּא וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ בּוֹ הַקְּלִפּוֹת הַמְסַבְּבִין שָׁם כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן אֵין הַמִּקָּח נִגְמָר בִּדְבָרִים כִּי אִם בְּקִנְיָן עַל יְדֵי מְשִׁיכָה וְהַגְבָּהָה וְכוּ'. כִּי צְרִיכִין דַּיְקָא שֶׁיִּכָּנֵס הַדָּבָר לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל הַזּוֹכֶה בּוֹ עַל יְדֵי מְשִׁיכָה וְהַגְבָּהָה וְכַיּוֹצֵא, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא בָּא לִרְשׁוּתוֹ לֹא נִגְמָר הַבֵּרוּר וְעַל כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְרַצָּה לְמָכְרוֹ וְנִגְמַר הַמִּקָּח בִּדְבָרִים לְמָכְרוֹ, עֲדַיִן אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ וְיִתְגַּבְּרוּ מֵחָדָשׁ הַקְּלִפּוֹת בְּעֵת שֶׁיִּרְצֶה לְהַכְנִיס הַדָּבָר בִּרְשׁוּתוֹ וִיקַלְקְלוּ הַמִּקָּח. כִּי עִקַּר הִתְעוֹרְרוּתָם בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא הַדָּבָר מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת שֶׁאָז עִקַּר הָעֲלִיָּה וְהַבֵּרוּר וְכַנַּ"ל. עַל כֵּן אֵין הַמִּקָּח נִגְמָר בִּדְבָרִים לְבַד עַד שֶׁיַּעֲשֶֹה קִנְיָן מַמָּשׁ לְהַכְנִיסוֹ בִּרְשׁוּתוֹ עַל יְדֵי מְשִׁיכָה וְהַגְבָּהָה וְכוּ', כִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִכְנָס לִרְשׁוּתוֹ יְכוֹלִין לְהִתְעוֹרֵר וּלְקַלְקֵל הַמַּשָּא וּמַתָּן וְכַנַּ"ל:

אות ג

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנֶה שֶׁנֶּאֱמַר, וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ חֲכָמִים מְשִׁיכָה קוֹנָה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ, נִשְֹרְפוּ חִטֶּיךָ בָּעֲלִיָּה. כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַגְּוָנִין הוּא בְּמָמוֹן יִשְֹרָאֵל וְעַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַגְּוָנִין שֶׁבְּמָמוֹן יִשְֹרָאֵל נִכְנָעִין הַקְּלִפּוֹת שֶׁבְּכָל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי מִדִּבְרֵי תּוֹרָה כֶּסֶף קוֹנֶה, כִּי עַל יְדֵי הַכֶּסֶף נִתְגַּלִּין הַגְּוָנִין וְנִתְגַּלֶּה גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִכְנָעִין הַקְּלִפּוֹת וְנִגְמָר הַמִּקָּח, כִּי אֵין יְכוֹלִין לְקַלְקְלוֹ עוֹד, כִּי כְּבָר נִכְנְעוּ עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַגְּוָנִין שֶׁבְּכֶסֶף יִשְֹרָאֵל וְכַנַּ"ל, וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת מִדְּאוֹרַיְתָא כֶּסֶף קוֹנֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ, 'וְקָם לוֹ' דַּיְקָא, שֶׁעַל יְדֵי הַכֶּסֶף יֵשׁ תְּקוּמָה וַעֲלִיָּה לְהַמִּקָּח, דְּהַיְנוּ לְהַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּהַמַּשָּא וּמַתָּן, כִּי עַל יְדֵי הַכֶּסֶף נִתְגַּלִּין הַגְּוָנִין וְנִכְנָעִין הַקְּלִפּוֹת וְאָז יֵשׁ תְּקוּמָה וַעֲלִיָּה לְהַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּהַמַּשָּא וּמַתָּן וְעַל יְדֵי זֶה נִגְמָר הַמִּקָּח מִדְּאוֹרַיְתָא וְכַנַּ"ל. אַךְ מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ חֲכָמִים מְשִׁיכָה קוֹנָה וְכוּ', כִּי בֶּאֱמֶת אַף עַל פִּי שֶׁבְּהַמָּמוֹן הוּא הִתְגַּלּוּת הַגְּוָנִין אֲבָל אֵין זֶה אֶלָּא אֵצֶל אִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי וְגַם אֶצְלוֹ אֵין מְאִירִין הַגְּוָנִין כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכֶה לְתַקֵּן מָמוֹנוֹ עַל יְדֵי צְדָקָה לְעָנִי הָגוּן, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן רָאוּ חֲכָמִים שֶׁעַל פִּי רֹב הָעוֹסְקִים בְּמַשָּא וּמַתָּן אֵין זוֹכִים לְתַקֵּן מָמוֹנָם בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי וַאֲזַי אֵין מְאִירִין אֶצְלָם הַגְּוָנִין בִּשְׁלֵמוּת וְעַל כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקִּבֵּל הַכֶּסֶף נִתְרַצָּה לִמְכֹּר הַחֵפֶץ לַחֲבֵרוֹ, וְזֶה נִמְשָׁךְ בְּשָׁרְשׁוֹ מֵהִתְנוֹצְצוֹת הַגְּוָנִין שֶׁבְּהַמָּמוֹן. אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן לֹא נִכְנְעוּ הַקְּלִפּוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגָה וִיכוֹלִין לְקַלְקֵל הַמַּשָּא וּמַתָּן מֵחֲמַת שֶׁתֵּכֶף אַחַר כָּךְ נִתְעַלְּמוּ הַגְּוָנִין מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא תִּקֵּן מָמוֹנוֹ בִּשְׁלֵמוּת וְכַנַּ"ל וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְעִנְיַן הַמָּמוֹן שֶׁבָּא לְיַד הָעַכּוּ"ם שֶׁאֵין הַגְּוָנִין מְאִירִין רַק לְפִי שָׁעָה וְאַחַר כָּךְ נִתְעַלְּמִין אוֹרָם וְכוּ' כַּנַּ"ל. כְּמוֹ כֵן לְהַבְדִּיל אֲפִלּוּ אֵצֶל אִישׁ יִשְֹרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁבְּעֵרֶךְ הָעַכּוּ"ם מְאִירִין אֶצְלוֹ הַגְּוָנִין, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁלֹּא תִּקֵּן מָמוֹנוֹ כָּרָאוּי אֵין מְאִירִין גַּם אֶצְלוֹ בִּשְׁלֵמוּת רַק מִתְנוֹצְצִין לְפִי שָׁעָה מִתּוֹךְ הֶעְלֵמָן וּמִתְעַלְּמִין מִיָּד, וְעַל כֵּן אֵין הַקְּלִפּוֹת נִכְנָעִין עַל יְדֵי הַכֶּסֶף לְבַד, כִּי אֵין הַגְּוָנִין מְאִירִין בָּהֶם בִּשְׁלֵמוּת וְעַל כֵּן אֵין נִגְמָר הַמִּקָּח עַל יְדֵי הַכֶּסֶף וְכַנַּ"ל. כִּי עִקַּר גְּמַר הַמִּקָּח הוּא כְּפִי הַכְנָעַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁאָז נִשְׁלָם הַבֵּרוּר וְכַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ שָׁם, וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ חֲכָמִים מְשִׁיכָה קוֹנָה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ, נִשְֹרְפוּ חִטֶּיךָ בָּעֲלִיָּה. כִּי מֵאַחַר שֶׁלֹּא תִּקֵּן מָמוֹנוֹ וְלֹא נִתְגַּלּוּ הַגְּוָנִין עַל יָדוֹ, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּתְגָּרוּ וְיִתְאַחֲזוּ הַקְּלִפּוֹת בְּהַמָּמוֹן בְּיוֹתֵר, כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָֹה אֱלֹקִים. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְתַקֵּן מָמוֹנוֹ עַל יְדֵי הַצְּדָקָה אֲזַי נִתְגַּלִּין הַגְּוָנִין שֶׁהֵם גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא עַל יְדֵי מָמוֹנוֹ, וְזוֹכֶה לְהַכְנִיעַ הַקְּלִפּוֹת שֶׁבְּכָל מַדְרֵגָה עַל יְדֵי מָמוֹנוֹ כַּנַּ"ל. אֲבָל לְהֵפֶךְ כְּשֶׁאֵין מְתַקֵּן מָמוֹנוֹ עַל יְדֵי הַצְּדָקָה אֲזַי נִתְאַחֲזִין הַקְּלִפּוֹת בְּהַמָּמוֹן דַּיְקָא. מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ שָׁם קְדֻשָּׁה גָּבֹהַּ נֶעְלֶמֶת שֶׁהֵם הַגְּוָנִין עִלָּאִין שֶׁנִּתְעַלְּמוּ שָׁם, שֶׁכְּשֶׁאֵין מְאִירִין כָּרָאוּי הֵם נֶאֱחָזִין שָׁם בְּיוֹתֵר כִּי הֵם כְּרוּכִים תָּמִיד אַחַר הַקְּדֻשָּׁה הַגָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר. וּמִזֶּה בָּא גֹּדֶל הִתְגַּבְּרוּת תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁהַמָּמוֹן בְּשָׁרְשׁוֹ יֵשׁ בּוֹ קְדֻשּׁוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד שֶׁהֵם הַגְּוָנִין עִלָּאִין שֶׁמְּלֻבָּשִׁין בּוֹ. וּכְשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְגַלּוֹת הֶאָרַת הַגְּוָנִין עַל יְדֵי צְדָקָה לְעָנִי הָגוּן אֲזַי הַקְּלִפּוֹת נֶאֱחָזִין בְּהַמָּמוֹן בְּיוֹתֵר וְעַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן. וּמִזֶּה בָּאִים כָּל הַהַכְחָשׁוֹת וְהַשִּׁנּוּיִים וְהָעַוְלוֹת שֶׁבְּמַשָּא וּמַתָּן אִם אֵין מִתְגַּבְּרִים עַל תַּאֲוָתוֹ לְמָמוֹן חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ, שֶׁאֵין מָעוֹת קוֹנֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ נִשְֹרְפוּ חִטֶּיךָ בָּעֲלִיָּה, 'בָּעֲלִיָּה' דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ בְּעֵת שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּהַסְּחוֹרָה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, אָז שָׁלְטוּ הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם מַזִּיקֵי עָלְמָא. וְהֵם בְּחִינַת אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְכוּ'. וְעַל יְדֵי זֶה נִשְֹרְפוּ הַחִטִּים וְהַסְּחוֹרָה:

אות ד

וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהַרְחִיק עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר מִלְּקַבֵּל מַתָּנוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְשֹוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה. כִּי עֲלִיַּת הַקְּדֻשָּׁה קָשֶׁה שֶׁיִּהְיֶה בְּחִנָּם כִּי אִם בְּכֶסֶף מָלֵא, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ לְעִנְיַן קְנִיַּת הַמִּצְוֹת וּמַעֲשִֹים טוֹבִים שֶׁצְּרִיכִין לִקְנוֹתָם בַּאֲגַר שְׁלִים, כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא נִקְרֵאת חִנָּם כַּיָּדוּעַ. וְעַל כֵּן כְּשֶׁמְּקַבֵּל הַחֵפֶץ בְּחִנָּם בְּמַתָּנָה קָשֶׁה מְאֹד לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ שָׁם וַאֲזַי יְכוֹלִין לְהִתְאַחֵז בּוֹ הַקְּלִפּוֹת הַמְסַבְּבִין שֶׁבְּכָל מַדְרֵגָה וִיכוֹלִין לְהַפְסִיד חִיּוּתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַקְּלִפּוֹת הֵם סִטְרָא דְּמוֹתָא וְעַל כֵּן שֹוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה:

אות ה

וְעַל כֵּן צְרִיכִין לִכְתֹּב בִּשְׁטַר מַתָּנָה כִּתְבוּהוּ בְּשׁוּקָא וְחִתְמוּהוּ בְּבָרָא, כִּי עִקַּר הָעֲלִיָּה הִוא בִּבְחִינַת חִיצוֹנִיּוּת, שֶׁפְּנִימִיּוּת תַּחְתּוֹן נַעֲשֶֹה חִיצוֹנִיּוּת לְחִיצוֹנִיּוּת עֶלְיוֹן וּבִפְרָט עֲלִיַּת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּהַמַּשָּא וּמַתָּן, שֶׁהַמַּשָּא וּמַתָּן בִּכְלָל הוּא בִּבְחִינַת עֲבוֹדוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, (רַק שֶׁגַּם בִּבְחִינַת חִיצוֹנִיּוּת בְּעַצְמוֹ בְּוַדַּאי יֵשׁ פְּנִימִיּוּת וְחִיצוֹנִיּוּת כַּמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת). וְעַל כֵּן בְּהַמַתָּנָה מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם קָשֶׁה לְבָרֵר כַּנַּ"ל, עַל כֵּן בְּקַל יְכוֹלִין לְהִתְאַחֵז הַקְּלִפּוֹת שֶׁנֶּאֱחָזִין בִּבְחִינַת חִיצוֹנִיּוּת וִיקַלְקְלוּ הַמַּתָּנָה וְיַכְנִיסוּ בְּלֵב הַנּוֹתֵן שֶׁיְּשַׁנֶּה דִּבּוּרוֹ וּרְצוֹנוֹ וִיקַלְקֵל הַמַּתָּנָה. עַל כֵּן אֵין הַמַּתָּנָה נִגְמֶרֶת עַד שֶׁתִּהְיֶה מְפֻרְסֶמֶת וּגְלוּיָה לַכֹּל וְיִכְתֹּב בְּהַשְּׁטַר מַתָּנָה כִּתְבוּהוּ בְּשׁוּקָא וְחִתְמוּהוּ בְּבָרָא, כִּי בַּשּׁוּק וּבַחוּץ שָׁם עִקַּר אֲחִיזָתָם שֶׁל הַקְּלִפּוֹת שֶׁנִּקְרָאִים עַל שֵׁם זֶה חִיצוֹנִים, עַל כֵּן צְרִיכִין לְפַרְסֵם בִּשְׁטַר מַתָּנָה כִּתְבוּהוּ בְּשׁוּקָא וְכוּ' שֶׁצִּוָּה לִכְתֹּב בַּשּׁוּק וּבַחוּץ, כִּי הוּא נוֹתֵן הַמַּתָּנָה בְּלֵב שָׁלֵם כְּדֵי לְבַטֵּל קִטְרוּג הַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים עַל יְדֵי שֶׁמּוֹדִיעִים הַמַּתָּנָה בַּשּׁוּק וּבַחוּץ שֶׁשָּׁם מְקוֹם אֲחִיזָתָם כַּנַּ"ל:

אות ו

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ. וְלָמְדוּ מִשַּׁבָּת שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִתְּנָהּ לְיִשְֹרָאֵל, לֵךְ וְהוֹדִיעֵם וְכוּ'. כִּי צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ מִקֹּדֶם לַחֲבֵרוֹ שֶׁרוֹצֶה לִתֵּן לוֹ מַתָּנָה כְּדֵי שֶׁיָּכִין אֶת עַצְמוֹ לְקַבֵּל הַמַּתָּנָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְגַּבֵּר אֶת עַצְמוֹ לְקַבֵּל הַמַּתָּנָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ עַל יְדֵי זֶה לְבָרֵר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּהַחֵפֶץ שֶׁל הַמַּתָּנָה, כִּי מֵחֲמַת שֶׁבְּמַתָּנָה קָשֶׁה לְבָרֵר כַּנַּ"ל, עַל כֵּן צָרִיךְ הֲכָנָה מִקֹּדֶם וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ:

אות ז

וְזֶה בְּחִינַת שַׁבָּת, שֶׁהִיא מַתָּנָה טוֹבָה שֶׁהָיְתָה בְּבֵית גְּנָזָיו שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מוֹדִיעַ לָנוּ קֹדֶם שֶׁנְּתָנָהּ לָנוּ כְּדֵי שֶׁנִּתְגַּבֵּר לְהָכִין אֶת עַצְמֵנוּ לְקַבֵּל אֶת הַמַּתָּנָה טוֹבָה וִיקָרָה הַזֹּאת. כִּי שַׁבָּת צָרִיךְ הֲכָנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ וְכוּ'. וְעַל כֵּן גַּם עַתָּה שֶׁכְּבָר נָתַן לָנוּ ה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו אֶת הַשַּׁבָּת, אָנוּ צְרִיכִין בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ לְהָכִין אֶת עַצְמֵנוּ לְקַבֵּל מַתָּנָה טוֹבָה הַזֹּאת וְשַׁבָּת שְׁמָהּ וְזֶהוּ בְּחִינַת זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ – זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת, שֶׁאִם נִזְדַּמְּנָה לְךָ מָנָה יָפָה תְּהֵא מַזְמִינוֹ לְשַׁבָּת, הַיְנוּ בְּחִינַת הֲכָנָה בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל לְקַבֵּל אֶת הַמַּתָּנָה טוֹבָה שֶׁהִיא שַׁבָּת. וְזֶהוּ בְּחִינַת כְּלַל כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם שֶׁנִּקְרָא עֶרֶב שַׁבָּת וְהָעוֹלָם הַבָּא נִקְרָא שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה:

מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת וְכוּ'. כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, כְּלוּם עָשָֹה לִי מְזוּזָה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בַּיִת וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַשִּיחָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִֹיּוֹת, עַיֵּן שָׁם. וְכָל הָעֲבוֹדָה שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְוֹת שֶׁצִּוָּה אוֹתָנוּ לַעֲשֹוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם הֵם רַק הֲכָנוֹת שֶׁצְּרִיכִין אָנוּ לְהָכִין אֶת עַצְמֵנוּ לְקַבֵּל מַתְּנַת יָדוֹ הַטּוֹבָה שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לִתֵּן לָנוּ בְּרַחֲמָיו לֶעָתִיד. כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַתּוֹרָה וּמִצְוֹת קַלִּים וּנְעִימִים לַעֲשֹוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכוּ' וּמִן הַדִּין אֵין רָאוּי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שָֹכָר וְכָל הַשָּכָר טוֹב שֶׁיִּתֵּן הוּא רַק מַתְּנַת חִנָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וּלְךָ ה' הַחָסֶד כִּי אַתָּה תְּשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵֹהוּ. וְכָל הַמִּצְוֹת הֵם רַק בְּחִינַת הֲכָנוֹת לְקַבֵּל עַל יָדָם מַתְּנַת חִנָּם מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא הַשָּכָר שֶׁל אוֹתָהּ הַמִּצְוָה. כְּגוֹן לְמָשָׁל עַל יְדֵי שֶׁאָנוּ לוֹבְשִׁין צִיצִית עַל יְדֵי זֶה אָנוּ מְכִינִים עַצְמֵנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּאוֹר הַצִּיצִית וְלִזְכּוֹת לַחֲלוּקָא דְּרַבָּנָן וְכוּ'. וְכֵן עַל יְדֵי מִצְוַת תְּפִלִּין אָנוּ מְכִינִים עַצְמֵנוּ לְהִתְעַטֵּר בְּכִתְרֵי דְּמַלְכָּא שֶׁהֵם אוֹרוֹת הַתְּפִלִּין בְּשָׁרְשָׁם. כִּי בְּוַדַּאי עַל פִּי דִּין אֵין מַגִּיעַ לְהָאָדָם שָֹכָר נִפְלָא וְנוֹרָא כָּזֶה בִּשְׁבִיל צִיצִית וּתְפִלִּין שֶׁהֵם קַלִּים וּנְעִימִים לַעֲשֹוֹתָם וְכָל הַשָּכָר שֶׁיְּקַבֵּל עֲבוּרָם הוּא רַק מַתְּנַת חִנָּם. רַק שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו חָמַל עָלֵינוּ וְצִוָּה עָלֵינוּ לַעֲשֹוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם אֵלּוּ הַמִּצְוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כֵּלִים וְכֹחַ לְקַבֵּל מַתְּנַת חִנָּם שֶׁלּוֹ, וְכֵן בִּשְׁאָרֵי הַמִּצְוֹת. וְכֵן כָּל הַמִּצְוֹת לֹא תַעֲשֶֹה הִזְהִיר אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא לַעֲשֹוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא נָבוֹא מְלֻכְלָכִים חַס וְשָׁלוֹם, לְהִלּוּלָא דְּמַלְכָּא. וְהוּא כְּמוֹ מֶלֶךְ שֶׁמַּזְהִיר וּמוֹדִיעַ מִקֹּדֶם לְאוֹהֲבָיו שֶׁרוֹצֶה לִתֵּן לָהֶם מַתָּנוֹת יְקָרוֹת וּסְגֻלּוֹת נוֹרָאוֹת וְנִשְֹגָּבוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַן פְּלוֹנִי. וּמֵאַהֲבָתוֹ וְחֶמְלָתוֹ הוּא מוֹדִיעָם תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיָּכִינוּ עַצְמָם לָזֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ מְלֻכְלָכִים חַס וְשָׁלוֹם, בְּטִיט וְצוֹאָה לִסְעֻדַּת הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הַמֶּלֶךְ וְסִיעָתוֹ, כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְקַבֵּל מַתְּנוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת כְּשֶׁהֵם מְלֻכְלָכִים חַס וְשָׁלוֹם. גַּם צְרִיכִים לְהָכִין לְעַצְמָם מַלְבּוּשִׁים נָאִים וִיקָרִים וְכַמָּה מִינֵי רֵיחוֹת טוֹבוֹת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן וְכוּ' וְכַמָּה מִינֵי קִשּׁוּטִים יָפִים וְנָאִים שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לִכְנֹס בָּהֶם בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ בֵּין גְּדוֹלָיו וְשָֹרָיו וַעֲבָדָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים וְאָז יוּכְלוּ לְקַבֵּל מַתְּנַת יָדוֹ הַטּוֹבָה. וּבְחֶמְלָתוֹ הַגְּדוֹלָה הֵכִין לָהֶם מִקֹּדֶם כָּל הַדְּבָרִים וְהַחֲפָצִים שֶׁצְּרִיכִים לַעֲשֹוֹת וּלְתַקֵּן מֵהֶם מַלְבּוּשִׁים וּכְתָרִים כָּאֵלּוּ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לִכְנֹס בָּהֶם בְּהֵיכְלָא דְּמַלְכָּא וְכָל מִינֵי בְּשָֹמִים וְרֵיחוֹת טוֹבוֹת שֶׁיִּתְבַּשְּמוּ בָּהֶם מִקֹּדֶם. וְצִוָּה לָהֶם וְהִזְהִיר לָהֶם שֶׁבְּכָל הַזְּמַן שֶׁנָּתַן לָהֶם מִקֹּדֶם לְהָכִין עַצְמָן לַסְּעֻדָּה, שֶׁבְּכָל הַזְּמַן הַזֶּה יַעַסְקוּ לַעֲשֹוֹת וּלְתַקֵּן אֵלּוּ הַמַּלְבּוּשִׁים הַיְקָרִים וְכָל אֵלּוּ הַכְּתָרִים הַקְּדוֹשִׁים. וְשָׁלַח לָהֶם שְׁלוּחָיו הַנֶּאֱמָנִים לְלַמְּדָם וּלְהוֹדִיעָם אֵיךְ לַעֲשֹוֹתָם וּלְתַקְּנָם בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ לְשָׁם בִּלְבוּשִׁים וּכְתָרִים וְתִקּוּנִים הַנְּהוּגִים שָׁם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיְּשׁוּ בֵּין כָּל הַקְּרוּאִים לְשָׁם. וּבְיוֹתֵר וְיוֹתֵר צִוָּה לָהֶם וְהוֹדִיעָם עַל יְדֵי שְׁלוּחָיו מִמַּה לְּהִתְרַחֵק. וְהִזְהִירָם מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ וְלֹא יְלַכְלְכוּ עַצְמָן חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל הַדְּבָרִים הַמְתֹעָבִים שָׁם, וּמֵרֹב חֶמְלָתוֹ הוֹדִיעָם גַּם כֵּן עַל יְדֵי נֶאֱמָנָיו בְּמַה יִּרְחֲצוּ וִיטַהֲרוּ עַצְמָן מִלִּכְלוּכִים אֵלּוּ אִם יִכָּשְׁלוּ לִפְעָמִים וְלֹא יִהְיוּ נִזְהָרִין מֵהֶם חַס וְשָׁלוֹם. וְתִקֵּן לָהֶם כַּמָּה וְכַמָּה מַעְיָנוֹת קְדוֹשׁוֹת וְכַמָּה עֵצוֹת וְתִקּוּנִים לִרְחֹץ וּלְנַקּוֹת עַצְמוֹ מִכָּל זֶה. עַד שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא מְלֻכְלָךְ מְאֹד, וּמְטֻבָּל בְּשַׁחַת וּמְטֻבָּע בִּיוֵן מְצוּלָה וּמְלֻבָּשׁ בִּבְגָדִים צוֹאִים חַס וְשָׁלוֹם, גַּם הוּא יָכוֹל לְנַקּוֹת עַצְמוֹ וְלִרְחֹץ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ בְּאֵלּוּ הַמַּעְיָנוֹת הַנּוֹבְעִים שֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן וְכָל מִינֵי רֵיחוֹת נִפְלָאִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לַהֲפֹךְ כָּל מִינֵי רֵיחוֹת רָעִים לְרֵיחוֹת טוֹבִים וִיקָרִים. וְהוֹדִיעָם שֶׁבְּכָל הַזְּמַן שֶׁנָּתַן לָהֶם יֵשׁ בְּיָדָם לִקַּח מִכָּל הַחֲפָצִים וְהַבְּשָֹמִים אֲשֶׁר הֵכִין לָהֶם וּלְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהִתְקַשֵּׁט בָּהֶם כְּמוֹ שֶׁיִּרְצוּ, וְלִטְבֹּל וּלְטַהֵר עַצְמָם בְּכָל הַמַּעְיָנוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הָאֵלֶּה שֶׁמְּטַהֲרִין וּמְנַקִּין אוֹתָם מִכָּל הַלִּכְלוּכִים כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לָבוֹא נְקִיִּים וּטְהוֹרִים לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ מְקֻטָּרִים מֹר וּלְבוֹנָה, מְלֻבָּשִׁים בִּלְבוּשִׁים קְדוֹשִׁים וּנְקִיִּים הַנְּהוּגִים שָׁם מֻכְתָּרִים בְּכִתְרֵי דְּמַלְכָּא. וְאָז יוּכְלוּ לְקַבֵּל כָּל הָאוֹצְרוֹת מַתְּנַת חִנָּם אֲשֶׁר הֵכִין לָהֶם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה וְכוּ', אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָהֶם. וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מִמֵּילָא. נִמְצָא שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת וּמַעֲשִֹים טוֹבִים הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ מִמַּה שֶּׁהֵכִין לָנוּ בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ. וּכְתִיב, מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם וְאֵין רָאוּי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שָֹכָר. רַק שֶׁבְּרַחֲמָיו רָצָה לְזַכּוֹת אוֹתָנוּ לִתֵּן לָנוּ אוֹצְרֵי מַתְּנַת חִנָּם כָּאֵלֶּה, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָנוּ תּוֹרָה וּמִצְוֹת שֶׁהֵם כֻּלָּם תִּקּוּנִים וַהֲכָנוֹת לְקַבֵּל עַל יָדָם רַב טוּב הַצָּפוּן, שֶׁהֵם אוֹצְרֵי מַתְּנַת חִנָּם שֶׁרוֹצֶה לִתֵּן לָנוּ בְּחַסְדּוֹ וּבְרַחֲמָיו וְכַנַּ"ל. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אַל תִּהְיוּ כָּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס אֶלָּא וְכוּ', הַיְנוּ כִּי בְּוַדַּאי נְקַבֵּל רַב טוּב אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה עַל יְדֵי מַעֲשֵֹינוּ הַטּוֹבִים, רַק שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לֵידַע הָאֱמֶת שֶׁכְּפִי שׁוּרַת הַדִּין אֵין מַגִּיעַ לָנוּ פְּרָס מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ וְכַנַּ"ל רַק שֶׁכָּל עֲבוֹדָתֵנוּ הִוא שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, רַק שֶׁעַל יְדֵי עֲבוֹדָתֵנוּ וּמַעֲשֵֹינוּ הַטּוֹבִים יִהְיֶה לָנוּ הֲכָנָה לְקַבֵּל חַסְדּוֹ הַגָּדוֹל שֶׁהֵם אוֹצְרֵי מַתְּנַת חִנָּם שֶׁיִּתֵּן לָנוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהֵכִין אֶת עַצְמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם לִסְעוּדְתָּא דְּמַלְכָּא וּגְדוֹלָיו וּמְיֻדָּעָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְלַשְּרִֵידִים אֲשֶׁר ה' קוֹרֵא וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְזֶהוּ, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר וְהָעוֹלָם הַבָּא לִטְרַקְלִין, הַתְקֵן עַצְמְךָ בַּפְּרוֹזְדוֹר כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין, הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁכָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם הִוא רַק בִּבְחִינַת הֲכָנוֹת כְּדֵי לִכְנֹס בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ בְּחִינַת הַתְקֵן עַצְמְךָ בַּפְּרוֹזְדוֹר כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין וְכַנַּ"ל:

אות ח

וְזֶהוּ בְּחִינַת גּוֹדֶל הַמַּעֲלָה שֶׁאֵין לְמַעֲלָה מִמֶּנָּה, שֶׁהוּא הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים וְלִירֵאִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים. כִּי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הֵם מוֹדִיעִים לָנוּ בְּכָל פַּעַם אוֹצְרֵי מַתְּנוֹתָיו הַטּוֹבִים שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לִתֵּן לָנוּ בְּרַחֲמָיו. וּמוֹדִיעִים לָנוּ בְּכָל עֵת אֵיךְ לְהָכִין אֶת עַצְמֵנוּ לְקַבְּלָם, וְנוֹתְנִים לָנוּ עֵצוֹת אֵיךְ לְנַקּוֹת וּלְטַהֵר עַצְמֵנוּ וּלְבוּשֵׁנוּ מִכָּל מָה שֶׁנִּכְשַׁלְנוּ עַד הֵנָּה. כִּי כָּל צַדִּיק הַדּוֹר הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר השי"ת מוֹדִיעַ עַל יָדוֹ לָנוּ אֶת כָּל הַמַּתָּנוֹת טוֹבוֹת שֶׁרוֹצֶה לִתֵּן לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה וכו'. וּכְתִיב אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר הוּא חוֹפֵר בְּאֵרוֹת וּמְעַיְּנוֹת חֲדָשׁוֹת, מַעְיָנוֹת הַיְּשׁוּעָה שֶׁאֵינָם פּוֹסְקִין, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכְלוּ לְטַהֵר בָּהֶם כָּל הַפְּגוּמִים וְהַמְּלֻכְלָכִים וְהַמְּתֹעָבִים שֶׁבָּעוֹלָם וּלְהִתְרַפְּאוֹת בָּהֶם מִכָּל מִינֵי חֲלָאִים וּמַכְאוֹבוֹת רָעִים בְּגוּף וְנֶפֶשׁ, וּלְהִתְרַחֵץ וּלְהִתְבַּשֵּׂם עַל יָדָם בְּכָל מִינֵי רֵיחוֹת טוֹבוֹת. כִּי השי"ת מוֹדִיעַ דַּרְכֵי טוּבוֹ וַחֲסָדָיו הַנִּפְלָאִים לַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ חַסָדִים חֲדָשִׁים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וְעוֹשֶׂה חֶסֶד חִנָּם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. כִּי אֲפִלּוּ בְּכָל יוֹם וְיוֹם נִמְשָׁכִין חַסָדִים חֲדָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו. חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רָבָה אֱמוּנָתְךָ. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רש"י שָׁם שֶׁהַחַסָדִים מִתְחַדְּשִׁים בְּכָל בֹּקֶר, מִכָּל שֶׁכֵּן בְּכָל שָׁבוּעַ וּבְכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מִכָּל שֶׁכֵּן בְּכָל דּוֹר וְדוֹר. כִּי סוֹף כָּל סוֹף חַסְדוֹ יִתְגַּבֵּר עָלֵינוּ עַד שֶׁיָּבִיא לָנוּ מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְיִגְאַלֵנוּ מִכָּל הַצָּרוֹת וְהַמְּצוּקוֹת שֶׁסָּבַלְנוּ בִּפְרָט בְּעִתִּים הַלָּלוּ, הַמָּקוֹם יְרַחֵם. וּבְוַדָּאִי כָּל שָׁנָה וְכָל יוֹם שֶׁבָּא מְאֻחָר, הוּא קָרוֹב יוֹתֵר לְבִּיאַת מָשִׁיחַ וְנִמְשַׁךְ עָלָיו חֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁמַּמְשִׁיךְ מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, כְּמוֹ שִׁכְתּוּב וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ. אַךְ כָּל אֵלּוּ הַחֲסָדִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהוּא ית' רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ בְּכָל עֵת, אֵין מִי שֶׁיֶּדַע מֵהֶם כִּי אִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. וְכָל מֵי שֶׁמְּקֹרָב אֵלָיו הוּא מוֹדִיעַ לוֹ רַחֲמָיו וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל עַד אֵין חֵקֶר, אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים יָכוֹל לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לְקַבֵּל אוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם שֶׁלּוֹ. וְהָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה וְהָרָצוֹן שֶׁיֶּדַע הָאֱמֶת בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה עַל מָה אָתֵי בֵּהַאי עַלְמָּא. וְאָז בַּוַּדָּאִי יִרְצֶה וְיִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד לְשׁוּב אֵלָיו יתב' וְיַחְתּוֹר בְּכָל כּוֹחוֹ לְהִתְקָרֵב לַאֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים שֶׁיּוֹדְעִים לְחַזְּקוֹ וּלְיָיעַצוֹ עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת וּנְכוֹנוֹת, כְּפִי מָה שֶׁקִּבְּלוּ מֵרַבּוֹתֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה לָשׁוּב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֶלֹקֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלֹחַ:

אות ט

וכל זה כלול ומרומז בסוף התורה הנ"ל, מ"ש שם שכדי להכניע הקליפות שבכל מדריגה הוא ע"י שמחה של מצוה, ע"י שיזכור חסדו הגדול שזכה להתקרב להשי"ת ולצדיקים וכו' כנ"ל ע"ש. כי כל מי שרוצה לגשת אל הקודש להתקרב להשי"ת ולתורתו, מתגברין ומתפשטין נגדו בכל פעם מאד מאד, וכל מה שרוצה להתחזק ולהתגבר, מתפשטין כנגדו יותר ויותר, בבחי' 'פשטוהו ולא עייל לתרעא' הנאמר בהתורה הנ"ל, שהס"א שהם הדמיונות והתאוות והבלבולים והמניעות וכו' וכו' מתפשטים נגדו בכל פעם מאד מאד ואינם מניחין אותו ליכנס לשערי הקדושה. ומחמת זה רבים נכשלו ונפלו, כי בתחילה התחילו קצת להתקרב להש"י ועסקו בתורה קצת וכו'. אבל אח"כ ע"י עוצם ההתפשטות וההשתטחות הנ"ל של המניעות והתאוות והבלבולים וכו' שהתפשטו כנגדם מאד בכל פעם, עי"ז טעו בעצמן כאלו אפס תקוה ח"ו ונתרחקו כמו שנתרחקו. ובאמת טעו הרבה בזה, כמו שאמר אז אדמו"ר ז"ל, שבזה טועין החסידים הרבה מה שסוברין שהתגברות התאוות נגדם הוא מחמת שנפלו ממדריגתם, לא כן הוא אדרבא מחמת שצריכים לעלות מדרגא לדרגא, עי"ז מתגברים ומתפשטים כנגדם הדמיונות והתאוות וכו' כ"כ (כמבואר שם בסוף). אך עיקר העצה לזה שיזכיר א"ע בכל עת גודל חסדו וטובו הגדול של השי"ת ואל ישכח כל גמוליו. ויזכור היטב את כל החסד הגדול שעשה השי"ת עמו ולא עשהו גוי וקירבו להישרים ותמימים היונקים מצדיקי אמת. וישמח מאד בכל הנקודות טובות שזיכהו השי"ת מעודו. ועי"ז יזכה להתגבר בכל פעם נגד גודל ההתפשטות של הקליפות שמתפשטים בכל דרגא ודרגא ויעבור לבטח עליהם. וכשנדקדק בדברי אדמו"ר ז"ל שבתורה הנ"ל, נמצא שגם עצה הזאת הוא בחי' עצה הראשונה שכתב שם, שלהתגבר נגד הקליפות שבכל דרגא הוא ע"י התגלות גדולת הבורא שהוא בחי' הכונות של הודו, שאז עולין מעשי' ליצירה, ואז מזכירין גדולת הבורא ע"ש. וזהו בעצמו בחי' העצה הב' הנ"ל, דהיינו לשמוח בחסדו וטובו הגדול ית'. כי כל מה שזוכרין ומגלין חסדו וטובו יתב' נתגלה גדולתו ותפארתו ית' יותר ויותר. כי עיקר גדולתו של יוצר בראשית הוא בחי' החסד הגדול שהוא עושה עמנו בכל עת בכל דור ודור, כי מדת החסד נקרא גדולה, כ"ש לך ה' הגדולה. זה חסד כידוע. וכל מה שנתגלה חסדו יותר נתגלה גדולתו ית' יותר. ע"כ כשאדם משמח א"ע בשמחת ישראל, ומזכיר א"ע חסדיו ונפלאותיו שעשה עמו, ומאמין בחסדיו וטובו הגדול שעדיין יש לו תקוה תמיד כאשר הודיעונו צדיקים האמתיים, עי"ז נתגלה גדולת הבורא ית'. כי זה עיקר גדולתו כנ"ל. ועי"ז מכניע ומשבר הקליפות שבמדריגה שמתפשטים כנגדו וזוכה לבטלם ולבא למדריגה השניה. וכן בכל פעם:

אות י

והכלל שצריכין לידע ולהאמין שחסדו וטובו יתב' הוא בלי שיעור, כ"ש חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. וכתיב כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש. וכל התקוה לעוה"ב שאנו מצפין לקבל ממנו ית', הכל הוא רק מתנת חנם, רק שהוא ברחמיו רוצה שנכין עצמינו לקבל מתנתו הטובה. ע"כ בכל עת ושעה ורגע יש בידינו להתחיל מעתה להכין עצמינו לקבל טובו וחסדו. והעיקר ע"י הרצון, כ"ש אדמו"ר ז"ל שעיקר הוא הרצון וכו'. וזה יש בידינו תמיד. כי חסדו גדול כ"כ עד שגם ההכנות בעצמם הוא נותן לנו במתנת חנם, כאשר אנו רואין בחוש שהוא עוזר לנו בכל יום להניח טלית ותפילין ולקרות ק"ש פעמים בכל יום, מה שאין אנו ראוים לזה כלל כאשר יודע כ"א בנפשו, וכן בשארי מצוות. ע"כ ראוי לנו בכל עת להודות לו ולברכו על כל החסד אשר עושה עמנו ואשר עתיד לעשות עמנו, ולבטוח בחסדו ולצפות לישועתו ולשמח נפשינו מאד בכל זה, ועי"ז נזכה להתגבר בכל פעם על גודל ההתפשטות שמתפשטין נגדינו בכל עת, עד שנזכה להתקרב אליו ית' ע"י גודל חסדיו ורחמיו המרובים והגדולים שאינם תמים ואינם כלים לעולם אמן ואמן:

אות יא

(שייך לעיל)

וע"כ לא רצה אברהם אבינו ליקח המערת המכפלה במתנה מעפרון, כ"ש בכסף מלא יתננה לי. כי לגודל עוצם הקדושה שהיתה שם, וכשהיתה תחת יד עפרון היו הקליפות מסבבין אותה מאד, וע"כ אצל עפרון היתה חשך אפילה כמובא. ע"כ לא הי' באפשר להוציאה מעפרון במתנה בחנם, כ"א בכסף מלא. כי א"א להוציא ולהעלות הקדושה בחנם בפרט קדושה גבוה כזאת, וע"כ נתן לו ארבע מאות שקל כסף, שהם מרמזין על תי"ו עלמין דכסופין, כ"ש בזוה"ק. היינו כי ממון של אברהם הי' קדוש מאד ונתגלו בו כל הגוונין עילאין שהם גדולת הבורא יתב', שזהו בחי' תי"ו עלמין דכסופין שבהם מתענגים הצדיקים, שהם בחי' כלל כל הגונין הקדושים שהכל תאבים ומתענגים לראותם ולהסתכל בהם. וזהו בחי' ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, ותרגומו דמתקבל בסחורתא בכל מדינתא, היינו שכל הסחורות והמו"מ שבכל המדינות הכל נעשה ע"י הכסף, כ"ש והכסף יענה את הכל. מחמת שבהכסף כלולים כל הגוונין עילאין שכלולים בתי"ו עלמין דכסופין, שהם בחי' ארבע מאות שקל כסף. ובכח זה קנה אברהם את מערת המכפלה מעפרון, ע"י שגילה גדולת הבורא ע"י הארבע מאות שקל כסף שלו שהיו כלולים בהם כל הגוונין וכו' כנ"ל, שעי"ז נכנעו הקליפות שרצו להתאחז שם ונפלו ונתבטלו, ועלתה השדה והמערה ונקנה לאברהם, כ"ש ויקם שדה עפרון, תקומה היתה לו כשפרש"י שם, והכל ע"י התגלות הגוונין שבכסף של אברהם וכנ"ל. אבל בודאי עפרון לא זכה להנות מאלו הגוונין, כי אח"כ כשבא הכסף לידו נתעלמו הגוונין שהם בחי' תי"ו עלמין דכסיפין וכמבואר לעיל. וכן דוד לא רצה לקבל גורן ארונה בחנם, כי שם היה מקום הבית המקדש שהיה בלתי אפשר להוציא מהסט"א בחנם כ"א בכסף מלא, להכניע הקליפות שסבבוה ע"י התגלות הגונין שבכסף וזהב וכנ"ל. וע"כ נזכר שם אצל דוד כסף וזהב, כ"ש בד"ה בכסף מלא וכו' ויתן דוד וכו' שקלי זהב. כי שם היו צריכין להעלות קדושה גבוה ביותר שהוא מקום הבית המקדש ובית ק"ק. ע"כ הוכרח לגלות כל הגוונין שבכסף וזהב כדי להכניע הקליפות שהיו מסבבים שם. כי כל מה שהקדושה גבוה יותר, מסבבין שם הקליפות ביותר, וכמו כן צריכין להמשיך התגלות הגוונין יותר כדי להכניעם ולבטלם עי"ז וכנ"ל:

אות יב

וזהו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. היינו כשאיש הישראלי יוצא מדרגא לדרגא אז מתשטחים ומתפשטים כנגדו הקליפות שהם הדמיונות וכו', שהם בחי' חרון אף, כי הם מתוקפא דדינא כידוע. וזהו ויצא יעקב. שהוא איש הישראלי, מבאר שבע היינו מהמדרגה הקדושה שהי' בה שנקראת באר שבע. כי כל דרגא ודרגא דקדושה כלולה מכל השבעה מדות, שהם ז' ימי הבנין שכלולים בכל דרגא. וכשיעקב שהוא איש הישראלי יוצא משם כדי לבא למדריגה שניה הגבוה יותר, אז וילך חרנה. שמוכרח לילך דרך החרון אף, שהם הקליפות שמהם כל הדמונות והתאוות והבלבולים שמתפשטים נגדו בכל פעם כנ"ל. אבל מחמת שאיש הישראלי בחי' יעקב, חזק בדעתו ואינו מניח את מקומו ואינו נופל בדעתו מחמת זה, רק מתחזק בכל מה דאפשר לעמוד על עמדו, עי"ז ויפגע במקום, עי"ז זכה להבין האמת שמה שמתפשטים התאוות וכו' כנגדו כ"כ, אין זה נפילה ח"ו רק שהוא מחמת שצריך לבא למדריגה גבוה יותר ולהתקרב להשי"ת בהתקרבות יותר, מחמת זה מתפשטים כנגדו כ"כ כנ"ל. וזהו ויפגע במקום. שזכה בתוקף החרון אף שהם הקליפות שהתפשטו כנגדו, לפגוע שם במקומו של עולם. כי כל מה שעולין למדרגה גבוה יותר מתקרבין ביותר להש"י שהוא מקומו של עולם, שכל המקומות וכל הדרגות שבעולם כלולים בו יתב', כי הוא יתב' מקומו של עולם ואין העולם מקומו. היינו שיעקב בחי' איש הישראלי,, ע"י גודל התחזקותו זכה להבין האמת שאין זה נפילה והתרחקות ח"ו, רק פגע שם דייקא במקומו של עולם, שהבין ששם דייקא צריך לבא למדריגה גבוה יותר, להתקרב ביותר להשי"ת, וע"כ מתפשטים כנגדו כ"כ. ואז וילן שם כי בא השמש. היינו שקיבל על עצמו וסבל צער החשך שהוא בחי' לילה, ולן שם בצערו שהי' לו מרדיפת התאוות והדמיונות שהם בחי' חרון אף, שהם בחי' הקליפות שהתפשטו כנגדו מחמת שהי' צריך לעלות למדרגה שניה כנ"ל. וזהו כי בא השמש. שהוא השכל והמוחין שנסתלקו ממנו, כי בעת התגברותם והתפשטותם אין השכל בשלימות. כי כח המדמה שמשם כל התאוות וכו' הוא כנגד השכל כמבואר בתחילת התורה הנ"ל ע"ש. וזהו כי בא השמש שלא בעונתה כשדרז"ל, היינו שבודאי ביאת השמש שהוא הסתלקות המוחין שהיו לו אז, הי' שלא בעונתה שלא בזמנו, כי לא הי' בדין שיסתלק שכלו ממנו ויתפשטו כנגדו כ"כ, כי לא הי' מחמת נפילתו ח"ו רק מחמת שהי' צריך לעלות למדרגה ב' כנ"ל. וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. וארז"ל שהיו י"ב אבנים כנגד י"ב שבטי בני יעקב. י"ב אבנים הם בחי' י"ב אבני החשן שהיו על שמות י"ב שבטי בני יעקב שהם כלליות הגוונין, כי כל הגוונין היו בי"ב אבני החשן, שהם אדם ופטדה וכו', שכל אחד היה לו גוון מיוחד. נמצא שי"ב אבני החשן הם כלליות הגוונין. היינו שהמשיך התגלות הגוונין שהם גדולת הבורא, שעי"ז הכניע הקליפות שבמדריגה וזכה לצאת מהמדמה שבמדריגה הב' ולעלות אל השכל. וזהו וישכב במקום ההוא. ואיתא שהוא בחי' ויש כ"ב, שהם כ"ב אתוון דאורייתא, היינו שזכה לשבר המדמה ולעלות אל השכל ולהוציא מתיקות שכלו מכח אל הפועל, עד שזכה לשכל הנקנה שהוא בחי' נופת צופים ואמנה, כ"ש שם בתחילת התורה הנ"ל ע"ש. וזהו בחי' כ"ב אתוון דאורייתא, כי זהו שלימות השכל כשמוציאין אותו מכח אל הפועל עד שזוכין להכניס ההשגה בתוך צירופי אותיות שהם בחי' כ"ב אתוון דאורייתא, דהיינו שיוכל לדבר ולגלות זאת ההשגה ע"י הדיבור שכלול מכ"ב אותיות. כי כ"ז שאין יכול להכניס השכל בתוך אותיות הדיבור נחשב בחי' שכל בכח. ועיקר מוציא מכח אל הפועל הוא כשמכניסו בתוך כ"ב אותות הדיבור, שזהו בחי' נפת תטופנה שפתותיך. המובא שם בהתורה הנ"ל לענין זה ע"ש. וזהו וישכב במקום ההוא. ויש כ"ב, שע"י שעמד איש הישראלי על עמדו ולא הניח עצמו ליפול ע"י תוקף ההתפשטות שהתפשטו כנגדו, וזכה להמשיך התגלות הגוונין עד שהכניע ושיבר אותם, עי"ז זכה לעלות אל השכל שבמדרגה הגבוה יותר. עד שהוציא השכל מכח אל הפועל שהוא בחי' אותיות הדיבור, בחי' כ"ב אתוון דאורייתא כנ"ל. ואז ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, היינו שאז הראו לו שכל עבודת האדם בזה העולם הוא בבחי' זאת, בבחי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. היינו שהוא צריך בכל פעם לעלות מדרגא לדרגא כמו שעולין בסולם, ומחמת זה מתגברין ומשתטחין ומתפשטין כנגדו כ"כ בכל פעם כנ"ל. וזהו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, מלאכי אלהים הם העובדי ה' שנמשלו למלאכים, עולים ויורדים בו בזה הסולם, כי כל עלייתם וירידתם הוא בבחי' הסולם הזה, שמי שהוא פקח ומאמין לדברי הצדיק שאין זה נפילה כלל ומתחזק ומתגבר כנ"ל, הוא עולה עי"ז למדריגה הגבוה יותר. ולהיפך מי שאינו מתחזק הוא יורד ח"ו עי"ז. וזהו והנה ה' נצב עליו ויאמר וכו'. שהבטיחו בכמה הבטחות. כי מחמת שיעקב שהוא איש הישראלי הכשר עמד בנסיון, ולא הניח את מקומו עד שעלה למדריגה ב' כנ"ל, ע"כ הבטיחו השי"ת שיהי' עמו וכו' ושמרתיך בכל אשר תלך וכו'. שהבטיחו שאע"פ שיעבור עליו עוד כהנה וכהנה, אבל השי"ת ישמרהו בכל עת בכל אשר ילך עד אשר יביאהו למדריגתו העליונה בשלימות, בחי' כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, בשבילך. דהיינו מה שדיבר עם הצדיקי אמת את כל המדריגות הקדושות שיזכנו ברחמיו המרובים וכנ"ל. וזהו וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. היינו כשהקיץ משנתו וצערו שהי' לו בעת שהתפשטו כנגדו כ"כ, אז אמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. כי נדמה לי כאלו אין שם השי"ת, כי הדמיונות רצו לבלבל אותי כאלו אין שם השי"ת ורצו להפיל אותי ח"ו. ומה גדלו חסדי ה' אשר עזרני עד כה לעמוד על עמדי עד שנודע לי כי באמת יש ה' במקום הזה, כי באמת לא הי' נפילה כלל, רק שהתפשטו כנגדי מחמת שהייתי צריך לעלות למדריגה גבוה יותר ולהתקרב להשי"ת בהתקרבות יותר כנ"ל. וע"כ נדר יעקב נדר להקריב קרבנות וליתן צדקה, כ"ש והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וכו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. כי עיקר הכנעת הקליפות שבכל מדריגה הוא ע"י צדקה. שעי"ז נתגלין הגוונין וכו' כנ"ל. וזהו ג"כ בחי' קרבנות שבביהמ"ק, שהם בחי' נדיבות לב, בחי' צדקה, שעי"ז משברין המדמה כמבואר בתחלת התורה הנ"ל על מארז"ל משחרב ביהמ"ק, ששבירת המדמה הוא ע"י קרבנות ע"ש:

אות יג

וזהו וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, וירא והנה באר בשדה וכו' והאבן גדולה על פי הבאר וכו'. וישא יעקב רגליו, היינו שיעקב נשא את רגליו שהוא בחי' מדריגה התחתונה ועלה למדריגה הגבוה בכל פעם. כי ע"י שעמד בנסיון כ"כ, ולא הניח ליפול עצמו בכל מה שעבר עליו עד שזכה להשיג השגה הנ"ל שהקליפות והדמיונות מתפשטין בכל דרגא ודרגא וכו', ושהכנעתם ע"י התגלות הגוונין וכו'. שזהו בחי' כל השגת החלום שראה אז מראה הסולם וכו', ושהשי"ת נצב עליו לשומרו בכל דרגא ודרגא וכו' כנ"ל, אז וישא יעקב רגליו. שזכה לנשא ולהגביה תמיד בחי' רגלין, היינו מדריגות התחתונות, ועלה בכל פעם למדריגה עליונה, כי מדריגה התחתונה נגד הגבוה ממנה היא בחי' רגלין כידוע. ואז וילך ארצה בני קדם. שהלך להודיע ענין זה לכל החפצים לשוב להש"י כדי שיתחזקו בכל פעם ולא יפלו לעולם. וזהו ארצה בני קדם. בני קדם הם בחי' נפשות הגבוהות בשרשן שנפלו למה שנפלו, לבחי' ארציות וגשמיות. כי הם נקראין בני קדם מכמה טעמים, כי הם בשרשן נקראין בני אל חי, בחי' בנים אתם לה' אלקיכם. וזהו בחי' בני קדם, כי השי"ת קדמון לכל, כ"ש מעונה אלקי קדם. וכשפרש"י שם. גם התורה נקראת קדם, כי אורייתא קדמה לעולם, כ"ש מראש מקדמי ארץ. היינו שאלו הנפשות הם בחי' בני השי"ת, בני תורה. גם נפשותם בעצמם נקראים קדם, כי נפשות ישראל קדמו לעולם, כי ישראל עלו במחשבה תחלה, כי באמת ישראל ואורייתא וקוב"ה כולא חד. גם קדם מרמז שאלו הנפשות אינם מהדורות הללו כלל רק מבחי' שנים קדמוניות (כאשר הבנתי משיחתו הק'), היינו שאלו הנפשות יקרות וגבוהות בשרשן מאד, אך נפלו לארציות וגשמיות וצריכין להשיבם לשרשם. וגם בשביל זה נקראים בני קדם, בחי' השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. כי תשובה קדמה לעולם. היינו שיעקב שהוא הצדיק הגדול האמתי, ע"י שכבר נשא והגביה כל המדריגות התחתונות, הלך ארצה בני קדם להחזירם בתשובה כנ"ל. וירא והנה באר בשדה וכו' והאבן גדולה על פי הבאר, שראה אבן גדולה על הבאר מים חיים, שהוא הדעת והשכל האמת הנקרא באר מים חיים, כי נמשך מהמעין היוצא מבית ה' שמונח עליו אבן גדולה, שהוא בחי' הכח המדמה, שנקרא לב האבן, כ"ש בהתורה הנ"ל על בטל השמיר וכו' ע"ש. וזהו והנה שלשה עדרי צאן רובצים עלי'. שלשה עדרי צאן הם בחי' שלשה מדריגות שיש בישראל, שהם גדולים וקטנים ובינונים, והם ג' מדריגות כנגד ג' בחינות שיש בשכל, שהם שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה. כי יש ששברו קצת לב האבן שהוא המדמה ועלו אל השכל, אבל השכל עדיין בכח, וזהו בחי' הקטנים במעלה שלא הגיעו רק להשכל בכח ואינם מוציאים אותו אל הפועל, וגם זהו מחמת לב האבן שלא שברו אותו לגמרי. ויש שכבר הוציאו השכל מכח אל הפועל, אבל עדיין לא באו לשכל הנקנה, וגם זהו מחמת האבן הנ"ל, והם בחי' בינונים. ויש שהגיעו גם לשכל הנקנה אבל עדיין מונח האבן גדולה לפניהם על הבאר בכל דרגא ודרגא שצריכין לעלות אלי'. כי בכל דרגא ודרגא יש שם דמיונות אלו, שהם בחי' האבן גדולה שעל פי הבאר, שהוא בחי' השכל היוצא מהמעין היוצא מבית ה' כנ"ל. וזהו כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדולה ע"פ הבאר, שכל עדרי צאן קדשים שהם נפשות ישראל המתקרבים לגדולים ומנהיגים של הדור, שהם נקראים רועים, שכולם משקים אותם הרועים מהבאר ההוא הנמשך מהמעין הנ"ל היוצא מבית קדשי קדשים. היינו מהשכל של הצדיק הגדול שהוא בחי' יעקב, שהוא כבר הגיע עד תכלית מדריגה העליונה, כי כבר פגם במקום וכו' שהוא מקום נקודת האבן שתי', שהוא מקום ק"ק שמשם שורש המעין יוצא, שורש לכל השכליות שמשיגין כל הרועים שהם המנהיגים, להשקות את הצאן שהם הנפשות שתחתם. כי מזה המעין היוצא מבית ה', מבית ק"ק מתפשטים ונמשכים ממנו כמה בארות ונחלים מעינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, ובכל מקום שחופרין יכולין למצוא בארות ומעיינות. כמו שבגשמיות בכל מקום שחופרין מוצאין מים, כך יכולים לחפור ולמצוא בארות ומעיינות של מימי הדעת בכל מקום ובכל דרגא, רק שצריכין לחפור ולבקש הרבה. וע"פ רוב כבר הבאר חפור ומוכן לשאוב ממנו, אבל אבן גדולה על פי הבאר שהם כלל כל המניעות והתאוות והבלבולים וכו' שנמשכין מלב האבן מכח המדמה וכו' כנ"ל. ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה. שמחמת כובד האבן גדולה צריכין להתאסף כולם יחד וגוללין האבן רק לפי שעה, להשקות את הצאן ואח"כ משיבין האבן למקומה. זה בחי' שאין הנפשות המתקרבין יכולין לקבל שכל ודעת כ"א בעת שהם אצל הרועים והמנהיגים, ואח"כ כששבים לביתם אין להם שום שכל ועצה איך להתחזק בעבודת ה' כי כבר השיבו את האבן על פי הבאר למקומה. וזהו ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו, ששאל אותם אחי הלא אתם אחי בשורש נפשותיכם, כי אתם נמשכים ממקום גבוה מאד, אך עתה מאין אתם, להיכן נשלכתם ומאין באתם עתה. והשיבו מחרן אנחנו. שאנו מחרן, בחי' חרון אף שהוא היצה"ר שיניקתו מחרון אף ודינים שהתגבר עלינו והתגרה בנו מאד. ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור. לבן בן נחור זה בחי' כלל כל הרמאות והערמימיות שהבע"ד מכניס בעולם. ומתלבש א"ע במנהיגים וגדולים, ומכניס בלבם לחלוק על הצדיק הגדול האמתי שהוא בחי' יעקב, שהוא בחי' נקודת האמת שבכל הצמדיקים, בחי' תתן אמת ליעקב. ועיקר כל הרמאות והערמומיות של הבע"ד הוא ע"י כח המדמה כשאין זוכין לבררו כראוי. כי כל הטעותים שבעולם נמשכין מכח המדמה, כנראה בחוש אפילו בדברים גשמיים, שכח המדמה מטעה לפעמים את האדם וסובר על עץ שהוא אבן וכיוצא. אבל בדברים גשמיים יכולין לברר השקר והטעות מיד ע"י חוש הראות. אך בדברים הנוגעים אל השכל קשה מאד לברר הדבר ולעמוד על האמת כשכח המדמה מתפשט ומטעה את בני אדם להפוך את האמת, כי מריבוי הדמיונות יש לו כח להפוך כל דבר מהיפך אל היפך עד שקשה מאד לעמוד עליו, כ"א כשמקרבין עצמן לצדיקי אמת שהם בחי' יעקב, שהם בחי' נקודת האמת לאמתו. אבל הבע"ד מתגרה ע"ז ביותר ומניח א"עכ לאורך ולרוחב להרבות מחלוקת על צדיק כזה שהוא בחי' נקודת האמת שכבר שבר והכניע וביטל את כח המדמה לגמרי. כי הבע"ד מסבב בתחבולותיו ומכניס בלב בני אדם שיאמרו עליו ההיפך ממש, כאלו הוא היפך האמת ממש ח"ו, ובודה עליו כזבים ומחפה עליו דברים אשר לא כן. ועיקר התגרות הבע"ד הוא בגדולים כשרז"ל, היינו שמתגרה בגדולים ומנהיגים של הדור שיטעו בו ויאמרו עליו מה שיאמרו, כדי לרחק ישראל ממנו חס ושלום, מחמת שיודע שאם יתקרבו אליו ולדרכיו ולעצותיו הקדושים יקרב כלם להשי"ת ע"כ מרבה מחלוקת עליו. והכל ע"י כח המדמה שמשם כל הרמאות והטעותים והערמומיות שבעולם. וזה בחי' לבן בן נחור, כי כח המדמה נקרא לבן הארמי, ע"ש שמשם כל הרמאות והטעותים שבעולם כנ"ל. וע"כ נקרא לבן, כי דרכו תמיד להתלבש עצמו במצות, כ"ש אדמו"ר ז"ל (בסימן א) על מאמר רבב"ח, ומתחזי כי צוציתא דנורא חוורא ברישי' וכו'. כי מכניס בלב שמצוה גדולה לחלוק עליו, כי מהפך האמת מהיפך אל היפך כנ"ל. גם כי המוח הקדוש של הצדיק האמת הוא בחי' לובן העליון, בחי' באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, מן לבונא דמוחא, בחי' מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא, כי מוחו הק' הוא זך ונקי ככסף צרוף. וכל התורה שהוא מגלה הוא אמת ברור זך ונקי בלי שום סיג ופסולת כלל, בחי' אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וכו' מזוקק שבעתים. ולעומת זה הכח המדמה שמטעה את האדם נקרא לבן הארמי, כי מרמה ומטעה כ"כ את בני אדם בכמה מיני טעיות ושקרים, עד שהשקר ברור אצלם כאלו אין בו שום ספק לנטות אל האמת. וזה בחי' לובן דקליפה, בחי' ארבע מראות נגעים שכולם מראיהם תכלית הלובן. היינו כי כשמבררין דבר לאמתו, הוא בחי' שמלבנים הדבר ומבררים אותו כשמלה, כ"ש שמלה לכה וכו' (ישעיה ג). ודרז"ל דברים הברורין כשמלה, וכשדרז"ל 'ובלבנים'. ליבון הלכתא. אבל הסט"א מתגרה להפוך האמת ע"י הטעותים של כח המדמה עד שמלבין השקר כאלו הוא ברור ומלובן שכך הוא הדבר, כאלו אין בו שום צד נטיה אל ההיפך שהוא האמת, וע"כ נקרא לבן הארמי. וזה בחי' לבן בן נחור, מחמת שעל ידו כל ההתגרות והמחלוקת שחולקין על הצדיק האמת שהוא בחי' יעקב, בחי' נקודת האמת שבין כל הצדיקים, בבחי' בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. כרמים הם בחי' מנהיגים, כשפרש"י שם. בני אמי. פרש"י אנשי מצרים. היינו בחי' כח המדמה שהוא בחי' פרעה ומצרים, (כ"ש בהתורה ויהי מקץ בסי' נד ע"ש). היינו שבני אמי שהם כחות המדמה שאינו מבורר, הם נחרו ונתגרו בי, היינו בכנסת ישראל, עד אשר שמוני נוטרה את הכרמים, הם בחי' מנהיגים אחרים שאינם יכולים להועיל לי. כרמי שלי לא נטרתי. 'כרמי שלי' הוא בחי' המנהיג האמת, היינו הצדיק האמת. וע"כ נקרא כרמי שלי, כי הוא יודע להלוך נגד רוחו של כל או"א, וליתן עצה והתחזקות וכו' לכל אחד מישראל כראוי לו, וע"כ נקרא כרמי שלי, כי הוא המנהיג שלי, היינו של כ"א וא' מישראל באמת, כי רק הוא יודע להנהיג אותי ולהושיע לי באמת. אבל שאר המנהיגים החולקים עליו נקראים כרמים ומנהיגים אחרים ואינם שלי, כי אע"פ שיש בהם כמה שהם צדיקים וכשרים, אבל מאחר שעדיין לא שברו המדמה לגמרי ואינם יכולים להושיע לי, ע"כ אינם מנהיגים שלי, מאחר שאיני יכול לקבל תועלת מהם. וע"כ מבקשת כנס"י מהשי"ת, הגידה לי שאהבה נפשי, איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים וכו' שלמה אהי' כעוטי' על עדרי חביריך. היינו שכנס"י מבקשת ומתחננת מהשי"ת שיגיד לה ויגלה לה האמת, איכה תרעה איכה תרביץ. היינו איכה ואיפה הוא הרועה את ישראל באמת בעת הגלות המר הזה שהוא בחי' בצהרים, כשפרש"י שם שהוא עת החום שרע להצאן (וע' מזה במ"א). ובשביל זה נקרא הכח המדמה לבן בן נחור, בחי' בני אמי נחרו בי, מחמת שכל ההתגרות לחלוק על הצדיק האמת הוא ע"י כח המדמה שמטעה את האדם עד שמהפך האמת לשקר והשקר לאמת, כ"ש הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים אור לחשך וכו' שמים מתוק למר וכו'. וזהו ששאל אותם, הידעתם את לבן בן נחור. היינו שאמר להם מאחר שאצליכם עדיין מונח האבן גדולה על פי הבאר, ע"כ אני שואל אתכם הידעתם את לבן וכו'. שהוא בחי' הכח המדמה כנ"ל. היינו כי בודאי יש לכם ידיעה ואהבה והיכרות עמו, כי ידיעה לשון אהבה. ויאמרו ידענו. שהודו לו שעדיין לא שברו המדמה והם יודעיו ואוהביו עדיין. ויאמר השלום לו, ויאמרו שלום. ששאל אם שלום לבחי' הכח המדמה, היינו אם יש שלום למנהיגים שלא שברו עדיין את המדמה, אם שלום להם. והשיבו שלום, כי להם בודאי יש שלום, כי אין עליהם מחלוקת, כי אין הבע"ד מתגרה להרבות עליהם מחלוקת מאחר שאין בהם כח לעזור לישראל להחזירם למוטב, כי הוא מתגרה רק להרבות מחלוקת על הצדיק האמת, בחי' יעקב שהוא יכול להוכיח את ישראל ולהחזירם למוטב, וכשרז"ל האי צורבא מרבנן דמרחמי לי' וכו' משום דלא מוכח להו וכו'. נמצא שאלו שאין מועילים לישראל להם יש שלום. וזהו ויאמרו שלום, והנה רחל בתו באה עם הצאן. רחל היא התורה (כמו שפי' אדמו"ר ז"ל במ"א). ומי שאין המדמה שלו מבורר כראוי אזי גם חידושי התורה שלו הם משם, מבחי' המדמה שאינו מבורר שמדמה מילתא למילתא והוא מנהיג את ישראל בהתורה שלו. אבל התורה שלו אינה יכולה לעזור להם כלל, והלואי שלא תקלקל להם, אך העולם טועים וסוברים שיכולים להנהיג ולרעות צאן קדשים בהתורה שלהם. וזהו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן. שאמרו שאלו המנהיגים שהם מסטרא דלבן, שעדיין לא ביררו המדמה יש להם שלום גדול כנ"ל, והם גדולים בעולם ומנהיגים ורועים את צאן קדשים בהתורה שלהם. וזהו והנה רחל בתו באה עם הצאן, היינו שהתורה שנמשכת מכח המדמה, שהיא רחל בתו של לבן, שהיא התורה של אלו המנהיגים כנ"ל, באה עם הצאן, שהולכת עם צאן קדשים ורועה אותם. כי הם גדולים בעולם ושלום להם ותורתם מנהגת ורועה עדרי צאן קדשים. ויאמר הן עוד היום גדול, לא עת האסף המקנה וכו'. ואיתא שזה מרמז על אריכת הגלות, שעוד היום והזמן של הגלות גדול, כי הגלות יתארך, היינו שיעקב אמר להם שע"י תורה כזאת א"א לקרב את הגאולה, וזהו הן עוד היום גדול. שבהכרח שהגלות יתארך ח"ו. לא עת האסף המקנה. שעדיין אין עת לאסוף ולקבץ המקנה, צאן קדשים, דהיינו נפשות בני ישראל להשיבם לנויהם ע"י תורה כזאת שאין בה כח לתקן את ישראל להשיבם לאביהם שבשמים. השקו הצאן ולכו רעו, זה בחי' אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים. ע' בפרש"י שם. היינו שכל זמן שאין יודעין האמת הברור למי להתקרב, צריכין לע"ע להתקרב לאלו המנהיגים, כי ברובם יש טוב הרבה, וגם בהתורה שלהם יש טוב הרבה, רק שיש בהם אחיזת המדמה. ע"כ כל זמן שאין יודעין מהצדיק האמת ששבר המדמה לגמרי צריכין להתקרב להם, בבחי' אם לא תדעי וכו' צאי לך וכו' ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים. וזהו השקו הצאן ולכו רעו. היינו שאמר להם שהגאולה א"א לקרב ע"י תורה כזאת, אך אעפ"כ השקו הצאן ולכו רעו, מאחר שאין יודעין עדיין מנקודת האמת וכנ"ל. ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן כו'. שהשיבו לו ואמרו שגם זה לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וכו'. היינו שגם התורה והנהגה הזאת אין אנו יכולין כ"א ע"י שמתאספים יחד כל העדרים, כי בעת האסיפה והקיבוץ שמתקבצין הרבה מישראל אצל כמה גדולים ומנהיגים, אז הן אל כביר לא ימאס, ויכולין להמשיך לפי שעה איזה מימי התורה להשקות הצאן קדשים. אך אח"כ והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, שחוזר היצה"ר למקומו. וכמבואר במדרש על הפסוק זה ונאספו שם כל העדרים. זה הציבור וכו'. והשיבו את האבן. שכיון שהם יוצאים להם, יצר הרע חוזר למקומו. עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן, שבתוך שדיבר עמם, בתוך כך ראה והסתכל על הטוב הצפון בדבריהם, דהיינו התורה שנפלה אצלם. וזהו ורחל באה עם הצאן, שראה את התורה שהיא בחי' רחל, שבאה עם הצאן קדשים ומנהגת אותם. כי הצדיק בחי' יעקב יכול למצוא תורה בתוך כל הדיבורים שמדבר עם העולם.

וְזֶהוּ, וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא. כִּי בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה שֶׁמֻּנַּחַת בַּגָּלוּת בַּכֹּחַ הַמְדַמֶּה, הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה מְאֹד, וְה' יִתְבָּרַךְ חוֹמֵל עַל עַמּוֹ וְכָל זְמַן שֶׁאֵין זוֹכִין לִמְצֹא נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁהִוא מַנְהִיג הָאֲמִתִּי אֲזַי הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ מַנְהֶגֶת אֶת יִשְֹרָאֵל. וְזֶהוּ, וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא, הִוא דַּיְקָא שֶׁהִיא בְּעַצְמָהּ, שֶׁהִיא רָחֵל, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, הִיא דַּיְקָא רוֹעָה וּמַנְהֶגֶת אֶת הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, שֶׁהֵם הַנְּפָשׁוֹת הַמִּתְקָרְבִים לַמַּנְהִיגִים הַנַּ"ל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אֲחִיזַת לָבָן בְּחִינַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁאֵין בָּהֶם כֹּחַ לְהַנְהִיג אֶת יִשְֹרָאֵל. רַק ה' יִתְבָּרַךְ חוֹמֵל עַל עַמּוֹ שֶׁהַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ בְּחִינַת רָחֵל בִּתּוֹ מַנְהֶגֶת אֶת יִשְֹרָאֵל לְפִי שָׁעָה, עַד אֲשֶׁר ה' יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב סִבּוֹת לְטוֹבָה שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּחִינַת יַעֲקֹב, נוֹתֵן עֵינוֹ עַל זֶה וְעוֹשֶֹה כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ עַד שֶׁמּוֹצִיא וּמַעֲלֶה אֶת הַתּוֹרָה בְּחִינַת רָחֵל מִתּוֹךְ בֵּית לָבָן, מִתּוֹךְ הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה. וְהוּא מִתְיַחֵד וּמִתְחַבֵּר עִם הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַד שֶׁמְּתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם עַל יָדָהּ, כִּי הוּא מְבָרֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ לְשָׁרְשָׁהּ וּמְחַדֵּשׁ עַל יְדֵי זֶה חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים שֶׁהֵם עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת לְהַנְהִיג אֶת יִשְֹרָאֵל, כִּי רַק הוּא יָכוֹל לָגֹל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר בְּנָקֵל בִּבְחִינַת וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר כְּמִי שֶׁמַּעֲבִיר פְּקָק מֵעַל הַצְּלוֹחִית, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְזֶה כְּלַל כָּל הַפָּרָשָׁה שֶׁמְּדַבֶּרֶת אַחַר כָּךְ אֵיךְ לָקַח וְהוֹצִיא יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וְלֵאָה מִבֵּית לָבָן וְהוֹלִיד מֵהֶם כָּל שְׁנֵים עָשָֹר שִׁבְטֵי יָהּ, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בֵּרֵֶר אֶת כָּל הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת אֵשֶׁת חַיִל, בְּחִינַת רָחֵל וְלֵאָה, בֵּרֵֶר הַכֹּל מִבֵּית לָבָן מֵאֲחִיזַת הַמְדַמֶּה וְעַל יְדֵי זֶה הוֹלִיד שִׁבְטֵי יָהּ, כִּי עִקַּר קִיּוּם יִשְֹרָאֵל עַל יְדֵי זֶה, וְעַל יְדֵי זֶה הוֹצִיא כָּל הַצֹּאן מִבֵּית לָבָן שֶׁהֵם עֶדְרֵי צֹאן קָדָשִׁים, כִּי הוֹצִיא כֻּלָּם מִגָּלוּת הַמְדַמֶּה וֶהֱשִׁיבָם אֶל הָאֱמֶת, כִּי יַעֲקֹב בְּחִינַת עֶצֶם הָאֱמֶת, בְּחִינַת תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב כַּנַּ"ל:

אות יד

וְזֶה בְּחִינַת עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים, הֵם בְּחִינַת גְּוָנִין בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין שֶׁהֵם גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין כֹּחַ הַמְדַמֶּה, כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת צֹאן לָבָן וּמְבָרְרִין הַטּוֹב, שֶׁהֵם בְּחִינַת צֹאן קָדָשִׁים, צֹאן יַעֲקֹב, בְּחִינַת וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם (יְחֶזְקֵאל לד). וְעַל יְדֵי הַגְּוָנִין שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין הַמְדַמֶּה עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין אֶל הַשֵּכֶל בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהוּא שֵֹכֶל בְּכֹחַ וְשֵֹכֶל בְּפֹעַל וְשֵֹכֶל הַנִּקְנֶה. וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַמֹּחִין וְהַשִּכְלִיּוּת שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הָעוֹלָמוֹת וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּתָם מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף שֶׁכֻּלָּם נִתְהַוּוּ עַל יְדֵי חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִֹיתָ, כִּי אִיתָא בְּעֵץ חַיִּים שֶׁתְּחִלַּת שֹׁרֶשׁ הָאֲצִילוּת וְכָל מַה שֶּׁנִּתְהַוָּה שָׁם נִקְרָא בְּשֵׁם עוֹלַם הָעֲקֻדִּים. וְאַחַר כָּךְ נִמְשָׁךְ אוֹרוֹת הַשִּׁבְעָה מַלְכִין קַדְמָאִין דְּמִיתוּ, כִּי הָיָה בָּהֶם מִיתָה וּשְׁבִירָה וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת עוֹלַם הַנְּקֻדִּים. וְאַחַר כָּךְ הָיָה עוֹלַם הַתִּקּוּן שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְהַוּוּת וְקִיּוּם כָּל הָעוֹלָמוֹת מִתְּחִלַּת הָאֲצִילוּת עַד סוֹף הָעֲשִֹיָּה וְזֶה בְּחִינַת בְּרֻדִּים. וּמֵאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּחִינוֹת, שֶׁהֵם עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים, נִמְשָׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל בְּחִינַת הַשָּׁלֹשׁ בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּשֵּכֶל, שֶׁהֵם שֵֹכֶל בְּכֹחַ וְכוּ', כִּי שֵֹכֶל בְּכֹחַ זֶה בְּחִינַת עֲקֻדִּים שֶׁשָּׁם אֵין שׁוּם הַשָּׁגָה, כִּי הוּא קֹדֶם הָאֲצִילוּת וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת שֵֹכֶל בְּכֹחַ. וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיאִין הַשֵּכֶל מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְאָז נִתְהַוִּין הַשִּׁבְעָה מְלָכִים הַנַּ"ל שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הַשֶּׁבַע מִדּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת זי"ה, אֲבָל שָׁם יֵשׁ עֲדַיִן בְּחִינַת שְׁבִירָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר הַשֵּכֶל לַאֲמִתּוֹ בִּתְחִלָּתוֹ מִיָּד וְקֹדֶם שֶׁמּוֹלִידִין וּמְחַדְּשִׁין אֵיזֶה דָּבָר לַאֲמִתּוֹ צְרִיכִין לְהַפְּכוֹ וּלְשַׁבְּרוֹ מִתְּחִלָּה בְּכַמָּה בְּחִינוֹת. וְאַחַר כָּךְ מְבָרְרִין הַשְּׁבָרִים וּמְחַבְּרִין אוֹתָן וּמְתַקְּנִים אוֹתָם עַל יְדֵי תּוֹסֶפֶת הַשֵּכֶל חָדָשׁ שֶׁמַּמְשִׁיכִין וְאָז בּוֹנִין וּמַשְׁלִימִין הַחִדּוּשׁ עַל מַתְכֻּנְתּוֹ כַּיָּדוּעַ וּמוּבָן כָּל זֶה לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין. אוֹ אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מְחַדֵּשׁ בְּעַצְמוֹ רַק שֶׁמְּעַיֵּן בִּסְפָרִים וּמֵבִין דַּרְכֵי הַחִדּוּשׁ, כִּי עַל פִּי רֹב צְרִיכִין מִתְּחִלָּה לוֹמַר כַּמָּה סְבָרוֹת וְלִבְנוֹת כַּמָּה בִּנְיָנִים שֶׁאֵינָם מִתְקַיְּמִים שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְבָרֵר עַל יָדָם הַהֲלָכָה וְהַחִדּוּשׁ לַאֲמִתָּתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן, בְּחִינַת שְׁבִירַת הַמְּלָכִים, בְּחִינַת עוֹלַם הַנְּקֻדִּים שֶׁכָּל זֶה נַעֲשֶֹה בְּעֵת שֶׁמּוֹצִיאִין הַשֵּכֶל מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּנְיַן הָעוֹלָמוֹת, כִּי כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִֹיתָ כַּנַּ"ל. וְאַחַר כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַסְּבָרוֹת וְהַשִּכְלִיּוֹת שֶׁהוֹצִיא בִּתְחִלָּה לֹא נִתְקַיְּמוּ וְנִשְׁבְּרוּ, אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לְחַזֵּק עַצְמוֹ אַחַר כָּךְ וּלְלַקֵּט וּלְבָרֵר מֵהֶם כַּמָּה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּמָּה סְבָרוֹת יְשָׁרוֹת שֶׁנִּמְצָאִין וּמְפֻזָּרִין בָּהֶם. וּלְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֵֹכֶל חָדָשׁ וּלְחַבְּרָם אֲלֵיהֶם וּלְקַבֵּץ אוֹתָם יַחַד עַד שֶׁנִּשְׁלָם הַבִּנְיָן וְהַחִדּוּשׁ עַל אֲמִתָּתוֹ, וְזֶהוּ בְּחִינַת עוֹלַם הַתִּקּוּן, בְּחִינַת עוֹלַם הַבְּרַֻדִּים. וְזֶהוּ בְּחִינַת שֵֹכֶל הַנִּקְנֶה שֶׁהוּא עִקַּר קִיּוּם הַדָּבָר עַל מְכוֹנוֹ, (וְעַיֵּן בְּעֵץ חַיִּים וְתָבִין). וְיַעֲקֹב עָשָֹה כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת לָזֶה בְּכַמָּה דְּרָכִים עַד שֶׁהִמְשִׁיךְ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַגְּוָנִין עַל עֶדְרֵי צֹאן קָדָשִׁים שֶׁלּוֹ כְּדֵי לְהַכְנִיעַ מֵהֶם הַמְדַמֶּה וְלַהֲבִיאָם אֶל הַשִּכְלִיּוּת הַנַּ"ל. וְזֶה, וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֶם וְכוּ' מַחְשֹֹף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת, וְאִיתָא שֶׁזֶּה בְּחִינַת סוֹד הַתְּפִלִּין שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה שֶׁהוּקְשָׁה כֻּלָּהּ לִתְפִלִּין כְּלַל הַמֹּחִין, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב בְּחִינַת הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא נְקֻדַּת הָאֱמֶת, הִמְשִׁיךְ בְּחָכְמָה נִפְלָאָה כָּל הַמֹּחִין הַקְּדוֹשִׁים בִּדְרָכִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁהִכְנִיס הַחָכְמָה וְהַשֵּכֶל הָאֱמֶת בְּתוֹךְ הַמֹּחִין שֶׁל כְּלַל יִשְֹרָאֵל שֶׁיִּכְנֹס הַחָכְמָה וְהַשֵּכֶל הָאֱמֶת בְּתוֹכָם הֵיטֵב שֶׁיָּבִינוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ לְשׁוּם הַטְעָאָה שֶׁל הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה בְּחִינַת לָבָן לְהַעֲבִירָם מִזֶּה חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶהוּ וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם וְכוּ'. 'בָּרְהָטִים', הֵם רְהִיטֵי מֹחִין, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב הִצִּיג וְתָחַב אֶת הַמַּקְלוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁחִדֵּשׁ וְגִלָּה בְּשֵֹכֶל אֱמֶת וְנִפְלָא וְנוֹרָא כָּזֶה, הִצִּיג וְתָחַב אוֹתָם בָּרְהָטִים, בְּתוֹךְ רְהִיטֵי מֹחִין שֶׁל תַּלְמִידָיו הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו. וְזֶהוּ 'וַיַּצֵּג', 'וַיַּצֵּג' דַּיְקָא, שֶׁהִצִּיג וְתָחַב חִדּוּשִׁים שֶׁלּוֹ הָאֲמִתִּיִּים בָּרְהָטִים בְּתוֹךְ רְהִיטֵי מֹחִין שֶׁלָּהֶם שֶׁיִּהְיוּ תְּחוּבִים בָּהֶם בְּעֹמֶק גָּדוֹל. עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ לְשׁוּם טָעוּת שֶׁל הַמְדַמֶּה לְהַעֲבִירָם מֵהֶם חַס וְשָׁלוֹם. כִּי כְּבָר הֵם מְבִינִים הָאֱמֶת הֵיטֵב. וְזֶהוּ בָּרְהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם, בִּרְהִיטֵי מֹחִין בְּמָקוֹם שֶׁשּׁוֹתִין מֵימֵי הַתּוֹרָה וְהַדַּעַת, שָׁם הִצִּיג אֶת הַמַּקְלוֹת הַנִּפְלָאִים שֶׁלּוֹ שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשִּכְלִיּוֹת הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלּוֹ שֶׁמְּכַוְּנִין אֶת הָאָדָם בְּכָל עֵת לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר כְּמוֹ הַמַּקֵּל שֶׁמְּכַוֵּן אֶת הָעֲדָרִים אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. וְעַל כֵּן נִקְרֵאת הַהַנְהָגָה וְהַמֶּמְשָׁלָה בְּשֵׁם מַטֶּה וּמַקֵּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל יט) מַטֵּה עֹז שֵׁבֶט לִמְשֹׁל וְכֵן בְּכַמָּה פְּסוּקִים. וְזֶהוּ, אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת, כְּדֵי כְּשֶׁיָּבוֹאוּ שְׁאָר הַצֹּאן קָדָשִׁים לִשְׁתּוֹת מִמֵּימֵי הַתּוֹרָה וְהַדַּעַת לְנֹכַח הַצֹּאן קָדָשִׁים שֶׁשָּׁתוּ כְּבָר שֶׁזָּכוּ כְּבָר לְהַכִּיר הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת, שֶׁיְּחַמְּמוּ עַצְמָם בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת יָהּ לַעֲבֹד ה' יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְפַּלֵּל בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת וְלֹא יֵלְכוּ עִמּוֹ בְּקֶרִי חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת קְרִירוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ מִסִּטְרָא דַּעֲמָלֵק שֶׁהוּא סִטְרָא דְּלָבָן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ. כִּי כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִנְּקֻדַּת הָאֱמֶת הַנַּ"ל אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא אִישׁ כָּשֵׁר וְעוֹבֵד ה' יִתְבָּרַךְ וּמִתְפַּלֵּל וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֲבָל כָּל עֲבוֹדָתוֹ הִוא בִּקְרִירוּת בְּלִי שׁוּם חִיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת וַחֲמִימוּת דִּקְדֻשָּׁה וְאֵין לַה' יִתְבָּרַךְ שַׁעֲשׁוּעִים מֵעֲבוֹדָה כָּזֹאת, כִּי הִוא בִּבְחִינַת שֵׁנָה, (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּהַתּוֹרָה פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּסִימָן סָמֶךְ). אֲבָל יַעֲקֹב בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת הִמְשִׁיךְ תּוֹרָה, בְּחִינַת מַקְלוֹת, לְהַנְהִיג הָעוֹלָם בְּשִֹכְלִיּוֹת נִפְלָאִים כְּאִלּוּ עַד אֲשֶׁר הִצִּיג וְתָחַב הַשֵּכֶל הָאֲמִתִּי בְּתוֹךְ רְהִיטֵי מֹחִין שֶׁל הַמִּתְקָרְבִין אֵלָיו, עַד שֶׁכָּל הַצֹּאן קָדָשִׁים שֶׁיָּבוֹאוּ לִשְׁתּוֹת מִמֵּימֵי הַתּוֹרָה לְנֹכַח הַצֹּאן הַקָּדוֹשׁ שֶׁלּוֹ יִתְחַמְּמוּ עַצְמָן בַּחֲמִימוּת דִּקְדֻשָּׁה לַעֲבֹד ה' יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְפַּלֵּל בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי עִקַּר חֲמִימוּת דִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי תְּנוּעַת הַשֵּכֶל הָאֱמֶת, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה עַתִּיקָא בְּסִימָן כא). וְזֶהוּ, וְהָיָה בְּכָל יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, הַבְּכוֹרוֹת וְשָֹם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת וְכוּ'. וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִֹים וְכוּ' וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י לְשׁוֹן אִחוּר וְכוּ', זֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ שֶׁהַנְּעָרִים בְּקַל לְהָשִׁיב אוֹתָם מֵהַזְּקֵנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הָא"ב. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר עַל פָּסוּק, תָּעִיתִי כְּשֶֹה אֹבֵד (בְּסִימָן רו), הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב שָֹם כָּל מְגַמָּתוֹ לְקָרֵב בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְהוֹצִיאָם מִבְּחִינַת לָבָן מֵהַכֹּחַ הַמְדַמֶּה, כִּי עֲדַיִן הֵם רַכִּים בְּשָׁנִים וְלֹא נִשְׁתָּרֵשׁ אֶצְלָם הַסְּבָרוֹת שֶׁל טָעוּת הַמְדַמֶּה. אֲבָל הַזְּקֵנִים שֶׁכְּבָר נִשְׁתָּרְשׁוּ בְּטָעוּתָם שֶׁל הַמְדַמֶּה קָשֶׁה לַהֲשִׁיבָם עַתָּה אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת עַד יְרַחֲמוּ עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמַיִם. וְכֵן כָּל הַפָּרָשָׁה סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ עַל קֹטֶב זֶה עַל הַמִּלְחָמָה שֶׁבֵּין נְקֻדַּת הָאֱמֶת בְּחִינַת יַעֲקֹב, לְבֵין כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת לָבָן הָאֲרַמִּי בֶּן נָחוֹר כַּנַּ"ל. וְכָל הַמִּלְחָמָה וְהָעֲבוֹדָה וְהַיְגִיעָה שֶׁל יַעֲקֹב הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבָּנִים וְהַצֹּאן שֶׁהֵם בְּחִינַת בָּנִים וְתַלְמִידִים, כִּי עִם יַעֲקֹב בְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה לְלָבָן שׁוּם עֵסֶק וּמְרִיבָה, כַּמּוּבָן בַּפָּרָשָׁה, כִּי יַעֲקֹב בְּעַצְמוֹ כְּבָר שִׁבֵּר הַמְדַמֶּה בְּחִינַת לָבָן לְגַמְרֵי וְנָקִי מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי וְיָדוֹ מְסֻלֶּקֶת מִמֶּנּוּ וְאֵין לוֹ שׁוּם עֵסֶק בּוֹ, רַק יַעֲקֹב מָסַר נַפְשׁוֹ בִּיגִיעוֹת קָשׁוֹת וּטְרָחוֹת וְתַחְבּוּלוֹת כָּאֵלֶּה הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַצֹּאן וְהַבָּנִים, הַיְנוּ לְהוֹצִיא בָּנָיו וְתַלְמִידָיו מִבְּחִינַת בֵּית לָבָן, מִבְּחִינַת הַמְדַמֶּה. וּמֵחֲמַת שֶׁהַמִּלְחָמָה גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה מְאֹד מְאֹד, כִּי הוּא מִתְגַּבֵּר וּמִתְפַּשֵּׁט וּמִשְׁתַּטֵּחַ מְאֹד בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא. וְכָל מַה שֶּׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ מְעַט מִתְפַּשֵּׁט וּמִשְׁתַּטֵּחַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, עַל כֵּן הֻכְרַח יַעֲקֹב לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ בְּהֵחָבֵא עִם רָחֵל וְלֵאָה, שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה, וְעִם כָּל הַבָּנִים וְהַצֹּאן. וְלָבָן רָדַף אַחֲרֵיהֶם וּבִקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, כִּי עֲדַיִן לֹא הִכְנִיעוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ וְכוּ' בְּחִינַת לוּלֵא אֱלֹקֵי אָבִי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹקִים, הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, בְּחִינַת יַעֲקֹב, אוֹמֵר לְלָבָן שֶׁבְּוַדַּאי לְפִי גֹּדֶל רְדִיפָתוֹ וְהִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל בָּנָיו וְצֹאנוֹ בְּוַדַּאי לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרִי לַעֲמֹד נֶגְדְּךָ לוּלֵי אֱלֹקֵי אָבִי וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מֻכְרָח, כִּבְיָכוֹל, לְהַכְנִיס עַצְמוֹ בָּזֶה לַעֲזֹר לְיִשְֹרָאֵל הַמִּתְקָרְבִים לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְהַצִּילָם מִכָּל הָרְדִיפוֹת שֶׁל לָבָן הָאֲרַמִּי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ' שֶׁנֶּאֱמַר, ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב:

לוּלֵי ה' עֶזְרָתָה לִי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי, 'דוּמָה' זֶה בְּחִינַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ לְגֹדֶל הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ בְּכָל דַּרְגָּא לוּלֵא ה' עֶזְרָתָה לִי. וְזֶהוּ, אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹקִים וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת אוֹמֵר שֶׁה' יִתְבָּרַךְ רָאָה אֶת עָנְיוֹ וְאֶת יְגִיעַ כַּפָּיו, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ יָגַע וְטָרַח הַרְבֵּה מְאֹד בִּשְׁבִיל הַצֹּאן הַזֶּה לְהוֹצִיאָם מֵהַמְדַמֶּה לְהַעֲלוֹתָם אֶל הַשֵּכֶל לְקָרְבָם לַה' יִתְבָּרַךְ. וְעַל כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁהֵם לֹא נִצְּחוּ הַמִּלְחָמָה כָּרָאוּי עַד שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ כֹּחַ לְלָבָן בְּחִינַת הַמְדַמֶּה לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וּלְהַשִּיגָם וְאַף עַל פִּי כֵן ה' יִתְבָּרַךְ חָמַל עַל הַיְגִיעוֹת וְהַטְּרָחוֹת וְהַמְּסִירַת נֶפֶשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ מְאֹד בִּשְׁבִיל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְעַל יְדֵי זֶה ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ לוֹחֵם עִם לָבָן וּמְגָרְשׁוֹ מִצֹּאן יַעֲקֹב בְּחִינַת אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹקִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ. וְזֶה שֶׁאָמַר יַעֲקֹב לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי וּמַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מֵרִיב עִם לָבָן הָאֲרַמִּי וְאוֹמֵר לוֹ, מַה פִּשְׁעִי וּמַה חַטָּאתִי, הַיְנוּ אֵיזֶה חֵטְא וּפֶשַׁע מָצָאתָ בִּי בְּעַצְמִי אֲשֶׁר אַתָּה רוֹדֵף אוֹתִי, הֲלֹא אֵין לְךָ שׁוּם כֹּחַ וְקִטְרוּג עָלַי, כִּי תְּהִלָּה לָאֵל אֲנִי זַךְ וְנָקִי וְצַח לְגַמְרֵי מִכָּל חֵטְא וָפֶשַׁע, כִּי אֵין לִי שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל אֲפִלּוּ כְּהֶרֶף עַיִן וְכוּ' וְכוּ', כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכָּל כְּלֵי בֵּיתְךָ כִּי אֵין בִּי שׁוּם אֲחִיזָה וּנְגִיעָה מִמְּךָ, כִּי אֲנִי נָקִי מֵהַמְדַמֶּה לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי, שִֹים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ, הַיְנוּ שֶׁאָמַר שֶׁהוּא מְרֻצֶּה לַעֲמֹד לְדִין לִפְנֵי כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה הֵן לִפְנֵי אֶחָיו שֶׁל יַעֲקֹב הֵן לִפְנֵי אֶחָיו שֶׁל לָבָן, הַיְנוּ הֵן לִפְנֵי אוֹתָן שֶׁהֵם מִסִּטְרָא דִּקְדֻשָּׁה, הֵן לִפְנֵי אוֹתָן שֶׁהֵם מִסִּטְרָא אָחֳרָא מִסִּטְרָא דְּלָבָן, כִּי לִפְנֵי כֻּלָּם יִצְדַּק בַּדִּין, כִּי כֻּלָּם לֹא יוּכְלוּ לִמְצֹא בּוֹ שׁוּם שֶׁמֶץ וְשׁוּם צַד אֲחִיזָה מִשּׁוּם רֵיחַ שֶׁל אֵיזֶה תַּאֲוָה וּמִדָּה שֶׁבָּעוֹלָם הַנִּמְשֶׁכֶת מִכֹּחַ הַמְדַמֶּה, כִּי אֲנִי נָקִי וְזַךְ וְצַח לְגַמְרֵי. אַף גַּם הָיוּ לִי יְגִיעוֹת וּטְרָחוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל כְּלַל יִשְֹרָאֵל בְּחִינַת הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה. שֶׁיָּגַעְתִּי וְטָרַחְתִּי הַרְבֵּה בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְתוֹרָה וּתְפִלָּה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה בְּתוֹךְ שָֹדוֹת וִיעָרִים בְּתוֹךְ חֹרֶב וַחֲמִימוּת גָּדוֹל וּבְעֵת הַקֹּר וְהַקֶּרַח בַּלַּיְלָה, שֶׁגַּם אָז הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְיָגַעְתִּי וְטָרַחְתִּי בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד בַּעֲבוֹדַת ה' וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי, הַכֹּל בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל לְקָרֵב אֵלָיו נַפְשׁוֹת יִשְֹרָאֵל, עַל כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁהַנְּפָשׁוֹת הַמִּתְקָרְבִין עֲדַיִן לֹא נִצְּחוּ הַמִּלְחָמָה אֵין לְךָ כֹּחַ לַעֲשֹוֹת לָהֶם מְאוּמָה, כִּי כֹּחִי וְכֹחַ אֲבוֹתַי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים יָגֵן עֲלֵיהֶם לְהַצִּילָם מִמְּךָ, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ יַעֲמֹד בְּעֶזְרִי עַד שֶׁאֶגְמֹר עִמָּהֶם מַה שֶּׁהִתְחַלְתִּי לְקָרְבָם כֻּלָּם לַה' יִתְבָּרַךְ. עַד שֶׁיִּצְמַח מֵהֶם הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְכוּ', מֵאוֹתָן שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי שְֹפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְקֻשְׁטָא קָאֵי:

מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע:

אות טו

נַחֲזֹר לָעִנְיָן רִאשׁוֹן וְזֶה בְּחִינַת מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת בְּלֹא קִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין דָּמוּ. כִּי עִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת הֵם בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי עֶצֶם הַשֵּכֶל הוּא כֻּלּוֹ אֱמֶת וְאֵין בּוֹ שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, כִּי עִקַּר הַשֵּכֶל הוּא אֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהַשִּיג וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לַאֲמִתָּתוֹ וּכְשֶׁאֵין מֵבִין בְּחָכְמָתוֹ וְשִֹכְלוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר בְּזֶה הָעִנְיָן כַּמָּה שִֹכְלִיּוֹת, אֵין זֶה חָכְמָה כְּלָל מֵאַחַר שֶׁלֹּא עָמַד עַל אֲמִתָּתוֹ שֶׁל דָּבָר, כְּגוֹן הָרוֹפֵא הַדָּאקְטֶיר אִם יֹאמַר כַּמָּה סְבָרוֹת שִֹכְלִיּוֹת שֶׁצְּרִיכִין סַם זֶה לִרְפוּאַת אֵיזֶה חוֹלַאַת, אִם בֶּאֱמֶת סַם זֶה אֵינוֹ מוֹעִיל לוֹ, אַדְּרַבָּא, יַזִּיק לוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ נֶחְשֶׁבֶת לְחָכְמָה כְּלָל מֵאַחַר שֶׁהֵמִית נֶפֶשׁ בְּחָכְמָתוֹ וְעַל חָכְמָה כָּזֹאת נֶאֱמַר, חָכְמָתְךָ וְדַעְתְּךָ הִיא שׁוֹבַבְתְּךָ (וְעַיֵּן מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר מְבֹאָר יוֹתֵר). וְעַל כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה שֶׁיַּשְֹכִּיל בִּתְחִלַּת כָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשֹוֹת עַל אַחֲרִית הַדָּבָר וּמַה יִּצְמַח מִזֶּה וְלֹא יַעֲשֶֹה שׁוּם דָּבָר וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר שֶׁיִּצְטָרֵךְ אַחַר כָּךְ לַחֲזֹר עָלָיו וּלְשַׁנּוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מֵעוֹלָם לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי. וְזֶה בְּחִינַת אֵיזֶהוּ חָכָם הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, שֶׁצָּרִיךְ לִרְאוֹת בְּכָל דָּבָר שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּר אוֹ לַעֲשֹוֹת מַה יִּהְיֶה נוֹלָד מִזֶּה שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְחָרֵט עָלָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּכֶל הוּא אֱמֶת וְאֵין בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי וַחֲזָרָה. וְעִקַּר כָּל הַשִּׁנּוּיִים הֵם בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה שֶׁאֵינוֹ מְבֹרָר, כִּי שָׁם מְצוּיִים כָּל הַטָּעוּתִים וְהַשִּׁנּוּיִים, כִּי בִּתְחִלָּה נִדְמֶה לוֹ כָּךְ שֶׁצָּרִיךְ לִמְכֹּר זֶה הַדָּבָר וְאַחַר כָּךְ מִתְהַפֵּךְ סְבָרוֹת הַמְדַמֶּה וּמִתְחָרֵט עַל זֶה. וּבִשְׁבִיל זֶה תִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַקִּנְיָנִים שֶׁאֵין הַמִּקָּח נִגְמָר בְּדִבּוּר לְבַד כִּי אִם בְּקִנְיָן, כִּי שִׁעֲרוּ בְּחָכְמָתָם שֶׁאֵין הַדַּעַת נִמְשָׁךְ לְתוֹךְ הַמַּשָּא וּמַתָּן כִּי אִם עַל יְדֵי קִנְיָן זֶה, כִּי עִקַּר כָּל הַקִּנְיָנִים הֵם עַל יְדֵי הַדַּעַת, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר) וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ קִנְיָן אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת עַל יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁשָּׁם כָּל הַשִּׁנּוּיִים, כִּי אֵין נִמְשָׁךְ הַדַּעַת לְתוֹךְ הַמַּשָּא וּמַתָּן כִּי אִם עַל יְדֵי הַקִּנְיָן שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל אֶחָד כְּפִי קִנְיָנוֹ. וְעַל כֵּן מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע שֶׁהִיא לְאַחַר מִיתָה, מִתְקַיֶּמֶת בְּלֹא קִנְיָן, כִּי אַחַר מִיתָה מִתְבַּטֵּל הַמְדַמֶּה כִּי הוּא כֹּחַ בָּטֵל וְאֵין שְׁלִיטָתוֹ כִּי אִם בְּחַיָּיו בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה אֲבָל אַחַר הַמִּיתָה הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה מֵת וּבָטֵל לְגַמְרֵי, כִּי שָׁם עִקַּר סִטְרָא דְּמוֹתָא וְאֵין נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ כְּלוּם, כִּי אֵין נִשְׁאָר מֵהָאָדָם אַחַר מוֹתוֹ כִּי אִם שֵֹכֶל הַנִּקְנֶה שֶׁהוּא שֵֹכֶל הָאֲמִתִּי, כַּמְבֹאָר שָׁם בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר הַהַשְׁאָרָה שֶׁל הָאָדָם אַחַר מוֹתוֹ הוּא שֵֹכֶל הַנִּקְנֶה. וְעַל כֵּן אָז מִתְקַיֶּמֶת הַמַּתָּנָה בְּלֹא קִנְיָן כְּלָל עַל יְדֵי שֵֹכֶל הַנִּקְנֶה שֶׁנִּשְׁאָר מֵהָאָדָם אַחַר מוֹתוֹ, כִּי כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁמִּמֶּנּוּ כָּל הַשִּׁנּוּיִים כְּבָר נִתְבַּטֵּל כַּנַּ"ל, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל אֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁנִּשְׁאָר מִמֶּנּוּ שֶׁהִיא בְּחִינַת שֵֹכֶל הַנִּקְנֶה שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְחֶלְקוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי כָּל יִשְֹרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:

וְזֶהוּ דִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כִּכְתוּבִים וְכִמְסוּרִים דָּמֵי, כִּי כְּתָב מַכְנִיעַ כֹּחַ הַמְדַמֶּה, כִּי הַכְּתָב הוּא לְזִכָּרוֹן בְּחִינַת כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְכוּ'. וְהַזִּכָּרוֹן וְהַשִּׁכְחָה הֵם בִּבְחִינַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וּכְשֶׁכּוֹתְבִין הַדָּבָר לְזִכָּרוֹן בָּזֶה מְבָרְרִין הַמְדַמֶּה שֶׁלֹּא יֻמְשַׁךְ מִמֶּנּוּ שִׁכְחָה וְטָעוּת וְשִׁנּוּי. נִמְצָא שֶׁכְּתָב הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַמְדַמֶּה. וְזֶה בְּחִינַת מְסִירָה שֶׁמּוֹסְרִין הַדָּבָר לִרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ וְהַמְקַבֵּל, שֶׁזֶּהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת הַכְנָעַת הַמְדַמֶּה, כִּי כְּשֶׁנִּמְסָר וְנִכְנָס הַדָּבָר מֵרְשׁוּת הַנּוֹתֵן לִרְשׁוּת הַמְקַבֵּל אָז נִגְמָר הַבֵּרוּר וַעֲלִיַּת הַדָּבָר, שֶׁאָז הַכְנָעַת הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁסְּבִיב הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּהַמַּשָּא וּמַתָּן וְכַנַּ"ל. וְעַל כֵּן דִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין דָּמוּ, כִּי דְּבָרָיו נִגְמָרִין וְנִתְקַיְּמִין לְאַחַר מוֹתוֹ בְּלֹא קִנְיָן כְּאִלּוּ הָיוּ כְּתוּבִין וּמְסוּרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַכְנָעַת הַמְדַמֶּה שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִגְמָר הַקִּנְיָן, כִּי אַחַר מוֹתוֹ נִתְבַּטֵּל הַמְדַמֶּה וְלֹא נִשְׁאָר כִּי אִם בְּחִינַת שֵֹכֶל הַנִּקְנֶה שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין הַשִּׁנּוּיִים וְהַחֲזָרוֹת שֶׁבָּאִין עַל יְדֵי הַמְדַמֶּה וְנִתְקַיֵּם הַקִּנְיָן עַל יְדֵי בְּחִינַת שֵֹכֶל הַנִּקְנֶה שֶׁנִּשְׁאָר מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל:

באדיבות אתר ויקיטקסט