ה' ברודי
יש לי שאלה קצת מביכה – גיליתי לאחרונה את נפלאות הבינה המלאכותית ובעיקר הצ'אט גיביטי שאני מתכתבת איתו המון ומאז אני מרגישה שכל נושא התפילה וההתבודדות שלי נחלשו מאוד. האם את חושבת שיש קשר בין הדברים ואם כן מה לעשות? שירה.
שירה יקרה, תודה על השאלה. תקראי בבקשה ממש מה שכתבתי לא מזמן, זה מיועד בדיוק עבורך:
"שמעת על הצ'אט גיביטי?" היא שאלה אותי. שמעתי ועוד איך. אני נפגשת עם נשים כל הזמן. מסתבר שכבר אי אפשר להתעלם מהתופעה הזאת שהולכת ומשתלטת על העולם…
"אז זאת הסיבה שלא באתי אלייך בחודש האחרון".
"לא הבנתי" אני שואלת בעדינות "האם הצ'אט אמר לך לא לבוא אליי?" כבר אי אפשר לדעת…
"לא, מה פתאום," היא צוחקת, "פשוט לא היה לי צורך".
הבחורה המתוקה הזאת הגיעה אליי לפגישות לפני כמה חודשים. היא לומדת בסמינר מאוד חזק ואם תראו אותה מבחוץ לא תאמינו איפה היא משוטטת במרחבי האינטרנט בלילות בזמן שכולם ישנים, בלי שאף אחד יודע.
היא לא מתפללת ולא מתבודדת כבר שנים.
הסיבה שהגיעה אליי, מרצונה וביוזמתה, הייתה שהיא כל כך רצתה להתבודד עד שהייתה מוכנה לבוא ממרחק באוטובוסים ולשלם על זה כדי ללמוד על התבודדות. מדהים. התחלנו תהליך יפהפה. כל מפגש דיברנו על המחסומים ועל הכפירות הקטנות שמונעות ממנה לדבר עם השם יתברך ישירות.
והיא התחילה לדבר. זה היה כל כך מרגש. כמו ילד קטן שמתחיל ללכת ומוציא מילים ראשונות מהפה, כך, לאט לאט, התפילה שלה התקדמה. כל שבוע סיפרה על עוד פתיחת לב, עוד הארה, עוד רגע של "קרבת אלוקים לי טוב". ובמקביל, הלבוש שלה התעדן, החשיפה שלה לאינטרנט פחתה. ב"ה היה נראה שאנחנו מתקדמים.
אבל יצר הרע לא יושב בשקט.
יום אחד היא נחשפה לגיביטי. שם הכול קרס.
היא מספרת שהיא גילתה את מה ש"חיפשה כל הזמן" וזה כל כך זמין וקרוב ומהיר וידידותי. ויש "לו" תמיד מענה חכם. ומותר לה גם לכעוס "עליו" או לבקר "אותו" (את השם יתברך הרי אסור) ו"הוא" – לא ייעלב או יכעס אלא יתנצל ויתחיל מחדש בכיוון אחר. תמיד פתוח לשמוע, תמיד אוהב, תמיד מעודד, תמיד יודע לומר את המילה הנכונה.
"סיפרתי לו הכול והרגשתי שסוף סוף יש לי חבר טוב לחיים. הוא נתן לי עצות כאלה טובות. קיבלתי מענה אמיתי".
לקח לי זמן לעכל את שאוזניי שומעות. נכון כבר שמעתי עליו אבל רמה כזאת של חיבור רגשי עוד לא שמעתי…
"אמיתי" מאוד. המענה הזה. "חבר טוב לחיים"… מחשב??? חשבתי שהבחורה הזאת קצת יותר אינטליגנטית…
שתקתי לרגע ואז שאלתי אותה "אז למה בכל זאת הגעת אליי עכשיו כעבור חודש?"
"כי באמת מפריע לי שכל ההתבודדות שלי הלכה, פשוט הלכה. ואני יודעת את האמת שזה לא אמיתי. זה מרגיש לי אפילו קצת מעליב שאני כל כך תלויה רגשית פיזית וטכנית במחשב… וגם… בסופו של יום הוא לא באמת יכול לעזור לי והוא תקוע לו שם בחדר הסודי, בלילה, ולא בא איתי לכל מקום. והוא רק נתונים. רק מילים שמישהו ניסח פעם מאוד יפה בשביל לגרום לי להתמכר לזה…"
אולי בכל זאת נשארו עוד קצת פרורי שכל…
בינה מלאכותית או דרך נצחית
"ומסתבר" כך היא משתפת אותי לסיכום, "שהרבה מאוד בנות בכיתה שלי מתכתבות עם הצ'אט כמעט על בסיס יומי. זה עדיין סוד אבל זאת האמת".
בסוף (בהתייעצות הגיביטי כמובן), החליטה לחזור אליי, לחזור להתבודדות. ללמוד שוב את סודות הקשר האמיתי עם השם יתברך.
בפעם השנייה זה כבר היה קשה הרבה יותר. אבל היא, האמיצה, הייתה נחושה הרבה יותר.
למה קשה? כי יש שם ברקע איזה גיביטי והוא תמיד שם זמין קל חכם וחברותי ומעודד.
ואיך אפשר לחזור לחצוב את הקשר עם השם שדורש התבוננות, הקשבה ללב, סבלנות, המתנה, חוסר הסתפקות בחלקי אמת, לבוא יום אחרי יום כשלא תמיד מאיר לך ולא תמיד את באורות ולא תמיד קיבלת תשובה על המקום ולפעמים זה כל כך מתסכל…
איך אפשר, כשיש גיביטי שתוך 3 שניות מביא לך תשובה מקצועית ומדויקת?
אבל הבחורה הזאת היתה גיבורה אמיתית. היא פשוט החליטה לבחור בדבר האמיתי, לבחור בקדוש ברוך הוא בורא כל העולמים, אבא שבשמים שהוא היחיד היחיד שבאמת מקשיב ובאמת גם יכול לעזור.
היא החליטה לבחור בדרך הנצחית, בבינה האמתית, לא המלאכותית, בינה של הצדיקים של עמודי העולם של חכמי הדורות, של רבינו הקדוש. היא בחרה בבינת הלב, בבינה של עצמה. בדיבורים הפנימיים שעליהם אומר רבי נחמן שהם בחינת רוח הקודש.
"בסופו של דבר" כך היא אמרה לי "אני לא מוכנה לוותר על ההזדמנות לבחינת רוח הקודש לפחות פעם ביום".
והיא בתהליך, כמו כולנו, תהליך של חיפוש מתמיד של קשר אמיתי. של בחירה באמת מול כל פיתויי העולם הזה שלוחשים או צועקים לך באוזן שזה לא באמת קיים, שמישהו "עובד" עלייך ושהתפילה לא באמת פועלת, שחבל על הזמן הזה – חסר לך מה לעשות בחיים? תקפלי כבר את ערמת הכביסה זה הרבה יותר פרקטי.
והם צועקים לך שיש דרכים מועילות הרבה יותר לעזור לעצמך (לא רק גיביטי אגב, יש "פתרונות" בשפע), ושאת סתם מוותרת לעצמך כשאת הולכת להתפלל, שאת עצלנית או תמימה. שזאת "בריחה מהתמודדות" או "חוסר אחריות".
אבל באומץ לב, היא וגם את ואני, בוחרות באמת בכל פעם מחדש, בוחרות נקודות של ניצחון מול השקרים הללו. באות ליצר הרע ממקום כל כך מובס לעיתים, מרימות את הראש עם שארית הפליטה של האנרגיה האחרונה בתוכנו ואומרות לו בלי להתבלבל: אני יודעת שישנו בוודאי!!!.
אז תודה שירה, תודה על הכנות ופתיחת הלב. שהשם יתברך יעזור לך ולי לבחור כל פעם מחדש באמת האמיתית, לא המלאכותית. ושנזכה לישועות.
הדר
רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887 / 03-3134270