אנו עושים טעויות, לא מעט האמת.
ובדר״כ, מה הכי קל לעשות? לטייח, לעבור הלאה. אבל באיזה מחיר?
כל פעם שאנו משתכנעים להתעלם מהחושך והטעויות שלנו אנו מתרחקים מעצמו יותר ושוכחים את הטוב שאנחנו באמת – אז מה הפיתרון?
רבי נתן, בספר ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכה א', אות ב', מלמד שחייב להכנס אל החושך שלך כדי למצוא את הטוב שבך שוב:
וזה בחינת התעוררות השינה. כי כשאדם רואה שרחוק מהשם יתברך וכו' זה בחינת שינה שהיא אחד מס' במיתה, וכשמחפש ומבקש ומוצא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין, ומחיה ומשמח את עצמו, ומעורר את עצמו לעבודת השם יתברך על ידי זה. זה בחינת התעוררות השינה.
לכל דבר שאנו עושים ביום – יום יש משמעות רוחנית שממנה אנו יכולים ללמוד.
רבי נתן בא ללמד את משמעות העמוקה והרוחנית של התעוררות השינה בבוקר.
מבחינה רוחנית, שינה היא מצב של ניתוק וריחוק ואילו התעוררות היא מצב של חיבור וקירוב לבורא עולם.
כידוע, שינה היא אחד חלקי שישים ממיתה כלומר, דומה ומקבילה למוות במובן מסוים.
אחת הסיבות שבגללן קשה לנו 'להתעורר' ולהתחבר לטוב, שהוא בורא עולם בעצמו, היא משום שקשה לנו לראות ולהתחבר אל הטוב של עצמנו. אנו רואים את עצמנו מלאים בלכלוך, כמו מעשים רעים, מידות רעות וזיכרונות שליליים מהעבר שרק מחזקים את התודעה והערכה העצמית שלנו כשלילית ורעה.
הפתרון לתודעה והערכה העצמית השלילית שיש בנו, המנתקת אותנו מבורא עולם כביכול, היא להיאבק על הטוב, לחפש, למצוא ולראות את הטוב שנמצא בתוך הרע הכללי וגם זה שבתוכנו.
הכלל הוא שבכל רע יש תמיד מעט טוב, משום שלרע אין קיום מצד עצמו, אלא רק הטוב שמקביל לחיים הוא זה שמחייה אותו, גם אם הוא מעט.
כך לדוגמה, אם אמרנו מילה לא יפה או שפגענו במישהו שחשוב לנו, זה אומר שעשינו טעות, כי כוונת הלב שלנו לא יצאה כמו שרצינו. באמת, אנו אוהבים את אותו חבר, אך לא הצלחנו להביע את עצמנו בצורה יפה. הנקודה הטובה היא הכוונה שהתפספסה.
וזה בחינת (תהלים ב') "ה' מה רבו צרי רבים וכו'". היינו הצרים של הנפש, שהם החטאים והפגמים של כל אחד, שזה עיקר צרות האדם, וכשהם מתגברים על האדם ח"ו אזי הם רוצים להפיל אותו לגמרי ח"ו כאילו אין לו עוד שום תקוה ח"ו. וזהו (שם): "רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה". ואזי הוא בבחינת שינה כנ"ל, וזהו (שם) "אני שכבתי ואישנה". כי זה בחינת שינה כנ"ל. אבל באמת האדם אסור לייאש עצמו. וצריך להתגבר לעורר משינתו על ידי המעט טוב שמוצא בעצמו עדיין כנ"ל וזהו (שם) "הקיצותי כי ה' יסמכני", שאני מתגבר ומתעורר משינתי, כי איני מייאש עצמי עדיין כי ה' יסמכני.
אנו לא מרגישים משוחררים, מי שאנחנו באמת רוצים להיות, משום שיש הרבה 'צרים' שמאיימים עלינו.
מה הם אותם צרים? אלו אותם טעויות, חטאים, פספוסים ופגמים שעשינו במהלך הדרך ולא תיקנו. אותם אלה שעזבנו בעבר ולא למדנו גם לראות את הטוב שבהם ולתקן אותם. כל אלה התאספו, אחד אחרי השני, ויצרו עומס גדול מאוד על הנפש והלב שלנו.
יצר הרע נכנס לתמונה כבר מזמן. הוא לימד אותנו לפחד ולברוח מהתמודדות עם החושך, מתיקון ועבודה פנימית, בשביל להרגיש נוח עם עצמנו.
עכשיו, כשיש כבר עומס, יצר הרע רוצה שניפול למלכודת, נתייאש ונשקע לעצבות ודיכאון לתמיד.
הוא לוחש לנו שאין עוד תקווה, חס ושלום. כמו שנאמר "רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה" – עדיף להתייאש כי אפילו בורא עולם התייאש מימך, חס ושלום.
ככה, לאט לאט, ערס הדיכאון והעצבות חודר ללב ומניח אותנו לישון ולהתנתק מאמונה.
ואז, באים רבי נחמן ורבי נתן לעורר אותנו – ״אסור לייאש עצמו. וצריך להתגבר לעורר משינתו על ידי המעט טוב שמוצא בעצמו עדיין.״ תמיד יש תקווה, כי הטוב שבך אף פעם לא נגמר, גם אם קשה לך לזהות אותו, גם בתוך החושך הכי גדול שלך – יש אור וטוב שמסתתר ועליך למצוא אותו.
כל מה שצריך זה להתבונן, להאמין ולהעריך אפילו נקודה אחת קטנה בתוך החושך שתצליח לראות – זה מה שמעיד עליך באמת – הטוב הקטן, שמאחוריו יש עוד אור גדול.
כי הנקודה טובה שאדם מוצא בעצמו זה בחינת אלקות כביכול. כי כל הטוב מאתו יתברך, כי אורייתא וישראל וקוב"ה כולא חד, נמצא כשיש בישראל איזה נקודה טובה. דהיינו איזה מצוה או דבר טוב. זה הטוב הוא אחדות גמור עמו יתברך, כי (תהלים קמ"ה) "טוב ה' לכל", וכמו שכתוב (שם ל"ג) "טעמו וראו כי טוב ה'", כי כל הטוב שנמצא בכל מקום שהוא, הוא הכל ממנו יתברך. וזהו (שם ב') "כי ה' יסמכני". היינו הנקודה הטובה שאני מוצא בעצמי שהוא בחינת אלקות בחינת "טוב ה' לכל". זה הוא סומך אותי ומקיץ אותי מהשינה, ואזי (שם ב') "לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי", כי שוב איני מתיירא מהם אף על פי שהם כמה רבבות פגמים וחטאים שעומדים עלי להפילני ח"ו. כי מאחר שאני מוצא בעצמי עוד איזה נקודה טובה על ידי זה אני מתעורר מהשינה. ועל ידי זה אני נכנס באמת לכף זכות, ועל ידי זה אזכה לתשובה וכו' כנ"ל.
באמת, כמעט אין לנו בחירה – אנחנו תמיד רוצים רק טוב,
איך יכול להיות? משום שהשורש שלנו הוא בורא עולם שהוא שלמות כל הטוב וכל הטוב בא ממנו, כמו שכתוב "טוב ה' לכל" וכן "טעמו וראו כי טוב ה'".
הטבע שלנו מושפע מהטבע של בורא עולם, בגלל שאנחנו מגיעים ממנו. כשם שהוא רוצה לעשות רק טוב, כך גם אנחנו מחפשים לקבל ולתת רק טוב – רק שלפעמים הוא מתפספס או שאיננו מודעים לו.
אם נתבונן היטב, בכל דבר רע שעשינו, נוכל לזהות נקודה טובה שהניעה את הרצון שלנו אך יצאה באופן לא נכון.
בוודאי חשוב לציין, שלמרות הנקודה הטובה שיש בכל מעשה רע – היא אינה מצדיקה את המעשה הרע בעצמו.
אותה נקודה טובה שנמצאת בחושך שלנו מקבילה לאלוקות – שהרי כל הטוב בא מבורא עולם.
אין יהודי שהוא מאה אחוז רע, למעשה, אנחנו 100 אחוז טובים בשורש שלנו. לא קיים יהודי בעולם שלא עשה מעשה טוב מימיו. לא משנה כמה רע הוא עשה, המעשה הטוב הקטן הזה מעיד על החיבור והשייכות שלנו לבורא עולם ובמקביל, על הבלבול שמחסה על הטוב שלא מצליח לצאת ולהראות בצורה נעימה ונכונה.
ע"י זיהוי הנקודה הטובה בכל דבר שאנו עושים, ובפרט בדברים הלא טובים, נוכל לזהות ולהכיר את עצמנו שוב, את הלב הטוב והטהור והכוונות הטובות שתמיד היו שם בתוכנו. רק ע״י זיהוי הנקודות הטובות נוכל להתעורר משינת העצבות והדיכאון.
תהליך התשובה לא יכול להיות ללא זיהוי הטוב שבנו, כי תשובה עניינה לשוב אל מי שאנחנו – אל הנשמה הטהורה שאנחנו.
כי כל הרע נדחה מפני מעט הטוב שמוצא בעצמו ומחיה ומרים את עצמו בזה. כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך כידוע. וזהו בחינת (שם קל"ט) "הקיצותי ועודי עמך", על ידי העוד מעט וכו' שלי, דהיינו הנקודה טובה כנ"ל בחינת "אזמרה לאלקי" בעודי כנ"ל. וזהו "ועודי עמך", היינו העוד מעט שלי שהוא עדיין עמך כנ"ל, על ידי זה "הקיצותי", כי זה בחינת התעוררות השינה כנ"ל:
אם באמת נבחר לחפש ולראות את הכוונה והנקודה הטובה בכל דבר, נעריך ונבין בפשטות שהיא ורק היא מעידה על מי שאנחנו באמת, בפועל – היא זו שתעזור לנו להאמין בעצמנו שוב, לתקן את החושך שגרמנו, להתחבר לאהבה עצמית ולהמשיך לגלות את הטוב האין – סופי שלנו מחדש.
וזה עניין מה שנאמר בפסוק "הקיצותי ועודי עמך" – התעוררות מחושך העצבות הוא ע"י עוד מעט (נקודה טובה) שאנו מוצאים בעצמנו. כי בורא עולם מחכה לנו בתוך החושך, ליד הנקודה הטובה שאנחנו צריכים להוציא כדי לתקן ולראות את הטוב.
מרגע שאנו בוחרים לשים את הפוקוס על הכוונה הטובה שהתפספסה, אנו יכולים לשמוח ולהעריך את עצמנו גם אם החושך מציף אותנו. 'אזמרה לאלוקי בעודי' – אני שר, שמח ומחובר לבורא עולם מתוך החושך שלי ממש ('בעודי') ע"י הנקודה הטובה והאלוקית שמצאתי בתוך כל החושך.