ב'קעך' שלי (לא) בוערת אש… הבער אותה בלבי / ת' משה
שלום, אני אמא לכמה קטנים צפופים, היום שלי סובב סביבי במטלות סיזיפיות ומעייפות, אני כל היום במטבח, בישול־ניקיון־האכלה וכביסה. מנסה להתחבר למה שאני עושה אבל בסוף נכשלת בכעס או בעצבות. איך ניצלים?
תודה רבה, מרים.
שלום מרים יקרה,
במעשיה שלנו העולם־הזה נמשל ל'קעך' (מטבח), אנו מבשלים את מאכלי־המלך. ה'קעך', הוא דרך ה'שוב', הזמנים שאין לך מה לאכול, כלום לא מרגש, והכול מרגיש 'סתם', לפעמים אפילו ירידה כמו כעס.
לצורך הבישול, זקוקים לאש, להתלהבות, להתעוררות בשעת קיום המצוה, אבל בעולם שלנו יש הסתרה, והקרירות שולטת בכל דבר שבקדושה. "אלא שיש שבילים וצינורות שדרכם נמשך האש מן ההר של אש", וזו הבקיאות בהלכה – לימוד הלכה מחבר בין זמני־ההארה של ה'רצוא' לבין ה'שוב'. כשקשה לך לקיים מצוה כמו התנזרות מכעס, שמירת לשון, חינוך הילדים וכדו', אפשר פשוט לקבוע לך לימוד קצר בספר, עם חברה או בהאזנה טלפונית לקווים שמדברים מזה.
והציפורים, הן בעצם אנחנו, נפשות־ישראל, שמרחפים על האש, שלא תבער מדי או שלא תהיה חלשה מדי. וזה בדיוק מה שאת עושה. את רואה שחסרה בך אש של התלהבות, ואת שולחת שאלה ואומרת: איך אפשר להגביר את ההתלהבות, שאני אהיה שמחה בימים שלי? דרך הבקשה, התפילה ודיבורי־הקדושה, רחישת־השפתיים בדברי־תורה, אנחנו עושים להשי"ת נחת־רוח.
ואולי לא לחינם משול העולם למטבח… אולי גם עבורך המטבח הוא הרגשה של 'שוב', אבל תדליקי, תדליקי את האש, את לא יודעת איזה ניחוח עולה מכל פעולה חסרת ברק כאן. לעובדי המטבח לא תמיד יש תיאבון, חם שם ובלגן, אבל מי שבא מבחוץ ומריח את הניחוח הנפלא, רוצה להימשך ולחזור ולקנות ולאכול עוד ועוד. אבל מה, זה סוד! סוד העונג של הריח־ניחוח שיתגלה לעתיד לבוא מכל הבישולים של המצוות והמעשים הטובים שהכנת כאן. את יכולה לשער איזה ריח טוב עולה מהארובה? הכול נמשך ישירות למעלה. ובינתיים, תדעי שעם הבלגן והקליפות הדביקות והילדים המאתגרים והבלגן, את פועלת נצח. יום אחד את תראי.
להדליק מחדש את האש בלב בתוך העשייה היומיומית
המאכלים הם גם דברי־הצדיקים. כשזוכים לטעום מהם, מיד מתבטלות כל התאוות כפי שאומר רביה"ק (חיי מוהר"ן, ש"מ) "העולם לא טעמו אותי כלום עדיין. אילו היו שומעין רק תורה אחת שאני אומר עם הניגון והריקוד שלה, היו כולם בטלים בביטול גמור" – בעצות הפשוטות כמו: תדברי עם השם על מה שאת מרגישה בתוך המטבח, תמצאי בך משהו טוב שישמח אותך, תרקדי קצת, תתחילי מחדש, תשאלי: אייכה, תמצאי הרחבה בתוך ה'קעך' הצר הזה, ואל תתפחדי ואל תתייאשי כלל.
המילה סיזיפי, באה מתרבות יוון ותארה פעולה שאין בה משמעות, פעולה שחוזרת על עצמה לנצח כעונש למי שלא התנהג טוב. ביהדות אין פעולה כזו ואין מילה כזו. כל פעולה שאת עושה, גם אם זה ללכת לסופר, הכול בסוף משרת את הקדושה. יותר מזה, גם הנפילות והכעס אינם לחינם, כשאת זוכה לעשות תשובה ולהצטער, הכול מתהפך לעליה גדולה, וזדונות נהפכים לזכויות. זה בדיוק שם המשחק. הוא לא אמור להיראות אחרת.
"ובאותו הקעך אין שום אש כלל" – אני שומעת במשפט הזה את הצעקה "אין שום ייאוש בעולם כלל", גם כשאין בך אש, ואת ב'שוב' תתחזקי בעצם הידיעה, שכל פעולה קטנה שלך, מבשלת מטעמים נוראים ונפלאים למלך, רק להיזכר להדליק את האש, בכל יום, בכל רגע, כמה שאת יכולה. להבעיר אש, זה אומר גם כשאני למטה, אני צועקת, אני מחפשת, אני עושה פעולה שנופחת קצת על הגחלים העמומות ומעירה בי חיות.
בקרוב יגיע ה־חג של האור והאש, יזכיר לנו מה שכחנו, יסכים שנעזוב לרגע את ה'קעך' – העולם הזה, ולמרות שנשב בתוכו, נוכל לטעום מאור גנוז ונפלא, נבקש להריח את המאכלים ואת הדיבורים המתוקים. כי אחרי שטעמת טעם של קדושה, את הולכת לחפש את הטעם של ה'יין ההונגרי' הזה. וליד הנרות הקטנים, נוכל לבקש "תן לי אבא טעם, בחיים. טעם בקיום המצוות ובאור שלך.
תן לי שמחה בעבודת ה'קעך' של העולם, ושל המטבח הפרטי שלי, תדליק בי את האש, שתבער במידה הנכונה, ותתקן לך מטעמים נפלאים, תוציא אותנו משעבוד מלכות ממרירות וקושי, ל'הקם לנו רועים שבעה"'. אפשר גם פשוט יותר, לשבת ליד האור ולשיר בקול או בשקט: "בברסלב בוערת אש הבער אותה בליבי", וקחי לך עצה אחת, לכי איתה, שתכניס לך בלב מתיקות כזו של גן עדן בעולם הזה…
רוצה להפיץ את עלון חברות מקשיבות?
צרו איתנו קשר – 054-8492887 / 03-3134270