מה היה כל כך רע בסעודה של אחשוורוש, הרי הכל היה כשר!
רבי נתן, בספר ליקוטי הלכות, אורח חיים, פורים הלכה א', בא ללמד אותנו שהכוונה של הדברים הקטנים בחיים, כמו אוכל, יכולה להיות עוצמתית על הנפש והאמונה שלנו:
והנה עקר התגברות מלכות הרשעה, שהוא המן – עמלק, הוא כשהמלכות דקדושה היא בהסתר, בחינת (דברים לא יח) "הסתר אסתיר" (עין חולין קלט ב), כמו שכתוב (בראשית כה כג), "ולאם מלאם יאמץ".
ועל – כן התגבר המלכות אחשוורוש, על – ידי פגם וחטא האכילה, שגרם להם להנות מסעודה של אותו רשע (עין מגילה יב א), על – ידי זה התגבר עליהם, כי על – ידי פגם האכילה הוא הסתרת פנים, בבחינת (דברים לא יז) "והסתרתי פני מהם והיה לאכל", כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (בסימן מז).
כי על – ידי פגם האכילה כשאינה בכשרות יכולים ליפול חס ושלום מהשבעים פנים של תורה לבחינת שנה, שהיא בחינת הסתרת פנים, כמו שכתב רבנו מזה במאמר 'פתח רבי שמעון ואמר: "עת לעשות לה' הפרו תורתך"' (בסימן ס), עין שם.
ועל – כן נתייעץ לעשות הסעדה בסוף גלות בבל (עין מגילה יא ב), דהיינו בסוף השבעים שנה של גלות בבל.
ביאור:
רבי נתן מלמד שישנם שתי סוגי מלכויות – האחת, מלכות הרשעה, והשנייה, להבדיל, מלכות דקדושה.
מהי מלכות? מלכות היא שליטה והשפעה, חיובית או שלילית, על מי שנמצא תחתיה.
שני סוגי מלכויות אלו, סותרות זו לזו ומשפיעות דברים שונים.
מלכות דקדושה משפיעה אור חיובי של אמונה ומחברת לה׳, מטהרת את הדעת ומובילה אותנו ללכת בדרכי חיים נכונים, בעוד שמלכות הרשעה גורמת לבלבול וחוסר דעת, נפילה לחטאים וכפירה.
בתקופה שבה עם ישראל נמצא בארץ ישראל ועובד את ה', או אפילו בגלות ועדיין מחובר לתפילה, תורה ומצוות, נמצאים תחת מלכות דקדושה.
להבדיל, מלכות הרשעה, הנקראת ׳המן – עמלק׳ (המן הוא מזרע עמלק) מתגברת מאוד, בפרט כשעם ישראל בגלות, עד שעל ידה אפשר לשכוח מההסתרה והריחוק עצמם כלומר, לשכוח שאנחנו בחושך.
הסתרה היא ידיעת והרגשת הריחוק מה׳, ואילו הסתרה שבתוך ההסתרה היא שכחת ההסתרה של ה׳ ואיבוד הרגש, כמו שכתוב ׳הסתר אסתיר׳ – הסתרה כפולה, וכן ׳לאם מלאום יאמץ׳ כאשר לאום (קבוצה) אחת מתגברת על לאום אחר.
לאחר חורבן הבית הראשון, גלו עם ישראל לבבל ונכנסו תחת מלכותו של המלך אחשוורוש שלא אהב יהודים, אך ידע על הנבואה אשר עתידה להתקיים – כעבור 70 שנה מיציאתם לגלות עתיד עם ישראל לחזור אל ארץ הקדוש.
לפי חישובו של המלך אחשוורוש, תקופה זו של 70 שנה הייתה אמורה להיגמר בקרוב ממש וידע שתחת מלכותו, שהיא מלכות הרשעה, כל זמן שעם ישראל נמצא בגלות וישקעו כמה שיותר, ייתכן ויוכלו להישאר לנצח בגלות תחתיו, לא יחזרו לארץ, ולא תהיה סכנה למלכותו.
כיצד פיתה המלך אחשוורוש את היהודים ונפלו?
לרגל הגעתו לעיר שושן הכין משתה ושמחה לכל תושבי העיר, כולל ליהודים עצמם, עם מיטב האוכל הכשר.
כאשר נשאל הצדיק מרדכי היהודי האם יכולים להשתתף בסעודה, ובפרט לאור שהיא ברמה של כשרות גבוהה כפי שהבטיח אחשוורוש ׳להתחשב׳ בהם, הוא ענה בסירוב ודחה את הצעתם – אסור להשתתף בסעודתו של המלך.
למה כל כך הפריע למרדכי היהודי סעודת מלכים כשרה שאירגן אחשוורוש לכל היהודים?
באוכל לכאורה לא הייתה בעיה – הרי הוא כשר, הבעיה היא בהנאה שנגרמת באכילה שלא לשם שמיים, ובפרט כזאת שמקרבת לרשעים כמו אחשוורוש.
אוכל, כידוע, לא רק טעים ומענג את הבטן, אלא גם מחבר בין אנשים, מחבר בין תרבויות.
החיבור והערבוב בין מה שלכאורה טוב – האוכל הכשר, לבין הרע – כוונותיו הזדוניות של אחשוורוש באוכל, הוא זה שבסופו של דבר הפיל בפח יהודים רבים.
האוכל נגמר, אבל הכוונות וההשפעות של הסעודה, שלא לשם שמיים, אלא לראוותנות ותאוות היא זו שלכדה את הנפש של אותם יהודים שהשתתפו והפילה אותם בפח הכפירה והניתוק מבורא עולם.
רבי נתן מוסיף שאוכל מסוגל להביא להסתרה, חטאים ובלבול, כמו שנאמר (דברים לא, יז) ״והסתרתי פני מהם והיה לאכל״.
רבי נחמן מדבר רבות מעניין פגם האכילה ועל חשיבות האכילה בכשרות ולשם שמיים.
אכילה לא טהורה, כזאת שלא מחזקת את הנשמה ונותנת כוח להתחבר לה', אלא יותר לשם תאווה, עונג ובהמיות, מחברת אותנו לצד הבהמי בנפש שלנו, מפתחת תאוות אכילה, גורמת לנו לשכוח מהתורה, ובעצם להביא אותנו למצב של ׳שינה׳ – טשטוש האמונה חוסר מודעות לטוב האמיתי.
אחשוורוש היה מספיק חכם כדי להבין מה כוח של אוכל יכול לעשות – ברגע אחד נגמר וברגע אחר קושר אנשים.
לסיכום, רבי נתן מזמין אותנו לשים לב יותר לכוונות בפעולות היומיות שלנו, לא להתרגש מחיצוניות ולהתבונן על פנימיות החיים. תאוות אכילה מקרבת אותנו לצד הבהמי ולא לנשמה ולבורא עולם, לכן כדאי שנכוון בכל אכילה לאכול לשם שמיים, בשביל כוח להתגבר על האתגרים, לשמוח על החסדים ולהאמין יותר בבורא עולם.
