כל דבר שהוא ביד האדם היא בחזקת שהוא שלו וכו':

אות א

ע"פ המאמר ויהי מק ץ כי מרחמם ינהגם וכו' (בלק"ת סי' ז') ע"ש. ומבואר שם שכל אדם צריך לדבר עם חבירו ביראת שמים כדי להשאיר חליפות אחריו בן ותלמיד וכו'. וע"י שמאירין הדעת בבן ותלמיד עי"ז זוכה להשגת המקיפים וכו' וזה החכם כשזוכה להשגת המקיפים צריךם לעשות סייג לדבריו שלא יכנוס בתוך קושיות ותירוצים שהם למעלה מהזמן וכו'. כי יש דברים שאסור לגלותם כי אם יגלה וזה התירוץ בפני התלמיד יכנוס בו מקיף חדש שעל ידו התי' הקושיא חזקה ורחבה יותר מבתחילה עד שיוכל ליכנוס בהשגת המקיפים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספקי לבאר הקושיות והתירוצים שיש שם כי הם למעילה מהזמן כי כל מה שהוא מגלה איזה שכל קושיא או תירוץ יכנס בו שכל חדש שהוא בחי' מקיף כנ"ל. ע"כ מוכרח החכם לעשות סיג לדבריו לדקדק וליזהר מה לגלות ומה שלא לגלות באופן שלא יכנוס בתוך קושיות ותירוצים שאין הזמן מספיק לבארם וכו'. וע"י כלליות בן ותלמיד עי"ז מי שהוא איש חיל ואינו ההיפך שקורין שלימזלניקר הוא יכול לקבל בעת האכילה הארת הרצון וכו' כי הפרנסה נמשך מהמלכות וכו' והמלכות מקבל הפרנסה מן בחי' הידים שיש בים החכמה שמגלה הרב לבן ותלמיד אשר שם מאירין המקיפים שהם בחי' הארת הרצחן וכו' ע"ש כ"ז היטב:

אות ב

וזה בחי' פגם איסור גזילה ופגם תאוות ממון כי כל הממון והפרנסה נמשך מהארת המקיפים אלו שנמשכין ע"י דשמאירין בבן ותלמיד כנ"ל. וכמו שבאלו המקיפים כשזוכין להשיגם צריכין לדקדק לעשות סיג לדבריו שלא להמשיך מקיפים שאין צריכין להשיג כדי שלא יכנוס המקיפים שהם למעלה מהזמן וכו' כנ"ל, כמו כן בהממון והפרנסה הנמשכת משם צריך כ"א וא' שמקבל איזה ממון ופרנסה משם ליזהר מאד שיהיה שמח בחלקו ולא יהי אץ להעשיר, ויתאמץ ויתגבר מאד שלא יתאוה ולא יחמוד בכל פעם יותר ויותר כי באמת דרכי ה' ישרים מאד אך הם נפלאים מאתנו. וא"א לנו להשיגם כי מי יבין אורחותיו הקדושים. כי באמת הש"י עושה צדקות עם כל בשר ורוח וברחמיו הוא נותן לחם ופרנסה לכ"א בעתו כרצונו, לזה הוא משפיע לחם בדוחק ולזה תבשילין ולזה בגדים וזה יש לו איזה סך ממון וזה יש לו יותר וקצת יש להם עשירות וקצת יש להם עשירות יותר ויש שיש להם עשירות גדול וכיוצא בזה חילוקים רבים בענין הפרנסה והעשירות שנמשך להעולם מהארת הרצון העליון. וכ"א וא' כל מי שאינו מסתכל באמת על התכלית האחרון האמיתילכולם חסר הרבה ואין א' מהם שיסתפק במה שחננו ה' כשרז"ל אין אדם מת וחצי תאוותו בידו ולכל אחד וא' נדמה שחסר לו באמת הרבה ואלו היה לו עוד כך וכך היה די לפניו וכששי לו גם זה חסר לו עוד הרבה יותר כשרז"ל יש לו מנה מבקש מאתים יש לו ר' וכו' נמצא שכ"א וא' קשה לו קושיות הרבה בעיני פרנסתו, דהיינו מה שחסר לו בכל פעם ומתאוה יותר שזהו בחי' קושיות שהוא חסרון הדעת. כי הקושיא הוא חסרון הדעת שאינו מבין זה הענין היטב. שזהו בחי' כל החסרונות שנמשכין מחסרון הדעת כ"ש (נדרים מא) דעת קנית מה חסרת דעת חסרת מה קנית כי כל החסרונות הם רק מחסרון הדעת כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' ס"א) ע"כ ראוי לאדם להיות שמח בחלקו ויסתפק במה שיש לו במה שחננו ה' ואעפ"י שנדמה לו שחסר לו מהצטרכותו המוכרח לו אף עפ"כ ידע ויאמין כי הוא לטובתו כי אם יתן לו הש"י מה שחסר לו יחסר לו יותר ויותר וכן לעולם. כמו בענין המקיפים של השכל הנ"ל שכל מה שמגלין לו איזה תירוץ יותר נכנס בו מקיף חדש עד אשר נתחזקה הקושיא יותר ויותר עד שיכולין ליכנוס בקושיות ותירוצים שאין הזמן מספיק לבארם. ועל כן צריכין לעשות סייג לדבריו כנ"ל, כמו כן ממש הוא בעינין הממון והפרנסה הנמשך מהארת המקיפין הנ"ל כ"א וא' יש לו גבול בענין הממון והפרנסה לפי נשמתו ודעתו ואסור לו לצאת מן הגבול קודם זמנו כי כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה השעה נדחית מפניו. היינו כי אסור לו לדחוק את השעה לחמוד ולהתאוות ולדאוג על חסרונו שימלא לו הש"י מיד מה שנדמה לו שחסר לו. כי באמת מה שהש"י אינו ממלא לו חסרונו מיד הוא לו לטובה גדולה כי תיכף שימלא הש"י חסרונו שזהו בחי' תירוץ על קושיא כנ"ל תיכף ומיד יהיה קש לו קושיא אחרת יותר גדולה שיהיה קשה יותר לתרצה, וכן אם ירצה אח"כ שיתרץ לו הש,י גם חסרון וקושיא זאת וימלא לו חסרוונ, תיכף ומיד יהיה קשה לו עוד קושיא אחרת יותר גדולה כי יחסר לו עוד הרבה יותר ויותר וכן לעולם כמו למשל איש העני והאביון ביותר שאין לו לחם כ"א בדוחק גדול אזי אינו חושב על מלבושים כלל מכ"ש על מלבושים נאים אינו עולה על דעתו לדאוג ולהסתכל עליהם רק שהוא חושב ודואג שיתן לו השי"ת לחם בריוח ונדמה לו שאלו היה לו לחם בריווח לא היה דואג. אך תיכף כשהש"י מזמין לו איזה פרנסה ויש לו לחם בריווח אזי תיכף מתחיל להסתכל שיהיה לו מלבוש שזה החסרון והקושיא יותר גדולה מבתחילה. ותיכף שיש לו גם מלבוש הוא מתאוה ומסתכל שיהיו לו מלבושים נאים ואח"כ מתאוה לדירה נאה ולכלים נאים ואח"כ לכלי כסף ותכשיטין ואח"כ לתכשיטין יקרים. ובכל פעם דאגתו וחסרונו יותר גדול עד שי שדאגתם על חסרון הפרנסה הוא שצריכין להוציא בכל שבוע עשרים אדומים וגם צריכין ליתן נדן לבניהם לפחות ארבע מאות אדומים ואין הכנסתם מספיק לזה. ויש שחסר להם עוד יותר ויותר בכפלי כפליים עד אין קץ. נמצא שכל מה שמתרצין לו איזה קושיא דהיינו שממלאין לו חסרונו תיכף ומיד קשה לו קושיא אחרת יותר גדולה וחזקה מבתחילה כי חסר לו עכשיו יותר ויותר מהכרחיו הצריכין לו עכשיו מה שלא עלה על דעתו חסרון זה מבתחילה כנ"ל עד שיכול להיות שיחסור לו ויתאוה לבלי חק מה שאי אפשר למלאות לו עד שיכול למות מרוב דאגתו מעוצם החסרונות והדאגות שבאים עליו בכל פעם יותר ויותר. וזה מחמת שהממון נמשך מהמקיפים הנ"ל וכמו שבהמקיפים הנ"ל כל מה שנתגלה לו איזה מקיף ומתרץ לו איזה קשיא אזי קשה לו קשיא יותר חזקה מבתחילה אשר בשביל זה צריכין לעשות סייג לדבריו וכו' כנ"ל, כמו כן בהממון ופרנסה הנמשך משם כל מה שרוצה למלאות חסרונו שזהו בחי' תירוץ על הקשיא שהיא חסרון הדעת שמשם כל החסרונות כנ"ל, תיכף ומיד נכנס בו קשיא אחרת יותר גדולה שנמשכת ממקיף יותר גבוה שא,א לו להשיג וכן להלן יותר. וכ"ז הוא רק מחמת שהוא דוחק את השעה ורוצה שימלא לו הש"י חסרונו מיד ובאמת לא בא זמנו עדיין. ע"כ מי שרוצה לחיות שיהיה לו חיים בעוה"ז ובעוה"ב צריך להתחזק באמונה יתירה ולהיות שמח בחלקו ויאמין כי יבא עתו כי לכלכ עת וזמן לכל חפץ תחת השמים.

אות ג

כי יש מקיפים שהם למעלה מהזמן שא"א להשיגם בזמן ובימים כלל, אך גם המקיפים שאפשר להשיגם בהזמן בעוה"ז יש זמן לכל דבר לפי האדם לפי חלקי נר"נ שיש לו כי הכל לפי מה שהוא אדם כי כל אדם יש לו מקיפים לפי מדריגתו ויש שהוא מקיף לזה ואצל אדם אחר הגבוה ממנו הוא נמוך משכל פנימי כמבואר במאמר הנ"ל. וכן בענין הזמן הוא ג"כ ממש כך כי יש מקיפים שאצל הגבוה במעלה הם בבחי' בתוך הזמן ואצל הנמוך במדריגה ממנו אלו המקיפים הם אצלו למעלה מהזמן ויכולין להבין דבר זה בפשיטות כמו שרואין בענין השכליות הפשוטים שיש דבר חכמה שבעל שכל יכול להבין אותלו בחצי שעה אבל הקטן ממנו א"א לו להבין זה הדבר כ"א בשתי שעות והקטן ביותר צריכין ללמוד עמו כל השבוע עד שמסבירין לו זה הדבר ויש דבר חכמה שהגדול במעהל מבין אותו היטב אבל איש הפשוט אי אפשר לו להבינו ואם נרצה להקדים לו הקדמות רבות ולסבב לו סיבובים רבים כדי שיבינו יכלה הזמן של כל ימי חייו ועדיין לא יבין כי לפי קטנות שכלו וקוצר המשיג ועומק המושג צריכין לו סיבובים והקדמות רבות מאד כדי שיבינו עד שלא יספיק הזמן להסביר לו זה הדבר הרחוק ממנו מאד. נמצא שיש שכל המקיף שהוא למעלה מהזמן לזה ואצל הגבוה ממנו הוא בתוך הזמן. וכמו כן בהאדם בעצמו שלפעמים לפי מדריגתו עכשיו א"א לו להשיג בשום אופן שכל המקיף הזה כי הוא אצלו בבחי' למעלה מהזמן לפי מדריגתו עכשיו לפי חלקי נר"נ שיש לו עכשיו אבל אם יזכה ברבות הימים למדריגה גבוה יותר לחלק נר"נ גבוהים יותר אזי יהיה זה המקיף אצלו בבחי' בתוך הזמן ויכול להשיגו. ע"כ העיקר הוא האמונה ואסור ליכנוס בחקירות בקושיות ובתירוצים כלל בעיני הנהגות הבורא ית' כי צדיק וישר הוא וכל דרכיו משפט ולא עולתה בו. רק שא"א לנו להבין דרכי ה' וצריכין להתחזק רק באמונה לבד כמו שהאריך רבינו ז,ל בשיחתו הקדושה שהשיח בעת שגילה המאמר הנורא הנ"ל הנדפסת בשיחות הר"ן דף י"א ע"ג המתחיל צריך לחזק א"ע באמונה וכו' כי אם ירצה לתרץ איזה קושיא יהיה קשה אח"כ קושיא אחרת יותר חזקה מבתחלה. ובזה שגו מאד כמה ספרי מחקרים שמביאים בספריהם כמהוכמה קושיות בעיני הנהגות הבורא ית' ורוצים לתרצם והתירומים חלושים מאד כי אחר התירוץ אם ירצה להקשות יותר יוכל להקשות עוד קשיא יותר חזקה מבתחילה והדרא קושיא לדוכתא ביתר עוז אשר בביל זה הזהיר רבינו ז"ל מאד מאד לבלי להביט בספריהם כלל אפילו בספרים שחיברו גדולי ישראל. כי הם פוגמים ומזיקים את האמונה מאד מאד רק העיקר לבלי להתחיל ליכנוס בחקירות וקושיות כלל ואם לפעמים בא עליו על דעתו איזה חקירה וקושיא ירחיקנה מדעתו ויאמין בה' כי צדיק ה' וא"א להבין דרכיו כי גבהו מחשבותיו וכו' ואז אם יחזק א"ע תמיד באמונה יתירה ולא ידחוק את השעה לתרץ דייקא קושייתו אזי יזכה עי"ז שיגיע למדריגה גבוה יותר ואז יאיר עליו ה' ויזכה להבין היטב מה שלא היה מבין תבחילה כי ע"י אמונה זוכין אח"כ לשכל כמובא במ"א בדברי רבינו ז"ל. וכמו כן בענין הפרנסה הנמשך מהארת המקיפים הנ"ל צריך להסתפק במה שיש לו ואף אם נדמה לו שחסר לו מהכרח חיות שלו יאמין כי הוא לטובתו ולא ידחוק את השעה רק ימתין ויצפה לתשועת ה' לבד ואז יזכה שיתן לו הש"י וימלא חסרונו בעתו ואז יהי' חייו חיים טובים תמיד מאחר שלעולם אינו חסר לו כלום רק תמיד הוא שמח בחלקו אשר חחנו ה'. אבל אם ירצה שהש"י יתן לו חסרונו מיד דווקא וידחוק השעה אז אפילו כשמשיג מה שחסר לו תיכף ומיד יחסר לו יותר וכו' כנ"ל עד שבכל פעם תגדל דאגתו יותר ויותר בכפלי כפליים עד שיכול ליכנוס בדאגות וצסרונות שלא יוכל לסובלם שיקצרו ימיו וימות בלא עתו מרוב הדאגות שיהי' לו אח"כ בלי שיעור כי הם בבחי' למעלה מהזמן וכנ"ל. כי צריך להמתין עד יבא עתו כי הש"י נותן לכל אחד את אכלו בעתו וכ"ש עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, היינו השי"ת יודע ומשער מתי ליתן ולהשפיע לכ"א ממון ופרנסה באופן שלא יזיק לו כי צריכין להמתין לקבל הפרנסה בעת שיהיה ראוי לה דהיינו שיהיו לו חלקי נר"נ כאלו שיוכל לקבל העשירות והפרנסה שלא יזיק לו שדלא יהיה אצלו בבחי' למעלה מהזמן שאז חסר לו יותר מבתחילה כמו בענין המקיפים הנ"ל והבן היטב:

אות ד

וע"כ תאוות ממון הוא בחי' ע"ז פגם אמונה. כ"ש רבינו ז"ל במאמר צוית צדק וכו' (סי' כג). היינו כנ"ל כי תאוות ממון שחומד ומתאוה בכ"פ יותר זהו ממש פגם האמונה הנ"ל שנכנס בכ"פ בקושיות יותר ע"י שאינו מתחזק באמונה ורוצה דווקא להבין דרכי השם ית' ולתרץ הקושיות בשכלו שעי"ז נכנסין בו בכ"פ קושיות יותר ויותר עד שבא לכפירות ממש. וזה וממש תאוות ממון כנ"ל שכל מה שרוצה למלאות תאוותו וחסרונו בממון שזדהו בחי' תירוץ על הקושיא כנ"ל נכנס בו מיד קושיא וחסרון יותר גדול מבתחילה וכו' כנ"ל. כי הממון נמשך מהשגת המקיפים וכו' כנ"ל וכשיש להאדם עשירות כזה שניתן לו קודם זמנו שעי"ז מתאוה בכ"פ יותר זהו בחי' עושר שמור לבעליו לרעתו. כי האדם הוא בעל בחירה ויכול לפעמים להתגבר בתאוותו עד שימשיך איזה ממון ועשירות קודם זמנו אבל הוא מזיק לו כי חסר לו בכ"פ יותר ויותר וע"כ מרבה נכסים מרבה דאגה כי בכ"פ דאגתו וחסרונו גדול יותר מבתחילה כי נכנסין בו קושיות אחרות חזקות יותר מבתחילה וכנ"ל:

אות ה

וזהו בחי' איסור גזילה החמור מאד כי גזילה הוא כפירות ממש כי כ"א יש לו גבול מגודר בשכלו שאסור לו לצאת מן הגבול וכפי שכלו כמו כן ממשיך לו הש"י פרנסה כי הש"י בוחן לבבות וכל העולם ומלואו לא נברא כ"א בשביל הבחירה והש"י מנסה כל אחד לפי מדריגתו באופן שיוכל לעמוד בו אם ירצה ע"כ הוא מזמין לו פרנסתו באופן דייקא כפי מה שהש"י נותן לכ"א וא' כי הוא ית' יודע שבזה המעט פרנסה שיש לו אע"פ שחסר לו מהכרחיות שלו עדיין יוכל להתחזק ולישאר בעבודת ה'. אבל אם היה לו פרנסה יותר ואז היה חסר לו יותר לא היה יכול לעמוד בעבודתו כלל והיה מתרחק ממנו ית' יותר. כי קשיא זאת שקשה לו עתה היינו החסרון שיש לו עכשיו יכול להתגבר ולסבול אם ירצה להתגבר כי האדם יש לו בחירה על כל דבר. אבל אם יתן לו עכשיו יותר יחסר לו יותר ותגדל הקושיא והחסרונות יותר ואז לא יוכל לעמוד כלל ע"כ הוא מוכרח להסתפק במה שיש לו ויסבול ויקבל באהבה הכל ולא יסתכל על מה שחסר לו. רק ישמח במה שיש לו מעט פרנסה בחסדו הגדול. ואז כשיהיה חזק ואמיץ לסבול החסרון שלו. אז ייטיב עמו הש"י וימלא לו חסרונו כי כל הנדחה מפני השעה השעה נדחית מפניו כי אז לא יזיק לו מה שיתן לו הש"י יותר כי לעולם יוכל לעמוד ולהסתפק במה שיהיה לו ולא יסתכל על יותר, מאחר שגם עכשיו אינו דוחק את השעה רק שמח בחלקו תמיד. אבל מי שנופל לתאוות ממון ח"ו וחומד ומתאוה את שאינו שלו מכ"ש כשח"ו הואמכחש בעמיתו ורוצה ליגע בממון חבירו ח"ו נמצא שהוא פורץ גדר וסייג שיש לו שנמשך מגבול וגדר השכל שלו. וע"כ הוא פוגם באמונה ממש כי ע"י שיוצא מגדר השכל ורוצה להסתכל ולחקור במה שאין לו רשות עי"ז עיקר הכפירות ופגם האמונה וזה הפגם נעשה ע"י גזילה ג"כ שעי"ז פורץ הגדר כנ"ל. כי הממון נמשך מהארת הרצון בחי' פותח את ידיך ומשיבע לכל חי רצון שהוא בחי' הארת המקיפים שצריכין לדקדק מאד לעשות סייג לדבריו כוו' כנ"ל. וכשפורץ גדר השכל ומסתכל במה שאין לו רשות לפי בחינתו ורוצה שיתורצו לו דייקא כל הקושיות שקשה לו על הש"י. עי"ז פוגם באמונה ובא לכפירות גורות, כמו כן ממש בענין הממון (חסר) שגזילה ותאוות ממון הוא ע"י וכפירות ממש. כי פורץ הגדר שיש לו כוו' כנ"ל:

אות ו

וע"כ כל מה שהוא ביד האדם בחזקת שהוא שלו. כי עיקר הממון והפרנסה נמשך מהידים שיש בים החכמה שמשם מקבל המלכות הפרנסה כמבואר במאמר הנ"ל. וע"כ זה שהממון והחפצים בידו הוא נאמן שהוא שלו ואין חבירו יכול להוציא מידו בלא ראיה כי כל ההכחשות הם בחי' פגם הרצון כי כשמכחיש את חבירו ורוצה להרוב הגבול שלו. וליגע בממון חבירו נמצא שהוא פוגם בהרצון הנ"ל. שהוא בחי' המקיפים הנ"ל שיש להם גדר וסייג כנ"ל. ועי"ז נפגמים הידים שיש בים החכמה שמשם הפרנסה שמארי בה הארת הרצון בחי' פותח את ידך ומשיבע לכל חי רצון כנ"ל. וע"כ זה שהממון בידו נאמן נגד חבירו שאומר אמת והממון שלו ולא פגם ברצון מאחר שהממון בידו שמשם מאיר הרצון שמשם נמשך הממון וכנ"ל:

אות ז

וזה בחי' כל דאלים גבר בממון שאין מוחזק ביד א' מהם כההיא ארבא וכו'. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל. שמי שרוצה להמשיך פרנסה צריך שיהיה איש חיל ולא ההיפך כי הפרנסה נמשך מהמלכות שמקבלת מהידים שיש בים החכמה. ששם מאיר הרצון כנ"ל. וע"כ כשיש הכחשה ואין מוחזק ביד א' מהם אמרו רז"ל כלן דאלים גבר. כי מי שהוא איש שיל ביותר. ויתגבר ביותר ויתפסנו בידו זה מורה שהוא שלו באמת כשרז"ל כי באמת א"א להמשיך הממון והפרנסה כ"א עי"ז שהוא זריז ואיש חיל שהוא דייקא זוכה להמשיך הפרנסה ששם מאיר הרצון כנ"ל וע"כ זה שהוא עאישר חיל ומתגבר ביותר הוא שלו בוודאי כי אנו רואין שיש לו כח להמשיך הארת הרצחן שמאיר בה הפרנסה שצריכין לזה איש חיל דייקא כי זה שהוא שלו באמת הוא בבחי' הארת הרצון שמאיר בממון הכשר של איש הישראלי כי אצלו רצון השם יתברך כביכול. כי רצון השם יתברך שיהיה לו זה החפץ שהשפיע לו הש,י ברצונו מהידים הנ"ל. בחי' פותח וכו' ומשביע לכל חי רצון כנ"ל אבל זה המכחיש ורוצה לגזול את חבירו הוא פוגם ברצון הנ"ל בידים הנ"ל. וע"כ הוא בוודאי שלו כי אנו רואין שיש לו כח להמשיך זה הממון משרשו ע"י שהוא איש חיל ביותר שעי"ז נמשך הפרנסה וכו' כנ"ל:

אות ח

וזה בחי' ראש השנה ויוה"כ כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שעיקר הורא הדעת להאיר הדעת בעולם לגלות לכל באי עולם כי ה' הוא האלקים ולהוציא את ישראל מעוונות שבאים על ידי רוח שטות. ע"כ צריך כל אחד להשאיר ברכה אחריו בנים ותלמידים להאיר בהם דעתו. ולהודיע להם השגת אלקותו ורוממותו ית'. ומבואר שם שצריך שיהיה לזה הצדיק המאיר לבן ותלמיד בחי' כל וכו' שיוכל להאיר בדרי מעלה ודרי מטה דהיינו שלגדולים במעלה שהם בחי' דרי מעלה יהיה מראה להם שעדיין אינם יודעים בידיעתו ית' כלל. בחי' מה חמיטת מה פשפת בחי' איה מקום כבודו. ולהיפך לדרי מטה שהם בני אדם הנמוכים מאד ומונחים בשאול תחתיות ממש. יהיה מראה להם שעדיין הש"י אצלם ועמם וקרוב אליהם מאד ויחזקם ויעוררם שלא יתייאשו בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר כי מלא כל הארץ כבודו וכו'. ואלו הב' בחי' שהם בחי' אי"ה ובחי' מל"א הם בחי' השגת בן ותלמיד שהוא בחי' אספקלריא המאירה שראה משה רבינו ע"ה שהוא בחי' השגת איה השגת הבן וכו'. ובחי' אספקלריא שאינה מאירה שראו שאר נביאים שהוא בחי' השגת מכה"כ שהוא בחי' השגת התלמיד. וצריך לכלול העולמות העליון בתחתון ותחתון בעליון שדדרי מעלה שהשגתם בחי' מה בחי' איה ישיגו הארה גם מהשגת מכה"כ כדי שיהיה להם יראה וכו'. וכן דרי מטה שהשגתם בחי' מכה,כ צריך לכלול בהם הארה מבחי' השגת איה כדי שלא יתבטלו במציאות כדי שיהי' להם יראה וכו' ע"ש כ"ז היטב:

אות ט

וזה בחי' ר"ה ויוה"כ. כי אנו עוסקין אז לגלות מלכותו ית' בעולם להארי הדעת הנ"ל בעולם להודיע לבני האדם שיש אלקים שליט ומושל בעולם שזהו עיקר עסקינו ועבודתינו בר"ה ויוה"כ. כמו שאנו אומרים בכל התפילות ובכן תן פחדך י"י אלקינו על כל מעשיך וכו' ותמלוך וכו' ותמלוך אתה ה' לבדך וכו' וידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו' וכיוצא בזה הרבה כי אז הוא עיקר התגלות מלכותו ית' כי בר"ה נבראה העולם ועיקר הבריאה בגין דישתמודעין ליה כי לא תהו בראה לשבת יצרה ועיקר ישוב העולם הוא כשהעולם יודעין ממנו ית' כמבואר בהתורה הנ"ל ע"ש. כי בר"ה מתחילין עשי"ת ששבין ישראל מעונותיהם שהם הרוח שטות וממשיכין על עצמן הדעת הקדוש שהוא בחי' התגלות אלקותו ומלכותו עלינו וע"כ ר"ה הוא בר"ח ונכלל ר"ח ור"ה יחד כי זה עיקר התגלות אלקותו ית'. כי עיקר התגלות אלקותו ית' הוא ע"י הדעת שמאירין בבן ותלמיד שהוא השגת איה מקום כבודו והשגת מכה"כ וצריכין לכלול ב' ההשגות יחד כדי שיהי' להם יראה כנ"ל. כי באמת א"א לידע ולהאמין בהש"י כ"א ע"י ב' בחי' ההשגות הנ"ל יחד דהיינו השגת איה ומלא שהיא השגת הבן והתלמיד כי הש"י כביכול סתוך וגליא כי הוא נסתר מצד עצמו ונגלה מצד פעולותיו. וסתום וגליא זה בחי' שני ההשגות הנ"ל סתום זה בחי' איה מקום כבודו וגליא זה בחי' מכה"כ וצריכין לכלול שניהם יחד שזהו עיקר הדעת אותו ית' ומי שמפריד ח"ו זה מזה הוא נרגן מפריד אלוף שמפריד אלופו של עולם ומשם נמשכין כל הכפירות והאפיקורסית וכל האמונות כוזבות ועבודות זרות. כי ע"י בחי' איה לבד יכול ליפול לכפירות ואפיקורסית גמור מחמת שרואה שא"א להשיגו בשום אופן וכל הכפירות והאפיקורסית נמשך במחי' זו ע"י שמפרידין בחי' אי"ה מבחי' מכה"כ ולהיפך ע"י בחי' השגת מכה"כ לבד נמשכין ח"ו אמונות כוזבות ועבודות זרות שנמשכין מריבוי אור וכו'. כי ע"י שיודעין שמכה"כ והש"י נמצא בכל דבר. עי"ז נפלו לשטות של ע"ז ועובדים עץ ואבן וכל זה ע"י הפירוד שעושין בין בחי' איה ובין בחי' מכה"כ כי באמת צריכין לכלול שני השגות אלו יחד להאמין שמכה"כ ואעפ"כ הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם וא"א להשיגו ולידע ממנו כלל ואסור לנו לעבדו שום דבר בלתי לה' לבדו:

וע"כ בר"ה שאנו צריכין לגלותל מלכותו ית' ע"כ נכללין אז ב' הבחי' אלו ביחד שזהו בחי' כלליות ר"ה ור"ח יחד ביום זה. כי כל החדשים הם ללבנה והשנים הם לחמה כידוע וחמה ולבנה הם אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה כידוע שהם בחי' בן ותלמיד בחי' השגת איה ומלא. ועכשיו בר"ה נכללין חמה ולבנה. אספקלריא המאירה ושאינה מאירה יחד שהם בחי' השגת איה ומלא כנ"ל שזהו בחי' ר"ח ור"ה שנכללין אז יחד כי עיקר התגלות אלקותו הוא ע"י כלליות דייקא ע"י שנכללין שני ההשגות אלו ביחד כנ"ל:

אות י

וזהו בחי' התעוררות השינה שנעשה בר"ה שזהו בח'י השופר שזהו בחי' הנסירה כמבואר בכוונות, זהו בחי' והי' ר' אליעזר ישן ור' יהושע ניעור שמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש היטב. ומבואר שם ששינה זהו בחי' איה מקום כבודו בחי' "עין "לא "ראתה "אלהים "זולתך "יעשה וכו' שזהו בחי' ר' אליעזר ישן בחי' השגת הבן וכו'. ור' יהושע ניעור זה בחי' נבלתי "יקומון "הקיצו "ורננו "שוכני "עפר בחי' התעוררות השינה שמקיצין ומעוררין את הנופלים שלא יתייאשו עצמן כי מכה"כ שזהו בחי' השגת התלמיד וכו' ע"ש כ"ז היטב. וע"כ בר"ה שאז צריכין לגלות מלכותו בעולם להמשיך הדעת הנ"ל להודיע לכל באי עולם שיש אלקים שליט ומושל שזהו א"א להאיר ולהודיע בעולם כ"א ע"י שני בחי' ההשגות הנ"ל יחד שהם איה ומלא וכנ"ל. שהם בחי' שינה והתעוררות השינה כנ"ל. וע"כ בר"ה נעשים ב' הבחי' הנ"ל דהיינו הפלת דורמיטא בחי' שינה והתעוררות השינה ע"י השופר כדי להמשיך ולהאיר שני הה שגות הנ"ל שהם בחי' אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה חמה ולבנה שהוא ר"ח ור"ה שנכללין שניהם יחד בר"ה כי זכרון א' עולה לכאן ולכאן כשרז"ל כי עיקר התגלות אלקותו ומלכותו ית' בעולם הוא ע"י כלליות שני השגות אלו ביחד שהם בחי' כלליות העולמות דרי מעלה ודרי מטה עליונים ותחתונים יחד כנ"ל:

אות יא

וזהו בחי' הנסירה שצריכין בר"ה לנסר בחי' מלכות מז"א כדי להביאם ולייחדם פב"פ כמבואר בכוונות וזה נעשה ע"י השינה והתעוררות השינה כמבואר שם היינו כנ"ל. כי ז"א זה בחי' שמים בחי' דרי מעלה בחי' אספקלריא המיארה. ומלכות היא בחי' ארץ בחי' אספקלריא שאינה מאירה בחי' מלא כה"כ וצריכין לנסרם כדי ליחדם פב"פ היינו כדי שיהיה יחוד וכלליות העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון שיוכללו שני ההשגות יחד בחי' איה ומלא כדי לגלות מלכותו בעולם. כי עיקר התגלות אלקותו יתברך הוא על ידי שנכללין ב' ההשגות אלו יחד כנ"ל. שזהו בחינת הדעת שהאיר משה בישראל בחי' אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים, ה' הוא האלקים זה בחי' כלליות ב' ההשגות הנ"ל כי ה' הוא בחי' אי' מקום כבודו כי שם הוי' ב"ה הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם בבחי' זה שמי לעלם ודרשו רז"ל עלם לשון העלמה כי הוא סתום ונעלם בחי' איה מקום כבודו. אלקים זה בחי' מלכות כידוע שהוא בחי' מכה"כ וצריכין לכוללם יחד שזהו עיקר ידיעתו ית' בבחי' אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים בחי' ה' אחד ושמו אחד שזהו תכלית היחוד שאנו מייחדין בכל המצות ומע"ט. כי ע"י כלליות שני ההשגות אלו יחד עי"ז עיקר התגלות אלקותו ומלכותו בעולם ואז יכולין לידע ממנו ולהאמין בו ית' שזה ועיקר תכלית הבריאה בגין דישתמודעין לי' וכנ"ל:

ועוד יש בזה דברים הרבה בענין השופר ושאר עניני ימים הנוראים אך נשכח כי לא נכתב בזמנו:

אות יב

וע"כ נקראין ימים הנוראים כי עיקר כלליות שני ההשגות הנ"ל יחד הוא בשביל היראה כ"ש במאמר הנ"ל וע"כ בר"ה ויוה"כ שאז נכללין יחד שעי"ז עיקר התגלות מלכותו ית' כנ"ל ע"כ נמשך אז יראה גדולה. וע"כ נקראים ימים נוראים בחי' ובכן תן פחדך וכו' ואימתך וכו' שאומרים אז כי עיקר הוא היראה כנ"ל:

אות יג

וכן מרומז בהתורה הנ"ל שכל בחי' התיקונים המבוארים שם נעשין בר"ה ויוה"כ כי מבואר שם שכפי הסלח נא שפועלין ביהו"כ כן זוכין לבחי' חנוכה שהוא בחי' חנוכת הביהמ"ק שכלול מכל הבחי' הנ"ל ע"ש נמצא שהכל תלוי ביהו"כ. וזה ידוע שיוה"כ ור"ה קשורים יחד וכל ענין יה"כ מתחיל בר"ה ונגמר ביהו"כ נמצא מבועאר שכל בחי' התיקונים המבוארים בהתורה הנ"ל הכל מתחיל מר"ה ויוה"כ היינו כנ"ל כי בר"ה ויוה"כ נעשה כל הנ"ל כנ"ל:

אות יד

(שייך לעיל) וזהו (משלי ל') ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי, לחם חוקי דייקא כי צריכין לקבל הפרנסה בדרך חק שלא להקשות קושיות מפני מה חסר לו עדיין זה המלבוש או כלי זאת וכיוצא בזה כי קשיות אלו שהם חסרונות של בני אדם שהם בחי' קשיות כנ"ל אלו הקשיות א"א לתרצם בשום אופן למי שנכנס באלו הקשיות כי כל מה שהש"י יתן לו ויתורץ לו איזה קשיות קשה לו קושיות אחרים יותר ויותר, חזקים יותר מבתחילה כי יחסר לו חסרונות יותר מבתחילה כגון כלי כסף וכלי זהב ואבנים טובות ומרגליות ובנינים וארמונים וכלי בית הרבה וכיוצא בזה בלי שיעור ובכל פעם ידמה לו שחסר לו באמת אלו הדברים. וכאלו הם מוכרחים לו וא"א לו בלעדם כמו שאנו רואין בחוש אלו הדברים ברוב בני אדם שאתמול היה לו מאה אדומים ולא היה עולה על דעתו לדאוג על שאינו קונה מרגליות לאשתו או מנורות של כסף רק שהיה דואג שיהיה לו בגד נאה לשבת שגם זה קשה לעשות מסך כזה ואח"כ הזמיחן לו הש"י שהרויח פתאום שין או תי"ו אדומים ואזי תיכף יש לו דאגות וקטטות בביתו מחמת שאשתו רוצה שיקנה לה מרגליות וכיוצא בזה שאר הכרחיות שנתחדשו לו עתה עד שא"א לתרצם כי אם יתן לו הש"י עוד יקשה לו עוד קשיות אחרות חזקות יותר ויותר וכנ"ל. ע"כ צריכין לקבל הפרנסה בדרך חק בבחי' הטריפני לחם חקי וכן בכמה מקומות נקראת הפרנסה בלשון חק כי חק הוא דבר שאין מבינים אותו ואסור להקשות עליו כשרז"ל חקה חקקתי גזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחריו כי כך צריכין לקבל הפרנסה להיות שמח בחלקו תמיד ולהסתפק במה שה' חונן אותו אם בלחם ומים. אם באיזה מלבוש פחות ואם הש"י משפיע לו איזה ממון או עשירות או עשירות גדול לעולם אל יהרוס מצבו להסתכל על יותר אע"פ שנדמה לו עכשיו שחסר לו זה הדבר המוכרח כי יזכיר א"ע שגם זה אינו ראוי שיתן לו השי"ת לפי מעשיו ואיך יעיז פניו לדאוג על יותר כי לפי מעשינו גם לחם צר ומים לחץ ג"כ אין אנו ראויים והכל בחסדו לבד כ"ש נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. ע"כ צריכין לקבל הפרנסה בדרך חק. בחי' הטריפני לחם חוקי כי הפרנסה נמשכת מרצון העליון מהמקיפים עליונים ששם צריכין לשתוק ולבלי ליכנוס בקשיות ותירוצים כי א"א לתרצם בתוך הזמן של העוה"ז ע"כ צריכין לשתוק ולבלי להרהר בהם כלל שזהו חקה כנ"ל:

באדיבות אתר ויקיטקסט