ויתור כבחירה שמכניסה שלום ללב ולבית

ויתור וותרנות – איך מחנכים אליה? / גב' צ' פלדמן

זוג צעיר הגיע לאחד מגדולי הדור ושאל אותו מתי צריך להתחיל לחנך את הילדים. אמר אותו גדול: "להתחיל לחנך את הילדים שלכם הייתם צריכים לעשות מאז שהייתם קטנים…" 

כשאנחנו מחנכים את עצמנו – זה החינוך הטוב ביותר עבור ילדינו. אבל מה לעשות ואנחנו לא מתוקנים? ועדיין, גם כשאנחנו בדרך, אנו נדרשים לתת לילדינו את הכיוון הנכון. וכך גם בנוגע למידת הוותרנות החשובה. 

אנחנו רוצים לחנך ילד לוותרנות? נבוא אליו עם הבנה: "נכון, גם אני לא תמיד מצליחה לוותר, אבל אני אומרת לך ילדי הקט, שווה לוותר! זה דבר גדול ונעלה, ואני שואפת לשם".

ההתמודדות עם תחושת ההחמצה

כשמוותרים עלולים להרגיש החמצה: הפסדתי דבר של העולם הזה. גם הילד שלי מרגיש כך וקשה לו לוותר. 

לפני הרבה שנים ראיתי ילד מארגן פרוסה בצלחת. מורח גבינה, מוסיף זיתים, מניח בשולחן וניגש ליטול ידיים. באותו רגע אחיו התיישב באותו כיסא, בירך המוציא והתחיל לאכול לו את הלחם! כשהילד חזר – הוא פרץ בצעקות. מי צודק? ואותה האם המסכנה ניצבת שם וצריכה לשפוט… כמה לא פשוט לשפוט: מי לקח ראשון? מי פיזר ולא אסף? מי אכל אחרון ולא פינה את הצלחת? הדוגמאות רבות לאין ספור. ולפעמים אנחנו חייבים שהילד הזה יוותר, במיוחד כשאין דין ברור בין הניצים בבית. 

כאן נכנסת מידת הוותרנות. מי יהיה הוותרן שיקום ויזוז הצידה ויגיד: אני מוותר על העולם הזה בשביל השלום. זאת גדלות אמתית ומטרה ביהדות. להכניס את השלום שווה יותר מכל עסקי העולם הזה. מה שיביא את הברכה לבית זה השלום. 

איך מחנכים לויתור בלי לכפות – ובלי להפסיד

אי אפשר להכריח – כן אפשר להדגים

אנחנו צריכים שהילד הזה יוותר, אבל אי אפשר להכריח מישהו לוותר. אפשר לתת דוגמא אישית של ויתור, להכניס חשק לוויתור, ולהתמודד עם זה שלא תמיד "מי שמוותר מקבל יותר". נגיד לילדים: אתה מוותר לא בשביל לקבל יותר, אבל תדע, שתמיד הלב שלך מקבל יותר! 

כך נחנך את ילדינו: לא מוותרים בשביל לקבל יותר, מוותרים בשביל להכניס גדלות בתוכנו. כשמוותרים מכניסים את השם בחיים שלנו – את השלום. 

פעם נכנסתי לבניין. ראיתי את אחת האימהות שמתגוררת בדירת הכניסה נותנת יד לבנה הבוכה בן החמש. "אני רוצה את האופניים שלי" ייבב הילד. לידו, נסע באופניים, הלוך וחזור, בן הדוד שלו שהיה בערך בן גילו. 

אני רואה את פניה של האמא חסרת האונים. איך פותרים את התסבוכת? קרבתי אליהם ואמרתי: "יש ילד שמרוויח אופניים ויש ילד שמרוויח ויתור!". בחסדי ה' זה עבד. בן הדוד קפץ מהאופניים ואמר לילד המארח: קח!, והמארח נענע ראשו לסירוב: "מה פתאום! אני רוצה ויתור, קח אתה אופניים!". זה היה יפה. נכנס להם חשק לוויתור.

למי נותנים גב? תובנה מגדולי הדור

יש מריבה בין שני ילדים – לצד מי צריך להיות? תמיד הקטן צורח, בוכה ומעורר רחמים. לעיתים הוא התחיל את המריבה – ובכל זאת דורשים מהגדול לוותר. שמעתי מאחד מגדולי הדור שצריך להיות לצד הגדול, להצדיק אותו מול האח הקטן.  

ברגע שנותנים כבוד לגדול – הרבה פעמים הוא יוותר מעצמו. לפעמים זה כל מה שהוא צריך, קצת כבוד. ואז – קח, קח, זה בסדר. 

כוח התפילה והדוגמה האישית

כמה תפילות יש בליקוטי תפילות להימנע ממחלוקת. רק בתפילה אפשר לפעול כזה דבר גדול. כשאני רואה את הבת שלי מתעקשת על שטויות, אני רוצה להגיד לה: תפסיקי לריב על חתיכת פלסטיק! תוותרי! לא שווה לך! אבל אם אכריח אותה – היא תוותר ובסוף תרגיש נורא. אי אפשר להכריח אבל אפשר להתפלל ולהראות דוגמה אישית ולכוון לשם. ולא לרצות שזה יקרה עכשיו ומיד, אולי רק אחרי הרבה זמן, כמו כל הדברים הטובים. 

שנזכה!

רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887 / 0